אהלן קהילה יקרה,

הרגשתי דחף חזק לנסות לשתף בנקודת המבט שלי ביחס למציאות הקיבוצית שלנו ולאן פנינו. מוזמנים לקרוא במקום להמשיך לחכות במתח לדעת האם תקום ממשלה.

בכנות, יצא לי ארוך כי השתדלתי להתייחס לתהליכים ארוכי הטווח שעוברים עלינו ולא רק לנקודת הזמן הספציפית הזו, אז סליחה מראש ואם מישהו רוצה לדלג אפשר לקרוא לפי הכותרות.

תחילה, חשוב לי לומר –  הדיונים הערים פה בפייסבוק, במועצה, בשבילים ובכל מקום הם לעניות דעתי נשמת אפה של קהילה בריאה ותוססת, כזו המאפשרת לקולות רבים ומגוונים להישמע גם כשזה לא נוח. כך עלינו להמשיך ולאפשר מרחב בטוח ונוח.

אתחיל מדיוק קריטי לבסיס הדיון. בעיניי נוטים לשכוח פה בחלק מהדיונים – גבעת חיים איחוד כבר החליטה על שיוך מ-ז-מ-ן, זה כלל לא הדיון. ההצבעה ההיסטורית על כך התקיימה ב-2002, לפני 17 (!) שנים ולכן הררי המילים על כן או לא שיוך, חסרות כל בסיס עובדתי. מול רמ"י בחרנו בחלופת שיוך 751 וזה המצב הנתון. אגב חשוב לזכור כי זהו תהליך המתקיים ב90% בערך מהקיבוצים בארץ.

הייתי נער בתקופה ההיא, אפילו אני זוכר שהיה ברור שזו סופה של תקופה. שברגע הזה אנחנו צועדים במסלול חד כיווני. כך, למשל, כולנו זוכרים שהמשכורות התחילו להיכנס ישירות לחברים, התחילו להחזיק פה רכבים פרטים ועוד שינויים רבים דרמטיים שהתחוללו מאז. כחלק מכך – ברור מאז שאין יותר "ארוחות חינם", לא בחדר אוכל, לא נסיעות חינם בקר-לוג המפורסם וגם ברור מאז שלא יהיו יותר בתים וקרקעות בחינם.

ההחלטה לגור פה היא חלק מניהול סיכונים חברתי/כלכלי.

כבר מעל עשור כולנו מודעים היטב לכך שכל מי שבחר ובוחר לחזור לגור פה, ידע שהוא עתיד לשלם, אמנם פחות מבעיר, אך כל מי שבנה/קנה/ירש מאז בית בקיבוץ, ידע שעל מנת שהבית יהיה שייך לו ובשביל שכולנו נוכל להוריש את הנכס שלנו לילדים, נצטרך בבוא היום לשלם על כך (אגב, לדעתי מועד התשלום עוד רחוק מאוד וההחלטה עכשיו לא בהכרח תשפיע על זה).

כתוצאה מאותה החלטה היסטורית, התרחשו כאן הרבה מאוד תהליכים:

1. עשרות בתי אב חסכו כסף פרטי ושיפצו את ביתם הפרטי.
2. נעשו הרבה עסקאות כלכליות בין משפחות על נכסי המשפחה.
3. הושכרו ומושכרות כיום דירות רבות מאוד (בחלק מהבתים המחירים מגיעים ל-8,000 ₪ לחודש).
4. נבנו שכונה א' ובהמשך שכונה ב'. בתהליך הקליטה חתמו החברים החדשים על הסכם קבלה לחברות בו מופיע במפורש שהם מצטרפים לקיבוץ משייך והייתה פה הסתמכות הדדית.

כלומר – התקיימו תהליכים המוכיחים מעל לכל צל של ספק שהקהילה מתנהלת בתוך מציאות בה הבתים כבר שייכים לחברים, הלכה למעשה. והשאלה העיקרית היא לא האם נשלם, אלא מתי וכמה ולכן המהלך הרציונאלי הוא להמשיך לצעוד בצורה מושכלת אל עבר השיוך שבוא יבוא בכל מצב.

החשש הטבעי מהצורך לשלם.

לא מתעלם מהקושי וללא ספק זו נקודה אקוטית שיושבת על כולנו. מובן שהחשש מהעלויות הכבדות שיום אחד נצטרך כולנו לשלם, מעורר תחושות לא פשוטות. יש לי אפס טענות למי שמודה בפה מלא שהנטל יהיה לו כבד מאוד, אין טבעי מזה והשיח על כך חייב להיות סבלני ביותר.

