אדם, הסיפורים שלך על סנוקי החתול כתובים בחביבות, בחינניות, בדייקנות ועם המון חוש הומור. כדאי לאגדם בספר, אני מבטיחה שאעמוד בתור כדי לקנותו. (גילוי נאות: מאז נאלצתי בעל כורחי לאמץ את בוץ של חגית, אני לומדת מקרוב על התכונות החתוליות הדי פתטיות לעיתים, שאדם כה מיטיב לתארן…)

המקום היה מקסים כאשר כיתת רקפת, הכיתה של בני יובל הכשירה דרכי גישה ושילוט על מנת לשמרו. בשבוע שעבר ביקרתי שם וצילמתי את לוטם נכדי עם פרח הלוטם והיה קצת עצוב לראות את העזובה.
אין ספק שהמקום ראוי לתחייה מחודשת ומשמח לדעת שהוא עלה לכותרות ולמודעות.

אייל וערד,
שמחתי לתגובתכם המהירה וכולי תקווה שהבעיה אכן תטופל.
רוב תודות,
עדנה ארזי

מקום מקסים שחובה לשמר, מלבד המחילות והצמחייה המגוונת לאורך כל השנה זאת נקודת תצפית נפלאה. הרוגע והשקט ומשב הרוח הקלה אפילו בימי הקיץ הלוהטים מוסיפים להנאה בביקור במקום. אפשר גם "לפקנק" בצל התאנה שליד המגדל של אלעד שנמצא מספר צעדים דרומה משם.

ראשית – תודה לעדנה!
מוזרה ותמוהה בעיני העובדה שאיש מחברי הנהלת הקהילה לא בדק את נושא ישיבת הנוסעים מאחור, לפני רכישת הרכב. לפחות אחד מהם לא היה חולם לאשר רכישתו! בעל התפקיד העוסק בהסעות, ומטבע הדברים נוגע לתנאי הנסיעה בו, לא נשאל אפילו מה דעתו טרם הרכישה. אנשים רבים טענו באזני, עוד בהיותי בתפקיד, שאמרו למי מחברי הנהלת הקהילה את דעתם על תנאי הנסיעה. דפנה שוחחה לפני חודשים עם הנהלת הקהילה על בעיית ההתאמה של הרכב לצרכי החברים, אוכלוסיית הישוב.
נקווה, שלפחות את דפנה ישאלו פרנסי הקהילה לפני שייכשלו שוב בבחירת רכב שאינו מתאים לצורכי הקהילה.

בית מפעים. אישיותה המיוחדת של לאה בוקעת בכל יופיה. מעולם לא הגבתי כאן, אבל התמונות האלה ריגשו אותי במיוחד. גדי

שלום לכולם,
אינכם רואים שכבר היום המרפאה שלנו "דועכת"? תנסו למצוא תור מיידי לרופא המשפחה ותודיעו לי עד כמה הוא מיידי….
התשובה שאתה מקבל מהמרפאה: אם אתה לא מוכרח, אז תבוא לרופא בעוד שבועיים כי עכשיו אין מקום. ומה בינתיים? לסבול בשקט? להתאפק עם הבעיה שמטרידה אותך?
כנראה שלגודל יש גם כוח, אז אני מעדיפה מרפאה אזורית גדולה וליד הבית כמה שאפשר. אנחנו חיים בזמנים אחרים וככל שנקדים להפנים זאת, ייטב.
בריאות שלמה.

תמר, את צודקת מהות, אבל לא בגישה. נכון, יום המעשים הטובים הוא מבית היוצר של המחשבה הקפיטליסטית הטהורה שגורסת שהכוח וההון צריך להיות בידי מעטים, אבל שהם צריכים להיות "רחומים" ולהפיץ מעט מזעיר ממנו גם לאחרים, ולו על מנת להרגיע את הרוחות ולשמר את השלטון האוליגרכי שלהם. הלוואי והיה מארגן, על פי הצעתך, יום התנדבות אלטרנטיבי, והאחד במאי הוא בהחלט ראוי. מעבודתי בארגונים חברתיים, אני רואה עד כמה יום המעשים הטובים הפך לנטל ולכאב ראש יחצ"ני ולא למעשה אמיתי של עשייה חברתית. אם זאת, אזכור שמה של שרי אריסון וחיבורה ליום היה רק מעצים את החיבור היחצ"ני ורק מעלה את קרנה של הגברת ככלת המעשים הטובים במדינה. כפי שנאמר – גם פרסום רע הוא פרסום. עדיף לפעול יותר להתנדבות רבה כל השנה מאשר לנסות ולהשמיץ את יום המעשים הטובים, ואז הוא ממילא יתייתר. בהקשר הזה, יש בגבעת חיים כוחות טובים וחיוביים, אבל אין מחשבה כוללת. אין רכז התנדבויות (כמו בהרבה יישובים אחרים) ואין תשומת לב לנושא והבנה של הפוטנציאל הרב ישקיים בתחום. יש המון נושאים שבהן ארגון התנדבות וקשר בין אמצעי בין אנשים יכול להייטיב את חיינו ממערך טרמפים והסעות למי שצריך, ועד עזרה לדור הוותיקים, עזרה בפיתוח עסקי לעצמאים שמתחילים את דרכם ועוד. כמובן שהכל תלוי ברצון של החברים, אבל גם בארגון ובמשיכה למעלה של מוסדות הקיבוץ, ובתחום הזה אין הרבה. לרוב הגישה היא – שכל אחד יעשה לעצמו ולביתו, ואנחנו לא מתערבים.

