חברות וחברים יקרים!
רצוי לא לאבד את הפרופורציות, מדובר בעניין די שולי, אבל מרגיז מאוד את מי שלא מתחבר אליו.
סוזן לברון עושה עבודת קודש ותורמת לאנשי הקהילה שאוהבים חתולים להמשיך לטפח אותם מבלי שיהפכו את הפחים בקיבוץ, יגרמו לזיהום הסביבה או יפיצו מחלות.
בסה"כ חלוקת המזון ע"י סוזן נעשית במשורה, חצי שק לתקופה של 2-3 חודשים! וזאת, אחרי שהמזכירות הקטינה מאוד את התקציב שלה, ובשאר הזמן כל חברה או חבר קונים אוכל מכספם הפרטי, אז כדאי להיצמד לעובדות ולא להטיח האשמות בלתי נכונות.
אם מישהו מאכיל חתולים על שבילים, זה לא בסדר, ורצוי להעיר לו ולא להכפיש קבוצה שלמה שלא עושה זאת.
אני משלמת מיסי קהילה ברצון רב, ולא אכפת שחלק מהכספים משמש למטרות שאינן משרתות אך ורק את צרכיי הפרטיים. אני לא שמה את עצמי ואת צרכיי או רצונותיי תמיד במרכז העניין.
ממליצה ליונה בחום רב לחשוב על זה.
בריאות לכולם!
טובה

רעיה, יפה דרשת.
לצערנו לא יבשה הדיו ממכתבך והנה עוד מכתב אנונימי משתלח נשלח לחבר שהעז לתמוך פומבית במכתב אחר.
אין גבול לפחדנות של המתיימרים להיות חברים ותיקים ומחוייבים עלק.
אני מבקש מחברים שמקבלים מכתבים כאלה להשתמש בשירותים ושהפחדנים העלובים יתפוצצו.

ליונה
תדעי שישנה אישה בקיבוץ ושמה סוזן לברון אשר דואגת שכל חתול וחתולת רחוב בקיבוץ יעוקרו ויסורסו על מנת שאוכלוסיית החתולים לא תגדל, והיא גם דאגה ועדיין עושה זאת לחלוקת שקי אוכל כדי שהחתולים לא יתקרבו לפחי אשפה או למקומות לא רצויים על מנת לחפש אוכל. אני חושבת שאת נוהגת בצורה לא נכונה כלפי בע"ח אלה שהם חלשים ממך ואין להם פה וכלפי מאכיליהם שעושים עבודת קודש לדעתי, ורק רוצים לעזור מטוב ליבם.
לצאת נגד לדעתי זאת התעמרות בהם. ואני חושבת שקיבוץ שדואג לחיות שלו גם מכספי ציבור ראוי להערכה ונהיה רק טוב יותר מכך.
נעם.

רעיה, תודה!
כתבת כל כך יפה וקולע.

תודה עדנה על כתבה מאוד מהנאה. היה לי כייף לקראו ולהתחבר. אני אולפניסטית לשעבר מהאולפן בניהולו של ארנון לפיד עם חנוש המטפלת והמורים סימה ומשה. מהאולפן הזה נשארנו שלי ואני להמשיך את חיינו בגח"א. בשלב מאוחר יותר הייתי גם אני אחראית על המתנדבים יחד עם ורדה קליינמן ז"ל. כיום אני אוהבת לבקר במתחם ולהביא לשם חברים מהארץ ומחו"ל. זה מקום מעולה להתחיל ממנו סיור בקיבוץ של היום עם שיחה על הקיבוץ של פעם.

