קיבלתי את ההסבר עודד. תודה.

אני מקווה שגם שאר הציבור הבין.

אשמח בהזדמנות לשוחח.

חג חנוכה שמח.

השבוע התחיל ליד השולחן בארוחת בוקר בסקירה של איזה חוגים יש השבוע במרכזון… אני חושבת שהחוגים הם דבר נפלא, כל הכבוד על היוזמה, על ההתגייסות של הצוות, והתנדבות ההורים.

אין ספק שרבין חסר מאד,
במיוחד לאור האירועים האחרונים גם בתחום הטרור העולמי הטרור בארץ אבל לא פחות לאור המצב המשפיל הימין שבא לביטוי בכנסת ועל גבי מסך הטלוויזיה בכל הזדמנות. הדבר בולט במיוחד עקב חוסר אלטרנטיבה לאופוזיציה כשאנחנו רואים ושומעים את חברי הכנסת מהימין אנחנו לא מופתעים ויודעים שליבם ופיהם שווים ולנו נותר להתמודד עם המצב ללא מנהיגות "נושכת" אמיצה ומובילה לשינוי. שני אירועי משבר היסטוריים משפיעים אלי ועל רבים בחברה הישראלית. הראשון מלחמת יום הכיפורים שבאה אחרי מצב של יהירות ושאננות של מנהיגינו שבאה אחרי האופוריה של מלחמת ששת הימים. האירוע השני רצח רבין שהיה תוצאה של הסתה מתמשכת.

תפקיד של מנהל-קהילה מוכרח להיות קדנציאלי, ואסור שייארך מעבר לשתי קדנציות. מן הסתם אייל בעצמו מרגיש מדי-פעם, שהוא נאלץ, לפחות בדיני נפשות, ואלו רבים במהלכה של קדנציה, להחליט באופן, שאין מוצא בו אלא לפגוע במישהו, או ביותר מחבר אחד. ובפועל, אני אישית שמעתי מכמה וכמה חברי קיבוץ טענות כלפיו וכלפי בחירותיו בנושאים שנגעו להם. גם אם החלטותיו היו, בגדול, נכונות – הרי היו נפגעים מהן. אפשר, שרק בגלל כך – לא ייתכן, שאדם אחד ישמש כאן באותה פונקציה לכל כך הרבה זמן. אבל – ישנו פן נוסף: אסור, שבידי אדם אחד יהיה יותר מדי כוח לאורך זמן. יותר מפעם אחת אפשר היה לשמוע מפי בעלי-תפקידים אמירה כמו "זה עניין שרק אייל יכול לעשות",

כמו בכל שנה, לי כואב הלב בתקופה הזו. ממש נמחץ עד דמעות… ועכשיו בני בן משרת בחברון, מפריד בין הניצים חדורי המוטיבציה הדתית… ולי כואב הלב. כואב כי רבין היה תקוה וכרגע היא איננה. נעלמה יחד איתו. כמו שאמרה חוטובלי ב"גב האומה" לליאור שליין: אנחנו מנצחים וננצח!.. ועמוס גיתאי, בסרטו על רבין, התקווה מתה לגמרי… והרשה לי תיקון אחד, יזהר. בערב ההוא, ב5.11.05, הוקרן "קרוקדיל דנדי". הבלתי מנוצח… עם שורה שרצה למעלה: מיד נעבור למבזק חדשות מיוחד…..

בפליאה רבה קראתי את דבריו של עודד. "מועצה כלכלית שתיפקדה בחושך", "תיסמונת המטפלת", "אי וודאות מהיכן בא הכסף השוטף של ההפעלה של הפאב" ועוד אמירות שאולי עוררו אותי מתרדמתי.

אני בטוחה שבעלון הבא אוכל לתת לעודד את התשובות המתאימות על הקיבוץ שאליו הוא הצטרף לאחרונה.