להיות "כמו כולם" או: לא שרי תחנך אותנו
אכן הפכנו לחברה פחות תורמת, פחות אמפאתית, ולבנו קצת גס בכל הנצרכים וההצטרכויות שמסביב. יותר ויותר זונחים הקיבוצים את הרעיון הציוני שלמענו קמו – יצירת חברה צודקת במדינת היהודים – ונסחפים בכלל הזעיר-בורגני "אם אינך יכול להביסם, הצטרף אליהם". חבל מאד שהאחראית לחינוך הדור הצעיר מתעלמת ממי שעומד מאחורי "יום המעשים הטובים" (גם הוא מושג זעיר-בורגני) – הטייקונית שרי אריסון, שגם מאות ימי מעשים טובים אסור שישכיחו לה את יום המעשה שהיה טוב רק לבנק שלה, בנק הפועלים (כן, גם זה שחוק הגורל), בו פיטרה 900 עובדים כדי לשפר את מצבו. במקום לעשות מעשה טוב באמת, ולתרום לביעור העוני סכום שאפילו לא ידגדג את ההון הפרטי שלה אך יגדל עשרות מונים מכל מה ש"עולה" לציבור "יום המעשים הטובים" שלה, כן שלה, היא מגייסת את התרומה מהציבור, כשם שהיא מגייסת את כספי הציבור לבנק שלה כדי להגדיל את הונה שלה. ולו רק בגלל שהיוזמת היא שרי אריסון, צריך היה להימנע מהשתתפות במבצע הארצי. ובנוסף, לחנך למעשים טובים אפשר וצריך בכל יום בשנה (מעשה טוב הוא גם חיוך למי שבא לקראתך, או עזרה בנשיאת הסל מהמרכולית). מאידך גיסא, טוב היה אם הכוחות הנלחמים למען צדק חברתי היו מקיימים יום התנדבות – מושג הרבה יותר משמעותי – משלהם, למשל, באחד במאי.

[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.

לחלוטין מסכים עם הנאמר.

רק אתמול, יום שלישי בערב, מכונית שעקפה אותי ליד המרכולית כמעט ונכנסה ברכב שלי-מסתבר שנסעתי לאט מידי לטעמו של הנהג.

אין יום בו אני לא רואה רכבים שנוסעים באזורים שלא מיועדים לנסיעה-וחלקם אף נוסעים במהירות רבה מהמותר.
הדבר אגב נכון גם לגבי חניה במקומות שלא מיועדים לכך-הכל על מנת לחסוך מספר שניות של הליכה.

אני מצידי מעיר לכל נהג ואני קורא לכולם לעשות כך.

צחקתי, נהניתי, תמשיכי לפרסם על מלחמותייך המוצדקות (או: מהמוצדקות שבמלחמותייך"… – חזר למודה לזמן-מה..) ב"בוקיות" (ו' שניה בשורוק) של המחשב… מוישה.

[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.

כתבתי תגובה בעניין זה כבר בעלון הקודם, אך היא אבדה בנבכי האינטרנט. התחלתי בעניין הבנים הלא-חברים שלא הורשו לדבר באסיפה. מי שהחליט כך צדק, כי אסיפת הקיבוץ שייכת רק לחברי הקיבוץ. אבל אני חושבת שאסור להתעלם מאותם בנים שגרים בקיבוץ ורוצים להמשיך לחיות בו, אבל את התקבלותם לחברות עוצרת ההחלטה הפיאודלית המתנה את החברות בבעלות על בית. לדעתי יש לדון ולקבוע מעמד מיוחד של חברות לבנים חסרי הבית, שיקנה להם המשך מגורים קבוע בשכירות עם תנאים להופכו לרכישה במשך הזמן. בייחוד לא מתקבל על הדעת שהקיבוץ ישכיר בתים ויאפשר לשפץ אותם למי שאין לו כל קשר לקיבוץ מלבד אולי ילדיו שלומדים כאן, לפני שהוא מאפשר זאת לבנים.

