סיגל לשם היא בוגרת לימודי חינוך לגיל הרך, ייעוץ חינוכי והדרכת הורים בגישת אדלר, גננת, מורה, מחנכת ויועצת. עם פתיחת שנת הלימודים, ביקשנו כמה תובנות מסדנה שהנחתה לאבות בלבד ונושאים הקשורים בגידול ילדינו ונכדינו 

בחורף שעבר פתחה סיגל  קליניקה במבנה ששימש פעם את מרפאת השיניים, ליד גן דקל. היא עוסקת בהדרכת הורים לכל הגילאים ולאחרונה סיימה הנחיית אבות לילדים בגילאי לידה עד 10. תיאור בפייסבוק של הצלחת הסדנה הראשונה, הביא אותי אל ביתה במעלה הגבעה לשמוע תובנות.

הסדנה נוצרה באקראי לאחר שאבא מסוים פנה אליה להדרכה, מתוך כוונה להיות אבא טוב יותר לילדיו הפעוטים. שישה אבות נרשמו לסדנה הראשונה ונשים רבות ציינו "הלוואי וגם בעלי היה נרשם".

"מה שהיה ייחודי בקבוצה הראשונה היה 'הקסם' שהתרחש מהר מאוד", אומרת סיגל. "האבות התחברו הרבה יותר מהר ממה שקורה בקבוצות מעורבות, בהן הנשים נותנות את הטון ואילו כאן נוצר קשר הדדי בין הגברים".

השאלות הראשונות שהציגה סיגל היו "מה אתה ממש אוהב בהורות שלך? מה מאתגר אותך כרגע וגרם לך להגיע לכאן?".

היא אומרת כי "באופן טבעי אנחנו נוטים לדבר על הבעיות ולא על הדברים הטובים עם הילדים. אם ביליתי עם הילד בבריכה, השתוללנו וצחקנו ואחר כך גם שיחקתי איתו בבית, אך ברגע מסויים כעסתי וצעקתי עליו, זה מה שיישאר בתודעה, ולא החלק החיובי שהיה אולי משמעותי יותר. אני מנסה להדגיש בפניהם את הצורך לחבוש 'משקפיים חיוביים' ולא להיתקע על השלילי".

מרים שוורץ עם עם ילדי הפעוטון. מימין-דרור פרינץ, אורית ורפל, עופר דוד, איתן רותם, מיכל קליין

עם התקדמות הסדנה, החלו הגברים לספר על אתגרי ההורות וכיצד הם מתמודדים.

אבא אחד אמר לה "בואי אלי הביתה ותביני איזה עקשן הילד שלי". והיא אומרת כי לילד מותר להיות עקשן וכנראה יש לו סיבות להיות כזה. היות ואין לנו שליטה על התנהגות של איש חוץ מעצמנו (כהורים, בני זוג, חברים) עלינו לשפר את ההתנהגות שלנו באופן שתשפיע לטובה על מערכת היחסים עם ילדינו.

"אמירות כמו 'הוא השתטח לי על הרצפה', 'היא לא אוכלת לי', צריכות לעבור שינוי חשיבתי, כי הוא לא השתטח ל ך, הוא השתטח לעצמו. זה קודם כל תגובה של הילד לנסיבות מסוימות, כך שאם תגובתך תזין את המעגל, תימשך ההתנהגות הזו ואף תחריף. אם נלמד להגיב להתנהגויות בצורה ערכית, מכבדת ולא משפילה, ניתן לצפות שההתנהגות של הילד תשתפר".

מימין: ורד נחמני, מאחור: גלי שפע, מקדימה באמצע: רונית שנהר, משמאל: שרון בר שלום

סיגל מספרת שציפיות אבות מבניהם "להיות גבר" נוגדות לעיתים את האמירה שהם רוצים שילדיהם יהיו שלמים עם עצמם. השפעתנו על ילדינו נגזרת מטיב יחסינו איתם ולא רק של ציפיותינו מהם.

