בדף "בתוככינו" האחרון מיום 5.7.19, הופיעה מודעה בדבר קיומה של אסיפה לקראת קלפי: "אישור נוהל אתיקה וניגוד עניינים כפי שהוצגו ואושרו להעברה לקלפי בישיבת המועצה בתאריך 18.6.19". בהמשך נכתב כי הקלפי מתוכננת לחמישי-שישי 12-11.7 וכי על הפרק עומד "אישור נוהל אתיקה וניגוד עניינים".

אינני יודעת מי מכם צפה בשידור ישיבת המועצה בה נדון עניינו של הנוהל הזה, אבל אני חושבת שחשוב וכדאי שכל אחת ואחד מאיתנו יצפה בה, מתחילתה ועד סופה, לפני שהיא/הוא לוחצים על ה"בעד" או ה"נגד" בהצבעה הממוחשבת שתיערך בסוף השבוע הקרוב, ולו רק כדי לדעת ולהבין ש:

1. מתוך 35 חברי המועצה – נבחרי הציבור, נכחו בישיבה 20 ורק 18 מהם מימשו את זכותם להצביע (ואני שאלתי את עצמי האם מי שנבחר על ידי הציבור כחבר מועצה לא חייב להשתתף בכל הישיבות או לפחות ברובן המכריע?)
2. הנוסח המוצע של הנוהל כפי שגובש על ידי ההנהלה לאחר שתוקן באופן מסוים בעקבות ההסתייגויות שהצגתי בפני ועד ההנהלה, עבר ברוב של 11 (מתוכם 3 חברי הנהלה שהיו שותפים לגיבוש הנוסח המוצע) מול 9 שהצביעו נגדו.
3. הדברים שנאמרו בישיבה הזו על ידי חברי המועצה בטאו עמדות ודעות שונות, רגשות ורחשי לב, ובעיני גם מידה רבה של אומץ ותקווה.
4. יו"ר ועד ההנהלה כינה את נושא האתיקה וניגוד העניינים "חארטה" והתלונן על כך שהעיסוק בו נמשך זמן רב מדי.

בנוסף לכך ולצערי הגדול, עם סיום הישיבה אמר לי יו"ר המועצה של הקיבוץ כי כל הנושא הזה של מינהל תקין לא נראה לו חשוב, ואני מצדי השבתי לו (עם כל הרגשות הטובים שיש לי כלפיו באופן אישי) כי אני חושבת שמי שמצהיר על עצמו כך, לא יכול לשמש כיו"ר מועצה  של קיבוץ.

בלילה שלאחר מכן, היה לי קשה לישון. מצד אחד התרגשתי מאוד כששמעתי את אותם חברי מועצה שלפני הישיבה אמרו לי או לאחרים כי הם חוששים מלהביע את דעתם האמיתית בקול רם, אך בסופו של דבר בישיבה עצמה הסבירו מה הם חושבים בקול צלול, ברור וללא מורא. ומנגד, הציפו אותי תחושות של עצבות ואפילו קצת יאוש, מעצם המחשבה על ההצבעה הצפויה בקלפי – הצבעה שלקראתה נקראים החברים "לאשר" את הנוסח המוצע של הנוהל.  "לאשר" משמעו לא לבדוק, לא לחשוב, לא לשאול שאלות, אלא לעצום את העיניים ולהגיד "יהיה בסדר".

לכן ומכיוון שהנושא הזה חשוב בעיני מאין כמותו, הוא לא "חארטה" וגם לא "לא חשוב", אלא נושא העומד בבסיס קיומו ואופן התנהלותו של כל גוף שיש בו אנשים שאמורים למלא את תפקידים למען הציבור ולמענו בלבד, החלטתי לקרוא לכם –חברות וחברי הקיבוץ,  שלא לאשר את הנוסח המוצע של הנוהל, אלא להצביע נגדו, עד שיתוקן באופן שבאמת ימנע מצבים שעלול להיווצר בהם ניגוד עניינים – באמת ולא בכאילו.