[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.

לביאה שואפת לדבר יפה. למקום שבו נשמרת אותה חברות, המאפשרת נגיעה יפה, קשר הולם, חיבור בין שני אנשים, שמתאים למה שהיה כאן פעם, חברה, קיבוץ.
לדאבון חלקנו, לפחות – אנחנו כבר ממש לא שם. בפאראפרזה על סיפור בחרוזים שכתב פעם חנניה רייכמן – אומר כך: בתל-אביב – לא אומר שלום לכל אחד, כי איני מכיר כל-אחד בתל-אביב. בגבעת חיים לא אומר שלום לכל אחד, כי אני מכיר כל אחד בגבעת חיים. מזה שנים – אנחנו חברה אחרת משהיינו. היעדר פונקציות כמו ועדות חשובות, ו. חברה, ו.דירות, למשל, גרמו כאן לוואקום שאליו נתנקזו מקרים ואנשים, שמתאימה להם ההויה הזאת, ונוצרו בישוב לא מעט תופעות שצילקו וצרבו לא מעט חברי-קבוץ, הנהלת הקהילה העדיפה בראשה רק אנשי מנהל וכספים. כבר שנים, שהיות מועמד "איש חברה" או "בעל נסיון במסגרות חברתיות" – אינה דרישה אלמנטרית כדי להציג מועמדות לתפקיד הנהגתי כאן.
ועדיין – למען שלום והסכם שלום עם שכנינו – אין היותנו "מלאכים זה לזה" מהוה תנאי הכרחי.

[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.

קצרצרים – שמחתי לראות את השטח בואכה סככת רכב הביטחון, ומערבה ממנו, שטופל מחדש ובמהירות. לאחר שבסופה של דצמבר נפלו שם שלושה עצים, השטח שהיה קצת מוזנח, נוקה וסודר, הגדר חודשה ולאורכה הוקמה דרך כורכר, שאני מקווה שתוסיף לבטחוננו נוכח גל הפריצות והגנבות שעובר על עמק חפר. ישר כוח לעוסקים במלאכה.

[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.

וואלה לביאה, כמה שאת צודקת!! לפני המון שנים, בעת טיולי בעולם, שמעתי ברדיו מקומי אחד סיפור על אדם שישב בפינת רחוב וברך כל עובר ושב בברכת g'day! הרבה התעלמו ממנו ומספר הסיפור תהה: מה יכול להיות כ"כ קשה בפשוט לחייך ולענות בברכה דומה? זה לא עולה כסף, חלילה ולא פוגע בבריאות – נהפוך הוא!
אז אם חטאתי גם אני בהתעלמות מהבא מולי ומברכני, הריני מתנצלת כאן, כי בטח הייתי מרוכזת מידי במשהו טריוויאלי… וזה בהחלט לא תרוץ מוצדק… שבת שלום לכולם!

[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.

נויה,
כל מילה בסלע, כל הכבוד אי אפשר לנמק יותר טוב ממה שכתבת.
בברכה
יוסי בליך

שלום לכולם
עכשיו לאחר שהתקבלה ההכרעה בקלפי לפי דרישת קבוצת המערערים והוחלט לדחות את הערעור ולקבל את החלטת המועצה, הגיע הזמן לשלב ידיים וללוות את הפרויקט בכל השלבים הבאים.
גם בשלבים אלו נקראת ההנהלה לשיתוף ציבור, כפי שנהגה עד היום, והציבור נקרא לעקוב אחר הפרסומים להגיע לדיונים ולהביע את דעתו.
ברור מעל לכל ספק ששיטת המכתבים האנונימיים פשטה את הרגל מזמן ואינה אפקטיבית אלא משמשת אולי להוצאת קיטור של הכותב והרעלת בארות בקהילה.
אם נשים לרגע בצד את האירועים המכוערים והאמוציות הגבוהות התקיים בגח"א תהליך דמוקרטי שאפשר להתגאות בו. כמובן שאפשר וצריך לשפר נקודות אלו ואחרות בהמשך.
לכל מי שמציע לקיים דיון ציבורי בנושא הספציפי הזה, יש לי רעיון לנושא רחב יותר שבו כדי להתמקד. צריך להשקיע בלימוד ציבור החברים שהצטרפו אלינו זה לא מכבר, מה הוא קיבוץ, את הדינמיקות, את חלוקת האחריות, הגדרת התפקידים של בעלי התפקיד והמוסדות השונים. לפני קבלת החברים משכונה א' קיימנו דיון במועצה ובהנהלה והחלטנו לשלב את החברים המצטרפים במוסדות הקיבוץ השונים. אינני יודע כמה חברים מהציבור הזה אכן חברים מהמניין במוסד כזה או אחר וכמה באים להביע דעה ולהיות שותפים.
ולסיום, אני בעד הקמת מרכז השירותים שלב א' כפי שהוצג במועצה ומחזק את ידיהם של העוסקים במלאכה לקדם את הנושא במהירות האפשרית. אף אחד מאיתנו אינו מושלם,בחרנו את בעלי התפקידים ומוסדות הקיבוץ וצריך לתת להם לקדם ולהוביל את הנושאים אליהם החלטנו.