הופתעתי מאד מתגובתה של נעם.
איפה כתוב שצריך להתעלל בחתולים?
בשום צורה שהיא לא הוזכר ולו בחצי מילה שזו הכוונה.
אפשר וצריך להיות אנושיים גם כלפי בע"ח, אך בהחלט אין לעבור את הגבול של הטעם הטוב.
זוהי עובדה שקהילת החתולים מאד גדלה בגבעת חיים בשנים האחרונות ומאכילים אותם בכל חור וכל נקודה.
כמו כן מוקצים סכומי כסף מכספי הקהילה למטרת מזון לחתולים וגם לזה אין הצדקה, אבל להגיד שבגלל דעתי שלא לאפשר את מתן הכספים הקהילתיים ועמידה על כך שהחתולים יאכלו בנקודות האכלה, האם זוהי סיבה לומר התעללות והתעמרות בבע"ח?
ובכן, לא!
לא, נעם. אני לא אומרת חס וחלילה להתעלל בבע"ח אבל בהחלט חושבת שמי שרוצה להאכיל חתולים כמוך, תקנו לבד את המזון ולא על חשבון כלל הציבור ותקפידו להאכיל אותם בביתכם או בנקודות האכלה ולא בכל מקום שעולה על דעתכם ברחבי הקיבוץ.
ישנם חברים שזה מפריע להם (חברים אימרו דבריכם זה המקום להגיב).
יונה.

בהמשך לכתבה של אלה (נעים להכיר) רציתי לשתף את ציבור הקוראים בחוויה שלי בנושא המחזור.
הפחים הירוקים בעמדת האשפה ליד ביתנו, צומת גרונלנד סקרישבסקי (אין לי דרך אחרת לתאר את המקום, זה שייך כבר לכתבה אחרת בנושא שמות למשעולים ורחובות בקיבוצנו) עולים על גדותיהם ומעלים ריחות קשים. אצלנו בבית מפרידים את הפסולת הרטובה, אורגנית משאר מהפסולת היבשה וגם את נייר, הקלקר, כלי הפלסטיק והשקיות וראה זה פלא מספר שקיות האשפה שנזרקות "לפח הירוק" ירד מארבע בשבוע לשקית אחת בלבד!
המאמץ הנדרש הוא קטן יחסית לרווח הגדול, לתרומה לאיכות הסביבה והחיים שלנו בקהילה, בעמק חפר במדינה ולטובת העולם כולו. לא מזמן ביקרתי באתר הפסולת בחירייה. עיקר הפעילות שלו היום מתמקדת בשלושה נושאים: תחנת מעבר (1000 משאיות ביום מגוש דן) לפינוי פסולת להטמנה בנגב, טיפול בפסולת שמגיע לאחר "הפרדה במקור" כמו גזם, פסולת בניין ופעילות חינוכית לביה"ס בנושאי המחזור השונים.

אני פונה מכאן לצוות התברואה ליזום ביקורים של חברים ביחידות הקצה שמטפלות בסטוגי הפסולת השונים. פעילות זאת תעלה את המוטיבציה להירתם למאמץ ולהתחיל להפריד ולמחזר.

בברכת קהילה, עמק ועולם ירוק יותר.

התעצבתי עד מאוד לקרוא את הכתבה הזו בתור אוהבת בע"ח
אני חושבת שכל אדם וקהילה המתייחסים בכבוד גם לבעלי חיים ולא רק לעצמם בני האדם יש בהם אנושיות חמלה אהבה ועוד שלל תכונות התורמות מאוד לחיינו בעולם הזה אינני מבינה מדוע להתעמר בחתולי רחוב חסרי ישע ובאנשים המאכילים אותם העושים זאת מטוב ליבם
התעללות והתעמרות בבעלי החיים אסורה יש חוק המגן עליהם והוא ידוע ומפורסם אז כמו שאנו בני האדם לא רוצים שיתעללו ויתעמרו בנו כך צריך להתנהג כלפי בעה"ח. בואו נשמור על צלם האנוש שלנו זה לטובתנו.

