ואז כתב יוסי בליך מכתב לאמיל, ובעקבות מכתבו של יוסי בליך על אמיל זיידמן אני כותבת,

מזה זמן אני מתהלכת עם הרגשה רעה בשל המכתב של יוסי שעבר ברשת המיילים, השתלחות אישית חסרת כל בסיס ורסן שאין לה מקום בביתנו.

אני מצטטת ממכתבו של יוסי "אמיל שאינו בן קיבוץ בחר לחיות איתנו בקיבוץ המתחדש להזכירכם שווי המתנה כמיליון ₪" (אמיל הוא כידוע בעלה של ענת נכדתם של שאול ויונה אופיר וגם של אדית מדיני).

מה שאני יכולה להגיד הוא: אולי מספיק עם הקנאה והרשעות ביחס לדיירי השכונות החדשות?

הירושות של הבתים והחלקות בזכות הסבים נעשו ע"פ החלטת הרוב ביום הקובע. נכון שלא לכל הבנים יש כסף לבנות, יש כאלו שקיבלו עזרת הורים, ויש כאלו שאספו אגורה לאגורה בעמל כפיהם ולקחו משכנתא, ובאו אלינו לשמחת הישוב כולו. ועד כמה שאני יודעת לא היה תנאי מוקדם בקבלתם לחברות האוסר עליהם להביע דעה.

הדור השני בני המייסדים (והנקלטים הרבים) במשך השנים, הם אלו שקיבלו "מתנה" בית ואדמה. מתנה מהפיצויים שקיבלו החברים הוותיקים (יוצאי אירופה) מגרמניה, מתנה מאורי וורטהימר ש"הביא" מפעל מבית אבא בגולה, מתנה מאורי פולק שניהל מפעל לדוגמא מתנה מ"הייקים" מחיים ויקטור, מאפרים פרנק, מחיים נרבר, מוולטר פרינץ ועוד רבים, הרבה כסף כל חודש, כסף ששמר על גבעת חיים איחוד איתנה. (חנוך מיכאלי שהיה גזבר ולא נגרר לשוק האפור כגזברים במשקים רבים אחרים) ועוד חברים שעשו כמיטב יכולתם בניהול בעמל, וכך התנהל ביתנו.

אתה יוסי נציג של ציבור וגם שלי במועצה. זו מועצה קשה בתוך שינויים רבים, ואי לכך טוב שיש ביקורת. הביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, לכן ראוי לצפות מהנציגים במועצה לתרבות דיון, לשאול שאלות, לבקש תשובות ולדרוש לקבלן. אתם נציגי ציבור, לא חותמת גומי חסרת תרבות.

בסוף, סליחה, בעצם בהתחלה, מה שבאמת חשוב זה האנשים. לזה יש שם: אחריות, חברות, יושרה, וכבוד ההדדי שהם פועל יוצא של חינוך ותרבות. כרגע לדעתי יש בעיקר סוג של פחד וחנופה. אנשים חוששים להגיד מה דעתם, או מה הם יודעים (אינפורמציה, התנהלות) פן יבולע להם.

ועוד מילה אחרונה לזכרו של אורי לברון ואצטט: "האדמה שייכת למי שמעבד אותה" (בע' ולא בא').