הקלות הבלתי נסבלת של אופציית התגובה על דברי חברים או "סתם" תושבים צעירים, ייצרה פה לאחרונה שטף של תגובות סוערות, אמוציונליות ותוקפניות. באופן אישי אני שמחה עם הצעירים האיכפתניקים, אשרינו שהתברכנו בהם ואל לנו להשתיקם במילים חדות ופוגעות. אני מצטרפת לבקשתו של איתי. שיקול דעת מחדש וחשיבה נוספת, לא הזיקו מעולם, נהפוך הוא, ויש לנו הזדמנות לכך.

ציון, רק לחדד אנשים מעל גיל מסוים וחלקם עם מחלות מסויימות לא יכולים להחליף קופת חולים.
זה נכון רק לגבי אנשים צעירים.
נויה

שלום לכולם,

כולנו היינו מעדיפים שהמרפאה הקיימת היום תמשיך לשרת רק אותנו ושלא נצטרך לחלוק מרפאה גדולה יותר עם ישובים נוספים שברור שהיחס בה יהיה פחות אישי ושיהיה פחות נעים ללכת אליה לעומת המרפאה בקיבוץ היום.

אך ברור מהנתונים שהוצגו ע"י עירית במועצות האחרונות וגם מלהסתכל על נושאים אחרים שקוראים סביבנו בארץ ובעולם שהמגמה ברורה – לאחד מקומות קטנים הנותנים שירות בתחומים שונים למרכזים גדולים מתוך התייעלות, יתרון לגודל, עמידה בתקנים מחמירים ושיקולים עסקיים אחרים.
קופת חולים זה גוף עסקי שמה שמנחה אותו זה בראש ובראשונה שיקולים עסקיים וכמו שלא שאלו אותנו בעבר כשסגרו את בית המרקחת שפעל במרפאה בעבר וכשצמצמו את שעות טיפת חלב כשלב ראשון לפני סגירה, כך לא ישאלו אותנו בעתיד כאשר יחליטו לסגור את המרפאה ולהעביר אותה למקום אחר. נכון, כנראה שזה לא יקרה מחר בבוקר אבל בהזדמנות הראשונה שהם יוכלו הם יעשו זאת ולא ממש ישאלו אותנו אם אנחנו מסכימים לזה או האם זה נוח לנו.

נכון שתהיה לנו אז הברירה לעבור לקופה אחרת, אך גם היא מן הסתם תפעל מתוך אותם שיקולים עסקיים וגם היא לא תמהר לפתוח מרפאה קטנה לאורך זמן לקיבוצינו הקטן.

לכן הבחירה היום ומחר באסיפה היא בין שתי האלטרנטיבות –
האם להקדים תרופה למכה וליזום מעבר למרפאה שתהיה הכי קרובה שאפשר אלינו עם שירותים נוספים שבשבילם אנו נאלצים ליסוע כבר היום (בית מרקחת, טיפת חלב, רפואת ילדים, רופאים מומחים שונים ועוד) לבין לחכות ל"מכה" שתנחת עלינו בשנה או בשנים הקרובות ותוצאתה תהיה שהמרפאה תיסגר וניאלץ ליסוע כדי לקבל את השירות שאנחנו מקבלים היום, רק במקום רחוק הרבה יותר וברמה נמוכה הרבה יותר.

מבין שתי האלטרנטיבות ברור מה עדיף וככל שנקדים לעשות זאת – היוזמה תהיה בידינו, נהיה חזקים יותר במו"מ מול קופ"ח ונוכל להשפיע יותר על מה שנקבל בסוף.

נכון שלא הכל מושלם בתוכנית ויש עוד מה לשפר, אבל צריך להתקדם קדימה ואת השיפורים ניתן יהיה לעשות בהמשך כשיוקם צוות העבודה, אנחנו רק בתחילת הדרך וכרגע צריך להחליט האם אנחנו רוצים מרפאה קרוב אלינו בטווח הליכה עם יכולת השפעה כזו או אחרת על אופיה או מרפאה רחוקה שעל כל דבר הכי קטן נצטרך ליסוע אליה מבלי שנוכל להשפיע כלל על אופיה.

ציון