סמדר יקרה,
אכן נכונים דברייך אבל מישהו נרדם בשמירה אף אחד לא התכונןן ל"יום פקודה" בצורה כזאת (ואולי מתמימות שבאמת לא יצליחו להרוס את מה שבנימין בנה ונועה אחריו- את המותג). הנכס והשם "שפרירים" הוא אך ורק שייך לנו – קיבוץ גבעת חיים וכאשר החל התהליך הוא התבצע לפי כל הכללים.
לפני שנחתמו הדברים הגורמים כמו משרד החינוך ובמיוחד המועצה הבטיחו הבטחות. אבל מהן לא נשאר דבר. ברגע שנחתם החוזה כולם היו מרוצים כי קיבלו לידם "מותג", קיבלו לידם יכולת שליטה קיבלו לידם אימפריה בניהולה הבלתי מעורער של נועה לוי. הדברים איבדו שליטה ומה שנעשה הוא מעשה נוכלות!!!
היחס לאנשים , פיטורי האנשים וכל שאר המהלכים משאירים אותנו עצובים, כואבים ופשוט לא מבינים. האם אי אפשר היה אחרת?
אבל כמו שכתבתי בתגובתי הראשונה, עוד יהיה זמן לכתוב ולהגיב, בנתיים ממשיכים הלאה זה דרכו של עולם. עוד חשוב להגיד שעוד מקור פרנסה ננטש!!!!

לכל המגיבים בע"פ ובכתב תודה רבה. ברצוני להבהיר מספר עניינים:
ראשית, תהליך מעבר הבעלות של שפרירים מגבעת חיים למשרד החינוך הינו תהליך מתמשך ואיננו אירוע נקודתי שקרה עכשיו. זהו תהליך מורכב הנושא בחובו איינספור סעיפים שלא כאן המקום להיכנס אליהם.
שנית, אינני מטילה את כל האחריות על הנעשה על הנהלת הקיבוץ. כשאני מדברת על הבטחות שלא קויימו אני מתייחסת גם למשרד החינוך ולמועצה האיזורית שאינם חפים מאינטרסים…
שלישית, אני חושבת שגם להנהלת בי"ס שפרירים יש מידה לא מעטה של אחריות בכך שלא נערכה "ליום פקודה" , כלומר, לרגע שייתכן שהעולם יישתנה וחוקי המשחק יהיו נגדנו…
רביעית, כן, זה מתייחס בהחלט גם לנכסים חינוכיים/טיפוליים/רוחניים נוספים כמו התחנה שמחליפה בעלות וגם בה אני עובדת.
חמישית, בקשר לשפרירים, אם כבר נגזרה הגזירה, יש שאלה באיזו רוח מבצעים את הדברים, ומידתיות הקנאות לנהלים ועל זה יש כמובן הרבה מה להגיד אך יגיע הרגע המתאים…
ולסיום, יש לנו תפקיד, כחברי קהילה לקחת אחריות על חיינו המשותפים כאן, לטוב ולרע, ולנהל גם את הביקורת תוך שמירה על הכללים האנושיים ובואו נמשיך לדבר ברוח זו.

בעקבות ישיבת המועצה ביום ג' 16.8.11
נושא: המים החמים
בתום הדיון על הספקת המים החמים, הודיע יו"ר הקהילה שההצבעה בנושא המים החמים תחשב גם כהצבעת אמון בהנחלת הקהילה ובנושאי התפקידים הפעילים.
לדעתי, צריך ורצוי להפריד בין נושאים עקרונים כמו: דלק, מים חמים וקרים, תקשורת.חינוך רווחה וכד' לבין הצבעת אמון לדרך תיפקודם של בעלי תפקידים.
לא מעט מההצבעות שנערכו בעבר בנושאים אלה או אחרים היו לדעתי הצבעות מחאה לאופן התנהלות בעלי התפקידים.
נוסף לכך נכתבו ונאמרו דברי ביקורת חריפים ביותר על אופן התנהלותם של חלק מבעלי התפקידים בקיבוץ מבלי שנתקבלה תגובה.
דעתי האישית לנושא המים החמים בגח"א שיש לעבור לשמוש באנרגיה סולרית.
דוד קראוס

