למי שלא יודע היום (ה-16.12.13) התקיימה אסיפה בנושא פרויקט המרכז המסחרי. באסיפה זו נכחו כמה עשרות חברים ובנוסף הגענו שניים מבני הקיבוץ שאינם חברים. במהלך האסיפה לא ניתן לנו לדבר ולהביע דעתנו.
לקראת סיום האסיפה הבהיר יו"ר הקיבוץ שלנו ש"בשם הפורמליזם" לא ניתן לתת לנו להביע עמדתנו באסיפה שכן האסיפה מיועדת לחברי הקיבוץ בלבד. נכון שמבחינה פורמלית בלבד אין למי שאינם חברי קיבוץ זכות דיבור באסיפה. יש לציין שכן ניתנה זכות דיבור לבעל מקצוע שאינו חבר קיבוץ (שהוא גם בעל עניין שמקבל תשורה עבור עבודתו במסגרת הפרויקט). כמו כן, ברור שבנקל ניתן למצוא פתרונות עוקפים כללים פורמליסטיים במידה ומעוניינים באמת לשמוע בלב פתוח ובנפש חפצה דעות שונות ומגוונות (גם אם הן נוגדות את עמדת ההנהלה). מעבר לעלבון והפגיעה הנוראה שחשתי באופן אישי אני רוצה לשאול אתכם האם ככה אנו רוצים לראות את הקהילה שלנו? במציאות של ימינו בה מי שנהיה חבר בקיבוצנו ומי לא זה עניין אכזרי ושרירותי לחלוטין אשר נקבע רק על פי כמה ילדים יש במשפחה, מי מבין הילדים זכה בפור וקיבל את זכות הבנייה ובעיקר באיזה יום מתו הסבים שלנו – כיצד ניתן להחליט שרק לחברים יש זכות דיבור? לאחרונה כולם (או כמעט כולם) משבחים את הדמוקרטיה, הפלורליזם, חופש הדיון ואת חשיבות הדיון הציבורי הפתוח, ואני שואלת כיצד חברי הקיבוץ שישבו באסיפה נתנו ליו"ר הקיבוץ להשתיק שניים מבני הקיבוץ ולאסור עלינו להביע את עמדתנו? אף אחד לא קם ואמר שאלו הם בנינו ואנו רוצים לשמוע גם את דעתם. ואני שואלת הכיצד? ממה כל כך מפחדים?
איתי גילה ואני ישבנו היום באסיפה כי הקיבוץ הזה הוא ביתנו. גדלנו פה ובנפשנו אנו חשים שאין שום מקום אחר בעולם שהוא בית בשבילנו מלבד גבעת חיים, וזאת גם אם לא נוכל להקים פה את ביתנו. ודווקא בגלל שאנחנו כל כך אוהבים את המקום הזה והוא כה יקר לנו הגענו לאסיפה ורצינו לשתף את הציבור במחשבותינו לגבי הפרויקט. כיצד יכול להיות שמשתיקים שניים מבני הקיבוץ שהמניע היחיד שלהם הוא אהבה ואיכפתיות לקיבוץ ולציבור שחי בו? ובהקשר זה עולה אצלי מחשבה שאולי מבנה קבלת החלטות בצורה של מועצה ואסיפה כבר כלל לא מתאימים למבנה החברתי והניהולי של הקיבוץ כפי שהם היום. האם מישהו באמת חושב שהדיונים בגופים הללו הם אובייקטיבים, פתוחים, גלויים ונטולי השפעות ולחצים מצד הנהלת הקיבוץ?
כשהבעתי בסוף האסיפה את דעתי בפני היו"ר שלנו שזו שגיאה ופחדנות לא לתת לנו לדבר נענתי ש"גם בIDB לא הייתי מקבלת לדבר". והנה בדיוק נחשפת הבעיה. האם זה מה שהקיבוץ הזה הפך להיות – קבוצת אנשים שמניעים כלכליים בלבד היא שמקבצת אותם יחד? האם אנו רואים את הקיבוץ שלנו כמבנה הדומה במשהו לIDB? אני הייתי מאוד רוצה להאמין שמה שמקבץ אותנו יחד הם קשרי משפחה, חברות, רעות וקהילה. שערכים אלו עדיין עומדים במרכז הוויתנו פה ולא רק מניעים כלכליים. אנחנו צריכים להישמר מכל משמר שערכי הקפיטלזים העוצמתיים לא ישתלטו פה כליל על הכל ושערכים כמו רעות, חברות, דאגה הדדית לא יעלמו לתמיד.