שמחתי לקרוא בסיכום ישיבת וועד ההנהלה 20.10.15 דיווח של ברוך:
"דיונים ציבוריים בנושא המתווה נבחר של שיוך דירות. תוקם באישור ההנהלה "וועדת היגוי להכנת ותאום הדיונים." (מי יהיו חברי הועדה?) נודע לי שהועדה אמורה להגיש את המלצותיה באפריל, מאי 2016. ואכן אז נוכל להגיע לדיונים והחלטות חשובות, כאשר מירב המידע החדש והמתחדש יהיה ברשותנו.

מרגש מאוד אני רכבתי בשיעור עם המורה יונה קירשנבאום ז״ל מרגש אותי לקרוא כתבה זאת

מרגש מאד יפתח.

הדס, אני מסכים במאה אחוז עם הגישה שלך. מוזיקה תופסת חלק נכבד מאוד בחיי, וככזאת, אני בטוח שאנחיל את אהבתי אליה גם לילדיי שיבואו לעולם בעתיד, ואקפיד לחנך אותם על האמנים והשירים שעליהם אני גדלתי. כמוך, אני מתכוון למוזיקה שהיא לא ילדותית, אלא למוזיקה שהיא לטעמי טובה ואיכותית: שלום חנוך, אריק איינשטיין, דני סנדרסון, יהודית רביץ, והרבה אחרים, וגם אמנים מחו"ל כמו הביטלס, הדורז, ניל יאנג, ועוד… כמובן ששיריו הגדולים של יענק'לה רוטבליט נכללים ברשימה הזו.
את הביקורת לא אני השמעתי אלא שמעתי מהורים אשר לדעתם המוזיקה של החצר האחורית לא התאימה לילדיהם, אבל תרשי לי לחזק אותך ולומר שזה לא רק "לא נורא" לחשוף את הילדים למוזיקה שלא נחשבת "ילדית", אלא גם רצוי במידה מסוימת.
אני עדין לא חוויתי כיצד זה להיות הורה, אבל אני רוצה להאמין שאתייחס לילדיי כאל בוגרים מראשית חייהם וכדברייך אחשוף אותם למוזיקה שאני שומע בעצמי. בכל פעם שאני הולך להופעות ופסטיבלי מוזיקה בארץ ורואה הורים שלוקחים עמם את צאצאיהם להכיר אמנים שגם הם אוהבים על הבמה, אני מתמלא הערכה לאותם אנשים ומבטיח לעצמי שאעשה זאת גם. החצר האחורית אמנם שרו על תכנים לא פשוטים אבל כפי שציינת – ילדים נמשכים ללחן ולא תמיד מתעניינים במילים (וגם לי כנגן גיטרה זה קורה הרבה), וגם אם כן אז אפשר לספר להם מדי פעם שלא הכל ורוד בעולם שלנו, ובוודאי לא במדינה שלנו.

עמית, תודה על הכתבה.
מבחינתי היה ערב נפלא אך מקבלת את זה שהיתה גם ביקורת, אם כי לא הגיעה אלי.
אני רוצה להתיחס לביקורת לגבי ההתאמה/ אי התאמה לילדים.
אצלי בבית ובאוטו רוב הזמן המוסיקה שהתנגנה היתה מוסיקה של "מבוגרים" שאני ואבא של ילדי אוהבים . כמעט מעולם לא שמתי ברכב , דיסקים של שירי ילדים, פעוטים, וכו. כי אני סבורה שמוסיקה היא מימד חשוב בחיים שלי והיה חשוב לי לפתוח את ילדי למוסיקה וגם ברמה האנוכית לגמרי, התחשק לי לנסוע עם מוסיקה שנעימה לי ואני אוהבת.
אני זוכרת את גל ומאיה בגיל 3-4 שרים בקולי קולות את לרוץ מהר של יהלי סובול למשל (זה היה מתוק ביותר).
ההופעה היתה בערב וכל אחד היה יכול לבחור אם להביא או לא להביא ילדים. בשנה שעברה למשל הבאנו את להקת דז'ה וו לבית וינה בסוכות והיו רק מבוגרים שבאו לרקוד וליהנות.
בקיצור, מה שרציתי להגיד או להמליץ זה שלא נורא לחשוף את הילדים גם למוסיקה שלא נחשבת "ילדית". כשיגדלו, ואני חווה את זה עם הגדול, הרגעים הכיפים שלנו זה לנסוע ולשמוע מוסיקה ביחד.לדבר עליה, להמליץ אחד לשני ולפעמים "לנתח" שירים.
בהתחלה הילדים נמשכים ללחן ואחר כך גם למילים.