מטרתו של הנוהל הזה היא לשמור על כולנו מפני מקרים שבהם אדם שממלא תפקיד ציבורי יימצא בקונפליקט שבו הוא עלול להעדיף את טובתו האישית. לכן – כך אני חושבת, אסור שיהיו בו סעיפים כמו סעיף 4.1 או סעיף 5.4 שה"סיפא" שלהם פותח פתח לאישור מצבים "חריגים" בהם בעל תפקיד ציבורי יוכל לתת לגוף או לענף שאותו הוא מנהל, שירותים פרטיים שהוא מקבל עבורם תשלום לכיסו הפרטי, או לאישור מצבים שבהם הוא ימצא את עצמו "מערבב" באופנים שונים בין העובדים, הכלים, החומרים, המשאבים, והספקים של הגוף או הענף שאותו הוא מנהל, לבין עסקיו הפרטיים באותו התחום.

בישיבת המועצה בה הצגתי את הסתייגויותי מהנוסח המוצע של הנוהל, טענו יו"ר ועד ההנהלה, היועץ המשפטי של הקיבוץ וגם מנהלת הקהילה כי "אפילו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לעובדי שירות המדינה מאפשרות גמישות בנושא הזה" וכי העמדה שלי קיצונית מדי, ו/או מבטאת משקעים או חוסר אמון.

ובכן – אותן הנחיות שגם פורסמו השבוע מטעם ההנהלה באתר הקיבוץ (עם מרקרים בחלק מהפסקאות), אינן רלבנטיות למה שקורה במקום כמו קיבוץ, מהטעם הפשוט שקיבוץ נחשב לצורך העניין כרשות מקומית, ועל נבחרי ציבור ברשויות מקומיות חלים כללים אחרים ונוקשים יותר.

כך למשל נקבע בכללים הרלבנטיים לרשויות מקומיות כי "חבר מועצה העובד כקבלן בניין לא יוכל להחזיק בתפקידים הקשורים לתחום התכנון והבניה וייתכן שאף לא יהיה רשאי לכהן בוועדה המקומית לתכנון ובניה".  איסור מוחלט שאין לו חריגים.

זוהי הסיבה לכך שגם כאן, בקיבוץ גבעת חיים איחוד, המליצה מבקרת הפנים עוד בתחילת שנת 2017, כאחת ממסקנות הבדיקה של שכונות א' ו-ב', כי מנהל מנהלת הבניה של שכונה ג' לא ימשיך לשמש גם כיועץ המשפטי שלה ויש לשכור יועץ משפטי חיצוני.  גם בעניינו של מנהל ענף הנוי החליטה ההנהלה בזמנו שהוא לא יוכל להמשיך להחזיק בעסק הגינון הפרטי שלו אם הוא מבקש לכהן בתפקיד הציבורי של מנהל הענף וכי עליו לבחור באחד מבין השניים.  העניין הוא שגם המלצת המבקרת וגם החלטת ההנהלה לא יושמו על ידי ההנהלה עצמה, והמסקנה המתבקשת מהתוצאות האלה היא שאם שיקול הדעת יישאר אצל ועד ההנהלה, אזי דבר לא ישתנה ועולם כמנהגו ינהג.

מצב שעלול להיווצר בו חשש לניגוד עניינים הוא מצב שאותו יש למנוע, ולא "להסדיר" או "לסדר". מטרתו של הכלל הזה היא לשמור על כולנו, ובין השאר גם עלינו מפני עצמנו, משום שכבני אדם שיש להם הרבה חוזקות אבל גם חולשות, הנטייה הטבעית שלנו תהיה להעדיף את טובתנו האישית באותם מצבים שבהם תינתן לנו האפשרות לבחור בינה לבין טובת הציבור.

לסיכום, אני פונה לכל אחת ואחד מכם שמתכוון להצביע בסוף השבוע הקרוב, לחשוב על משמעות הצבעתו, להצביע בלי לפחד מ"מה יגידו", או שמא מישהו שמצפה מאיתנו  להצביע באופן מסוים יכעס עלינו אם לא נעשה זאת. אני קוראת לכם להצביע כאנשים בעלי אחריות ולא כ"עדר", ולזכור שזוהי זכות גדולה לחיות בחברה שיש בה מינהל תקין. זו לא מילה גסה, זה נושא שחייב לעניין את כולנו.       

• פירוט ההסתייגויות שלי מהנוסח העומד להצבעה, פורסמו באתר הקיבוץ לםפני כשבוע ואפשר לקרוא אותן שם.

רקפת מוהר