לעניין פרויקט המרכז המסחרי אקצר ואכתוב רק שתיים ממחשבותי (כי הרי לא הרשו לי לומר אותם בעל פה באסיפה…):
א. יש יותר מפתרון אחד אפשרי לסוגיית שירותי הרפואה בגבעת חיים איחוד. ושלא תהיה לכם טעות – אני, כמו רבים אחרים מבני דורי, חושבים שזה ערך חשוב במעלה לדאוג לשירותי בריאות ורווחה ברמה הגבוהה ביותר לגבעת חיים איחוד. אך חשוב להבין שבניגוד למסר שההנהלה מעבירה יש לנושא הרפואה יותר מפתרון אחד. האמירה שמעבירה ההנהלה, ואשר נתפסת כאקסיומה וכאמת יחידה, לפיה אם לא תהיה פה מרפאה אזורית במסגרת מרכז מסחרי אזי לא יהיו פה שירותי רפואה כלל – היא פשוט שגויה. אם חושבים על הסוגיה הזו באופן תבוני ועצמאי ושמים בצד את ההפחדות ברור שניתן לחשוב על מגוון של פתרונות, על אחת כמה וכמה כאשר יש היום תקציב מכובד בהיקפו בכדי להגשים מטרה זו. אם הסיבה המרכזית להקמת המרכז המסחרי היא פתרון סוגיית שירותי הרפואה בגבעת חיים אז יש להביא לסדר היום מספר פתרונות אפשריים ולתת לחברי הקיבוץ לבחור בפתרון המתאים ביותר לצרכיהם ולא להכתיב פתרון אחד כפתרון יחיד שלא משאיר כל זכות בחירה והשפעה לחברי הקיבוץ על חייהם. גבעת חיים צריכה לקחת את ההובלה ולהחליט בעצמה כיצד שירותי הרפואה והחיים פה יראו ולא להיכנע לתכתיבים חיצוניים ולאינטרסים של קופת חולים למשל. וכן זה אפשרי בהחלט – אם נאמין בכוחנו כקהילה וכחברה ונשכיל להקצות לנושא זה משאבים (כפי שממילא מתכננים להשקיע במסגרת המרכז המסחרי) נוכל לעצב שירותי רפואה שמתאימים לנו וגם מספקים שירות רפואי ברמה הגבוהה ביותר לגבעת חיים איחוד ולא לכל תושבי האזור.
ב. האם אנו רוצים בתוך ביתנו מרכז מסחרי על כל המשמעויות שלו? אולי לא בשלב א' כפי שמכונה התכנית כרגע, אבל לבטח בשלב ב' וג' של הפרויקט יכנסו לשטח הקיבוץ שלנו תאגידי ענק בצורה של רשתות פארמה, מזון ומזון מהיר, קרי, יהיו פה ניו פארם, ומקדונלדס ואולי מגה או שופר-סל ודומיהם. בסופו של דבר הם יהיו פה. כיום מובטח למשל שבית המרקחת שיקום במסגרת הפרויקט אינו מסוג רשת גדולה אלא מדובר על רוקח עצמאי וקטן. האם אתם יודעים מיהו אותו רוקח עצמאי? מדובר באותו רוקח שסיפק את שירותי הרוקחות באלונית במשמר השרון. ומה קרה שם במרוצת הזמן? – באה רשת ניו פארם והשתלטה על שירותי הרוקחות בדיוק כפי שיקרה פה במידה והפרוייקט הזה יצא לדרך. וזו רק דוגמא אחת. ברור שבכדי שהפרוייקט הזה יהיה כלכלי מתישהו (כי דרך אגב כרגע הוא לא ממש) יכנסו לתוך ביתנו רשתות מסחריות גדולות. ועכשיו נשאלת השאלה – האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הכל כך כבד של הכנסת גופי הענק האלה לתוך ביתנו? האם אנו רוצים שבתוך ביתנו יהיה מרכז מסחרי גדול, רועש, מלוכלך, שמקדש את תרבות הצריכה ושהכניסה אליו דרך שער הקיבוץ? האם אנו רוצים שתבנית נוף מולדתם של ילדנו ונכדנו תהיה של סופר פארם ומקדונלדס? לשם מה לנו בנק וסופר גדול ורשתות של בתי קפה בתוך ביתנו? כל אלה נמצאים מחד בהישג יד במרחק של דקות נסיעה מעטות בלבד ומאידך אינם מצויים בתוך ביתנו על כל מפגעי הרעש והלכלוך שבאים יחד איתם. האם מאפיינים כמו השקט, הירוק, הכפרי, הצנוע, החברי, האינטימי, אינם מהיפים ביותר שבביתנו? האם איננו רוצים לשמור ולשמר מאפיינים וערכים אלה עבורנו ועבור ילדנו ונכדנו? ושאלתם את עצמכם מה יעלה בגורלם של העסקים הקטנים שבבעלות הקיבוץ? הכלבולית למשל, לא תשרוד. ובדומה, בית הקפה של עזרי ופלאפל נחמני – גם הם לא יעמדו בתחרות.