חגית רגשת אותי עד מאד. נוגע ללב עם אכפתיות מזמינה.
הנסיון שלך כפי שאת מציינת לתעד ממרחק בצורה אוביקטיבית את הנושא הכל כך מורכב וטעון הזה דורש אומץ ומיומנות שנראה שניחנת בהם. ההצצה הזו לתערוכה שלך מזמינה מאד. כמובן אבוא עם כוונה לשמוע ממך על המסע המאד אנושי אישי ורגשי שעשית.
הגר

היי איתי. אני לא ממש מכיר אותך (אבל את אמך דווקא כן), והסוגיה לא ממש רלוונטית לי אישית, אבל התחושה והטענה שלך כ"כ צודקות ובמקומן, שאיני יכול שלא להגיב, ולו יכולתי, הייתי מחבק אותך באמפטיה. מה הייתי עושה במקומך, באותה התכנסות? הופך שולחן. פשוטו כמשמעו. כמה מדהים הטבע האנושי: כל אותם שהכרנו בנעוריהם התוססים (והכרתי!) כאנרכיסטים, חתרנים, אנטי-ממסדיים ושואלי שאלות, הופכים ברבות השנים לאנשי ממסד ש"אין להם זמן" להתעכב על קטנות ועל שואלי שאלות. תזכור להזדמנות הבאה, אם תהיה? להפוך שולחן ברעש גדול. שום צליל אחר לא מצליח לחדור את עור תוף ואת קרום הלב שהתעבו ונאטמו.

תודה לכן בנות חביבות [ולמברכים בשבילים], גם חמה זקוקה למילה-חמה.
תודה,
לאה רטר.

לאה יקרה, את כל כך מרגשת , עשית לי צמרמורת בגוף. אני יודעת כמה תמיכה אהבה והכלה צריך בתהליך הזה. אשרי עדי שזכתה בך ואשריך שזכית בעדי המקסימה. תמשיכו להיות משענת ועזר, היא עוד תצטרך את זה הרבה.

לאה,
כל כך ריגשת אותי במילותייך ובכך ששיתפת את שעל ליבך.
הרבה אומץ, הרבה רגש ובמיוחד המון המון אהבה.

מאחלת לכולכם להמשיך להאמין – זה עוזר!!!!

בהערכה רבה

אשרי הכלה שיש לה חמות כמוך. כל טוב ושיהיה בהצלחה .

היי בנות,
פינקתי כמה יולדות בעבר ואשמח לעשות זאת שוב.
תתאמו אתי כשתצטרכו.
אשמח לפנק יולדת חדשה.
שנה טובה עם ילודה לא פחותה מהשנה הקודמת.

הלוואי!!
לחיות בתחושה שמקום מגורים נורמטיבי וקבוע במקום זה הוא לא בר השגה היא מיאשת, ומתישה.
ג'ניה גרונדלנד

שלום לכולם,
התווכחנו מספיק מעל "גלי האתר" על נושא צואת הכלבים, קצת גם על התנהגות הכלבים התוקפנית (יש לי ניסיון רע בנושא, כמי שגידלה כלב תוקפני שהפריע מאוד לסביבה ונאלצנו לעשות לו רה-לוקיישן, ואיני מצטערת על כך, לטובתו ולטובת כולנו), אבל!!! נושא ההיגיינה הוא "הכותרת"!!! קקי של כלב מלכלך, מזהם, מעביר מחלות, מסריח, לא נעים בעליל. מדוע לסבול מכל אלה?
בבקשה, מצידי תגדלו ממוטות, אבל תנקו אחריהם!
ניקיון ובריאות כרוכים זה בזה!
תחשבו על זה טוב טוב!
תהיו לי בריאים ונקיים,
טובה