רק שהשאלה היא מה האופציה השנייה? כמובן שאם ניתן היה, היינו כולנו מעדיפים לא לשלם, אבל מה לעשות שכולנו אזרחים שומרי חוק (משעשע לי לכתוב זאת).

ההנהלה חייבת בהמשך למצוא דרכים לסייע.

זה המקום לומר: אתגר גדול יהיה בהמשך הדיונים על בחירת חלופת השיוך (נכתב שיתחילו כבר בראשית 2020) עבור ההנהלה להציג דרכים רציניות לסייע לחברים שיצטרכו עזרה במימון השיוך. דובר בזמנו על קרן, למשל, זה כיוון חשוב שיצטרך להיבדק ביסודיות.

חידוש מימוש השיוך משנת 2015

בתוך המצב הקיים, המשיכו בקיבוץ לממש את החלטת החברים לשייך. אני לא נכנס בשלב זה לשאלה איזו חלופה עדיפה בין האגודה למגורים, מה שחשוב הוא כי בארבע השנים האחרונות הצביעו במספר קלפיות שונות ברוב מובהק על רצון הקהילה להמשיך את התהליך שהתחיל בשנת 2002 ולשייך את הבתים באחד המסלולים האפשריים.

יש רק שלוש אלטרנטיביות ריאליות לבנייה בקיבוצים כיום

יש את 751 בה אנחנו כיום, או את חלופת האגודה או חלופת המגורים.

כאמור אנחנו כבר 17 שנה בשיוך וכל מי שטוען אחרת, בבקשה שיוכיח שעדיין אין כאן שיוך, אחרת מובן כי במוקדם או במאוחר נצטרך לבחור איך מתקדמים.

הקריאות "לחישוב מסלול מחדש" או "למציאת אלטרנטיבות"

לטעמי הן כמובן לגיטימיות ומותר להציף אותן, מבלי להיכנס לעד כמה הן בכלל ריאליות ורלוונטיות – מובן בעיניי כי הליכה בדרכים הלא מוכרות שהוצעו, היא בעיקר בחירה להמשיך לדחות את הקץ ולעצום עיניים. שהרי אני מניח שכולנו פה אחד מסכימים שבסוף, בסוף, בסוף, בסוף מתישהו יצטרכו לבנות פה עוד בתים, לא?!

כך שאני בכנות מתקשה לרדת לשורשו של הרציונאל מאחורי ההצעות שעלו פה. כולנו הרי ראינו מה קורה למחירי הקרקעות בשנים האחרונות, אז אם כבר יש הפחדות במספרים גדולים, עלינו בעיקר לקחת בחשבון שככל שנמשיך לדחות את ההכרעות, המחירים שהמדינה תגבה מאיתנו בסוף רק יעלו.  לא מתוך לחץ, זו פשוט המציאות.

אחרי, שבתקווה, הסכמנו על תיאור העובדות שלמעלה, אלו הסוגיות שלהבנתי עומדות לפנינו בהצבעה הקרובה

1. על מה באמת ההצבעה הקרובה? על הגדלת חלקת המגורים :

נקודה חשובה שלהבנתי לא ידועה לרבים – חלקת המגורים זו לא המצאה או גחמה של גח"א, ממש לא – זו המדינה שהבינה כי יש מספר קיבוצים בארץ, ביניהם אנחנו, שיש בהם מספר רב של חברים וביקוש לבנייה ושבהם אין מספיק מקום להגדלת השטח.

לכן הם יצרו באופן מותאם את האפשרות, שהינה הזדמנות נדירה, לשנות את התמהיל של חלקת המגורים הפנימית. למעשה יש לנו הזדמנות לקבל הטבה של כ- 40 (!) מיליון ₪. לא סכום לזלזל בו לטעמי.

א. האם ננצל את מלוא ההטבה המגיעה לנו למגרשים בהטבה של 33% בגלל היותנו, כאמור, קיבוץ עם מספר חברים גדול ביום הקובע, כך למעשה יתאפשר למקסימום בנים ליהנות מהטבה זו? (כפי שייהנו ממנה מאוד גם החברים בשכונות א' וב'), או שמא נוותר על כך ונחכה לעתיד לא ברור?