"גבול אני שם רק לעצמי – זה אחד הדברים הראשונים שאני מלמדת. אם הגבול ברור לי, הוא יהיה ברור גם לילד. אם הילד יגיד לך שהוא רוצה להכניס את האצבע לחשמל, אתה לא תיתן לו לעשות את זה. הגבול במקרה זה ברור לי וגם לו, כי תסביר לו שחשמל מסוכן ולכן אסור להכניס את האצבע לתקע. כשאני נשארת לבד עם בנותיי היקרות, ברור לי שהן אמורות ללכת לישון בשעה 20:00. אעמוד על כך, בין השאר, משום שכך אני שומרת על שפיותי. זה ברור לי ואני עושה את זה באדיבות, גם אם אחת מהן תאמר לי 'רק עוד קצת'. מותר לה לרצות עוד מעט. אבל העניין ברור וחשוב לי ואני נותנת את הטון. אני יודעת שאת רוצה עוד קצת, אבל עכשיו הולכים לישון".

התובנה היא כי מול ילד במאבק, יש הורה שנאבק וחובת פתרון העימות היא תמיד על ההורה בן ה-40 ולא על הילד בן הארבע.

מחזור לז בפעוטונים

כמחזיקה בגישה האדלריאנית לחינוך והורות, סיגל מאמינה באמירה "תמיד אפשר אחרת". מרכיב חשוב כאן הוא הימנעות מעונשים. "אנחנו אוהבים את ילדינו ולא רוצים להכאיב להם עם עונשים שעובדים בטווח הקצר או העלבה. אם ילד מתקשה לסדר את החדר, הסיבה לעיתים היא ריבוי המשחקים. אולי נארוז חלק מהמשחקים ונשים אותם בארון ונסדר יחד את המשחקים שנותרו, כי תפקידנו לעזור לילד להצליח. אבות אומרים לי: 'אבל אז אני מסדר 80 אחוזים מהמשחקים'. אני מסבירה שכישורי הסידור שלו גבוהים בהרבה מאלה של הילד וזה אך טבעי שזו תהיה החלוקה. כשאתה אומר לילד לסדר את החדר לבד, הרבה פעמים המטרה לא מושגת ולעומת זאת כשאתה אומר לו: 'אתה רוצה שאעזור לך לסדר את החדר?' החדר יהיה מסודר והילד יחוש שיש לו חלק בכך וזו המטרה".

היא מדגישה כי צריך לדעת להכיל תסכול של ילד. "מותר לו לבכות בלי שתגיד לו 'אין לי כוח לבכי הזה'. אם הילד מקבל עוגייה ורוצה עוד ואני לא נותן לו, עלי ללמוד וללמד אותו להכיל את התסכול ולא לתת לו כל הזמן את מה שהוא רוצה. בהורות יש הרבה כיבוי שריפות ואני אומרת בואו נעשה 'רפואה מונעת' במקום לכבות שריפות כל הזמן".

סיגל העבירה לי כמה דברים שנכתבו בידי האבות שהשתתפו בסדנה. "אף פעם לא חשבתי שיהיה לי חלק בדבר הזה והיום אני שמח שהגעתי לזה", כתב אחד מהם. "חוויה מעצימה, עם המון כלים להורות. הילדים כבר מרגישים קצת את ההתנהלות של אבא, פעיל יותר בחלק מהדברים וגם בחינוך שלהם אני יותר מעורב. אין ספק שאגיע שוב לעוד מפגשים". אב אחר כתב: "כבר לאחר שלושת המפגשים הראשונים, כולנו הרגשנו בשינוי אמיתי המתחולל לטובה בדינמיקה המשפחתית".

דיברנו גם על מה שהורים, סבים ומחנכים רואים בתור "בעיית המסכים" (ניידים, טאבלטים וטלביזיה) על גבולות גמישים אצל הסבתות וסבים ועל תקשורת בין הורים, ילדים וסבתות/סבים, על גישת "אם תעשה..אז …", אך על כך – בפעם אחרת. נותר רק לאחל לסיגל בהצלחה ולקוות שהורים ובמיוחד אבות, יידעו לנצל את המשאב שסיגל פיתחה כאן, ממש ליד הבית.