סמדר יקרה. מאוד התרשמתי מכושר ההבעה שלך, אשרייך שזכית למתנה כזאת. עם כל זה מרגישה את כאבך וכאבם של כל הנוגעים בדבר.
גם לי יש חלק בנידון. שנה אחרי שיצאתי לגימלאות נסגר מרכז המוסיקה – מפעל חיי. אז הבנתי את הנסיבות, כיון שנשארו מעט תלמידים מג.ח.א לא היתה כל סיבה שהקיבוץ יסבסד את תלמידי עמק-חפר וקיבלתי זאת בהבנה. העברתי את כל ה"רכוש"… לבית-ספר "שפרירים" בתקוה שאולי פעם יקום מרכז מוסיקה חדש.
האמת שמאוד כאב לי איך "המקום" פשט צורה ולבש צורה אחרת, אך ידעתי שהכול שמור. לצערי לא יכולתי לבוא למקום מבחינה ריגשית, ולביאה עזרה לי והעבירה את כל תכולת המשרד למחסן הכלים. הפסנתרים נשארו בחדרים וכל המיבנים משמשים את "שפרירים".
תודה לאל מרגישה היום יותר טוב ותכננתי לבוא ולהעביר דברים לארכיון למשמרת. עכשיו ששומעת ש"שפרירים" עוברים למשרד החינוך נשאלת השאלה אם בעיסקה יקבלו את הכלים. בכל זאת רוצה לשתף, בשכל מאד קשה לקבל דברים, אך באמונה יותר קל לי, כיון שאני יודעת שכל מה שהקב"ה עושה זה הכול לטובה.
אסתר בירן.

מאוד נהנתי מהכתבה.השילוב בין העבר להוה נעשה בטעם רב ובמינון נכון ובכישרון. ישר כוח.

אנחנו עצובים. אין "שפרירים", אנחנו בהלם לא יודעים לאן מובלים.
בית הספר שהיה ספינת הדגל לילדים בעלי צרכים מיוחדים "נמכר בנזיד עדשים", העושים במלאכה לא מאמינים שלכאן הגענו. שתי מנהלות ומפקחת אחת שמנהלות את המקום שלנו ואינן שייכות. לא אשמתן רק אשמתנו. נכתב חוזה, אסור להראות אותו, סוכמו דברים, לא מתבצעים. מישהו פישל, מישהו לא שיתף, מישהו טעה בדרך.
הכל אחרת, ואין עם מי לדבר. לבנות לקח 55 שנה להרוס – מספר ימים.
יש הנהלת קהילה, יש מנהל קהילה, יש יו"ר קהילה, יש מועצה
אבל יש בית ספר שונה. מדברים אחרת, חושבים אחרת, הכל בתוך משבצות. (ילדים ואנשים אי אפשר תמיד להכניס למשבצת).
מישהו טעה בדרך – וחבל!!!!!

אנחנו לא מפחדים לדבר – עוד נקבל הזדמנות.

כל מילה נוספת מיותרת, פשוט זה כך. לא אבד רק בית ספר, אבדה הדרך…. קשה לבנות והנה כל כך קל להרוס.

קראתי,התרשמתי ועדיין איני מבין מה קרה,למה קרה ומי אחראי למה שקרה ב"שפרירים"?אני מבין מתוך מה שאני שומע ברחובות קיבוצנו שאיבדנו עוד נכס,מפעל חינוכי שהיה יחודי מסוגו.חברים מאבדים מקום עבודה.הקיבוץ מאבד מקור הכנסה ,האם יש מישהו שאחראי לכך?
האם נתונים כלכליים הם הגורם למה שקרה?
מדוע לא נותנים הסבר מקיף למה שמתחולל בנושא של אובדן הבעלות על "שפרירים"?
הגיע הזמן שנפסיק לחיות בעלטה לגבי החלטות ותהליכים שמתרחשים בקבוץ ומשפיעים על כלל הציבור או על אחדים מאיתנו.
רק שקיפות מלאה לגבי החלטות ומעשים שנעשים בכל אחד מתחומי חיינו בחיי הפרט – בתחומי הבריאות- בתחום החינוך,ובתחומי הכלל ראה נושא "שפרירים" יקטינו את תחושת חוסר האמון ואי הנחת שלא מעט חברים חשים לאחרונה.
בעלי תפקידים המכהנים ,כדאי שתשימו לב לרחשי הלב של הציבור
בקשו/ריכשו את אמונו המחודש של ציבור החברים ע"י כך שהכל יתנהל בשקיפות מקסימלית בכל תחומי חיינו.
מאמריהם של סמדר זעירא ושל תמר נבון הם סימן ואות למה שמרגישים חברים רבים בתקופה האחרונה.
אני מצפה לראות תגובה מבעלי התפקידים המכהנים