……..
כמו בהרבה תהליכים חברתיים ואחרים שמתרחשים קיימת תנועת מטוטלת. גבעת חיים נעה בשני העשורים האחרונים בתנועת מטוטלת קיצונית כשהיא מתרחקת ונוטשת את ערכי הסוציאליזם והקהילתיות שעל בסיסם נוסד הקיבוץ ומאמצת לחיקה ערכי קפיטליזם ודפוסי התנהגות של חברות מסחריות כגון IDB. אולי עכשיו הגיעה העת להתחיל שוב את תנועת המטוטלת – והפעם לכיוון ההפוך. להרגיע קצת בתהליכי ההפרטה וקדושת הקפיטליזם ולהחזיר קצת ערכי רעות, חברות ודאגה הדדית. מה דעתכם?
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (34)
- אמנות ושירה מקומית (178)
- בטחון (25)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (9)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (66)
- דבר המערכת (157)
- הנהלה (377)
- הפרטה (183)
- הקיבוץ של פעם (9)
- התנדבות (73)
- וידאו (22)
- ותיקים (191)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (6)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (14)
- חיילים (30)
- חינוך (236)
- חירום (22)
- חניה (20)
- חקלאות (57)
- חשמל (27)
- טור דיעה (47)
- טיולים (48)
- יהדות (31)
- ילדים (150)
- כללי (952)
- לזכרם (235)
- לילדים (15)
- מועצה (10)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (69)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (97)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (14)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (205)
- מתכונים (94)
- נדל"ן בקיבוץ (17)
- נוסטלגיה (255)
- נעורים (46)
- סביבה (163)
- סיפורים (125)
- ספורט (49)
- ספרים (23)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (67)
- עסקים (103)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (103)
- קהילה (542)
- קורונה (39)
- קליטה (171)
- שיוך ונושאים קשורים (162)
- שכונת בנים (174)
- שנת שירות (2)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (25)
- תכנון (171)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (66)
- תקשורת (35)
- תרבות (117)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
מרץ 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תמנע אופיר על מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- נדב דרך על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- דוד שרון על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- עינת סיטרוק (בר שלום) על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- שמעון הישראלי על דבר העורכים / שלמה כהן
- יגאל מוהר על באיזולטור / שרון רשב"ם פרופ
- נויה לס על תפוז הזהב / שהם סמית מעבירה ל…
- טובה גבר על הספר של עמליה / נילי חלאבין ברות
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / אמיר דלומי מעביר ל…
- כמו מרק על סף רתיחה / ליאור אסטליין
- ברכות לאורווה החדשה / יאיר אסטליין
- ענף של איש אחד / שלמה כהן
- שנת השירות שלי – עודד אריאל / שלמה כהן
- עלינו / מורדי מורג
- שנת השירות שלי – נוי שרון / שלמה כהן
- לביבות תירס / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תתכוננו, הוא מגיע / ליאור אסטליין
- הרפת ומשבר ענף החלב / שלמה כהן
- רקוויאם למחסור ה׳ / זיוה שקדי-רום
- בית חלומותיי / שלמה כהן
- בן של / שני הגלילי
- פשטידת ירקות על המחבת / בלהה זיו
- נדידת הענקים / שני הגלילי
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / דורון שניר מעביר ל…
- דבר מנהל הקהילה / שקד אביב
- סיכום ארבע שנות קדנציה / יוני ארי
- מתפתחים / ליאור אסטליין
- שיוך דירות: 23 שנים מאז היום הקובע / שמעון הישראלי
- הנגרים הכי צעירים / שלמה כהן
- מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- אמנות חברתית / שלמה כהן
- צריך לעשן / שרון רשב"ם פרופ
- מרק צ'ורבה הונגרי / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


כתבת יפה מאוד. שמוליק טעה וטועה בגדול.
שכחת רק שגם לאייל ניסן ניתנה זכות דיבור וגם הוא אינו חבר קיבוץ.
ישרי כוח אני תומך בכל מילה וגם חושב שלתושבי גבעת חיים איחוד ובפרט בנים/בנות הקיבוץ והמייסדים שזה ביתם, הם לא רק זכאים להביע את דעותיהם, הם חיבים לבוא לכל פורום אפשרי ולהשפיע.
תושבי גח״א הם נהנים וסובלים מכל המהלכים המוניציפאלים ללא הבדל אם הם חברים או רק שוכרי דירה שמזלם לא שפר עליהם, ואפשרות בניית ביתם נגזלה מהם כתוצאה מתקנונים כאלה ואחרים.
יום טוב גידי.