ב. האם נאפשר את בניית שכונה ג' כולה (60 מגרשים) או רק 20 מגרשים ללא הטבה לאף אחד?

1. מה בין תהליך השיוך, הסדר הביניים וההצבעה עכשיו?

א. שימו לב – כבר לפני כשנה, בספטמבר 2018, החליטו החברים ברוב גדול בקלפי להיכנס להסדר הביניים ולהתניע את בניית שכונה ג'.

ב. עוד עובדה חשובה – בשביל לבנות 20 יחידות, כפי שהציעו פה, או אפילו לבנות מגרש אחד, נצטרך להיכנס להסדר הביניים! זו האמת ואין להתכחש לה.

ג. כפי שהוצג במועצות ובמצגות שנשלחו, בסיומו של הסדר הביניים – כיום 31 בדצמבר 2021 – נצטרך לבחור בחלופת שיוך (מגורים או אגודה). אגב לא מציע להתעלם, אבל ההסדר הזה עד כה הוארך כבר מ-2013 אז אין לדעת כמה הדד ליין הזה מוחשי.

1. האם כניסה להסדר הביניים משמעותה תשלום על השיוך?

א. כפי שנאמר במפגש האחרון ע"י דגן יראל (ראש אגף קרקעות בתנועה הקיבוצית) ועו"ד ענבל זוסמן (ממשרד חגי שבתאי ושות' – מתמחים בקרקעות במרחב הכפרי ואינם עובדים עם הקיבוץ) חשוב להיכנס להסדר הביניים בתום לב לגבי הכוונות להתקדם בתשלום על השיוך. אף אחד לא יודע לומר מה יקרה בעתיד ואיך ומתי יסתיים התהליך, אך הכיוון מוצהר.

ב. רוב ברור של חברי הקיבוץ (כ-75 אחוזים) הצביעו באופן עקבי במספר הצבעות בשנתיים וחצי האחרונות על רצונם בשיוך. הסדר הביניים נועד בדיוק עבורנו, הוא מאפשר לבנות בתקופה זו שלפני השיוך וכמובן שהכניסה להסדר משתלבת עם הכוונה החד-משמעית של רוב חברי הקיבוץ להתקדם בשיוך.

1. האם יש דרך אחרת לבנות בקיבוץ היום ולאפשר את קליטת הבנים שמחכים לממש את זכותם (חלקם מחכים כבר מעל חמש שנים)?

א. עד שיהיה שיוך, הדרך ה-י-ח-י-ד-ה לחברים חדשים לקבל היתר בניה לבניית ביתם החדש, או לחברים בשכונות א+ב להרחיב את ביתם הקיים, הינה הסדר הביניים.

באשר להצעת האלטרנטיבות שהוצעו פה, לפחות באופן בו אני מבין זאת, היחידות הקטנות שאינן לשיוך (כ-100 דירות החיילים והנעורים) אינן נספרות בתוך חלקת המגורים. לכן, גם אם אפשר אפילו תיאורטית לשנות תב"ע וייעוד ולשייך אותן לחברים, כי אז הם יספרו במניין היחידות לשיוך ויהיו מחוץ לחלקת המגורים.

מכאן, ששיוך של יחידות אלו, גם אם יתברר שהוא אפשרי בטווח הארוך, אינו פותר את בעיית הבנייה בתוך חלקת המגורים האפשרית במסגרת הסדר הביניים.

ולסיום, יש משפט שהפך קונצנזוס ובצדק בשנים האחרונות – נאמר בכל מקום שההחלטות במדינה הולכות ונעשות גרועות יותר עבורנו, נכון?

אז לטעמי המחשבה שאפשר כביכול להתנגד או לדחות את השיוך עומדת בסתירה לכך, כי הרי לא סביר שרבים חושבים שאנחנו יכולים פשוט להסתתר ולשחק תופסת עם המדינה עד קץ הימים?

הרי זו רק שאלה של זמן ולא של אם. ראו מה קורה במושבים רבים שחשבו שהם יכולים להסתתר ולעצום עיניים עד שהתחילו לחלק להם קנסות (מה שנקרא חוק קמיניץ המיושם לצערי בצורה קשה ודורסנית)

אם הגעת לפה – כל הכבוד זה ממש משמח אותי. מזמין מאוד להרחיב את הדיון בפגישות הבאות שבתקווה יתקיימו. אני אוהב את הקיבוץ הזה בכל מאודי,

זהו. בלי מסר נוסף