"העם דורש צדק חברתי" – האם בבית ספרנו???

האם המושג "צדק חברתי" נעצר לפתחו של הקיבוץ?
האם דיור בר-השגה אינו נגיש רק למתי-מעט?
האם אין מעמד ביניים בקיבוץ? האם אינו נשחק?
האם הפערים החברתיים והכלכליים לא מעמיקים בתוכנו?
חברים וחברות, כדאי להתעורר!! לדרוש הקשבה לרחשי הציבור!!
לדרוש שינוי ותיקון למען חברה בריאה וצודקת!!

והעיקר – "לא לפחד כלל"!!

אלי דניאל

מבלי להתערב יותר מדי בדיון, אני הייתי מציע לכולנו להיזהר, לא לדבר לגופו של אדם אלא לגופו של עניין. מותר לבקר את פעילותם של בעלי תפקידים, לפעמים זה אפילו מתבקש, אבל זה לא אומר שהביקורת חייבת לשאת אופי אישי. כנ"ל לגבי התגובות. דיונים ותגובות בעלי אופי אישי לא יתרמו לנו דבר, אלא יובילו אותנו למקום לא טוב. בואו נתרום כולנו לדיון פורה ע"י כך שנכתוב ונתייחס לטענות באופן ענייני ומתחשב.

מור. אני אתייחס רק למשפט אחד-"קלות ההתנגחויות בבעלי תפקידים". מה בדיוק היית עושה או אמורה להרגיש באם במשך 8 חודשים היית רודפת אחרי בעל תפקיד ויו"ר הקהילה, נגזלת בסכומים גבוהים ומקבלת תשובות מזלזלות? למה את לא מתייחסת לכך?. וגם-איזה אחריות את בדיוק לקחת ואיפה?. תמר קיבלה עשרות ואני לא מגזים תגובות של אנשים שלהם קרה מקרים דומים והם דווקא היו מאוד נרגשים לקרוא את דבריה. ולבסוף-גם אם לא מסכימים על משהו אפשר להגיד שלום ולא להוריד את הראש שהולכים בשביל. נקודה למחשבה. ערן נבון.

לכל מגיבי תלונתה של תמר והמערכת שלום,

לא רציתי להגיב, אני מאד לא אוהבת את קלות ההתנגחויות בבעלי תפקידים, אבל יש בשכונה החדשה גם קול אחר שלא משמיע את קולו ולא התאפקתי…

אני לא מרגישה "שלקחו אותנו הדיירים הראשונים", באנו הנה ברצון בגלל השינויים, אני גאה להיות חלק מהקבוצה הראשונה.
קבוצה ראשונה תמיד מרוויחה ומפסידה מחוסר ניסיון.

ולתגובה של אמיר – אני רוצה להודות לצפריר, תודה על היותך הוגה, חולם ומוביל שינויים, השכונה הזאת התאפשרה לבניה בזכות השינויים, יתכן שגם בשינויים יש לחשוב שוב ואולי לערוך שינויים על שינויים.

ומכאן אני קוראת לכלל תושבי הקיבוץ הצעירים –
רוצים שינויי-קחו אחריות, זה יוכל להתבצע רק מתוך עשיה מבפנים- בואו להבחר לתפקידים – מועצה (שהבחירות בפתח) ושאר הועדות והגופים.

ובסופו של דבר – הכל פורפורציות בחיים והעיקר הבריאות!.

מור.