חנוך (חנטש) ודודו אהרון נהרגו במלחמת יום כיפור בחווה הסינית. שניהם חזרו מניו יורק לאחר פרוץ המלחמה ונשלחו לתופת של החווה. הזחל"מ של חנטש ספג פגיעה ישירה, כל הצוות נהרג. זמן רב חנטש נחשב כנעדר.

לאחים אהרון יש שתי אחיות: תמי, בתה של לוטה ואשתו של חנוך בן אור ונורית, אחות נוספת, בתו של גנדי.

 שלושה היינו מבני מחזור י', יוסי, שהגיע ממעוז, אנוכי הכותב, ממנרה וחנטש. לא מלאכים לא בני אלים ולא ספורטאים גדולים. אני ויוסי הצטרפנו למחזור י' לאחר הפילוג לחברנו חנטש שהגיע 3 שנים לפנינו מכפר סולד. חנטש היה הכי נמוך בכיתה אבל גם זה שראה הכי רחוק מעבר לאופק שגם הגבוהים ממנו לא היטיבו לראות.

שלושתנו חברנו לחבורה אחת, אולי בגלל המכנה המשותף האחד של שלושתנו, אנחנו לא נבראנו כדמות בני האלים יפי הבלורית והתואר.

חנטש היה המלך, המנהיג והמוביל של מעשי הקונדס המשותפים. היוזמות שלו הפתיעו כל פעם מחדש.

כשאבנר המורה למוסיקה מונה ע"י הנהלת בית הספר לתפקיד מגרש המציצים לסרטים של המבוגרים מכיוון שהיה הרץ המהיר מכל המורים. (בימי שלישי הוקרן סרט רק למבוגרים בחדר האוכל) אנחנו, שלא הורשנו, הצצנו מהחלונות ואז הוא היה מגיח מהאפלה במטרה לתפוס אחד מאתנו לפחות.

לילה אחד חנטש תקע יתד בצד אחד של הדרך, קשר חוט ומשך לצד שני של המדרכה. שם התחבא בין השיחים. כשאבנר החל במרדף, משך חנטש את החבל וגרם לאבנר המורה להשתטח. יותר לא הוטרדנו כשהקרינו סרטים.

חנטש בזמנו מונה לנהל את משק הילדים. באחת הפעמים הוא שלח את אחד הילדים לשקול את ביצי העגלים שגודלו במבנה שהיום הוא האורווה. במקרה אחר שלח ילד לשפניה בכדי לספור כמה פעמים הארנב קופץ על הארנבת והכל כאילו בפקודת מוישה דייג.

ערב אחד כשהבנות התחילו לצאת עם היוד-בתניקים ממחזור ה' נגש חנטש לימימה ושאל אם היא וברוך יוצאים, והיא מבלי להתבלבל ענתה "אין עשן בלי אש".

בלילות היו חנטש ואהוד אחראים על הקומזיצים. אהוד היה הבשלן וחנטש היה אחראי ביחד עם יוסי על הספקת המצרכים. יוסי היה מוציא מאמא שלו את המפתחות לאקונומיה והיה מביא מצרכים לפלאצ'ינקות, צ'יפס וגלידה. חנטש היה אחראי על אספקת הבשר מהברווזייה, מהשובך של פינדה או מאגמיות שצדנו בעזרת תרדימון בבריכות הדגים.

הפחד הכי גדול של חנטש היה מאמא שלו וקרוב משפחתו לעתיד עודד.

אחר צהריים אחד, ביוזמתו של חנטש, הוחלט לנסוע לבריכות הדגים של המעפיל. בדרך חזרה לאורך ואדי מרץ נהגתי אני בטרקטור שהיה עם שתי גלגלים קדמיים צמודים. חנטש והחבר'ה ישבו מאחור על הפלטפורמה של המטעים, אני נהגתי ודודי וגדי על הכנפיים לצדי, ואז עליתי על גוש עפר הטרקטור התחיל לזגזג. אהוד, שהבין מה עומד להתרחש, צעק "לקפוץ" והח"ברה קפצו מהעגלה. אני התהפכתי עם הטרקטור לואדי. לאחר שחולצתי ללא פגע ודודי נשלח להביא טרקטור אחר גם כדי לנסות לחלץ וגם שיהיה עם מה לחזור, ניגש חנטש אלי עם ארובת הטרקטור והציע שנתאבד ביחד. כולו נסער מפני הפחד הטראומטי מאמא שלו – לוטה. לוטה יקית, כפר סולדניקית אמתית שהייתה ידועה כמי שחטפה כדור אחד בישבן במלחמת השחרור. הייתה צמודה לספר החוקים ולא משה ממנו. כך גם קיוותה שינהגו שני בניה מנשואיה לגנדי. כמובן שהם ובעיקר חנטש לא עמדו בתקינה המחמירה שלה.

לאחר שהתהפכנו, בפשפש הכניסה למוסך ארבו לנו לוטה, אמא של חנטש ועודד, אימת הילדים.

 בסמינר מסיימי י"ב נשלחנו לשם שטיפת מוח אידאולוגית אחרונה לפני הצבא.

חנטש אירגן שם מסיבת ריקודים סלונים בחדר המגורים של אחד המורים שלא היו במקום, יוסי ואני ביחד עם חנטש סחבנו מכונית ועם עוד אחד מעינת, גונץ שמו, נסענו להביא פטפון ותקליטים למסיבה.

חגגנו עד הבוקר עם הבנות בסלו צמוד. למחרת גורשנו מהסמינר.

במעמד הקבלה לחברות באספת הקיבוץ, עוד לפני לכתנו לצבא ולשנת שירות, נימנו מספר מתנגדים לקבלת שלושתנו. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של גבעת חיים. עד אז האצבעות לקבלה לחברות היו עוברות פה אחד, ללא עוררין.

חנטש נשלח לשנת שירות מפאת גודלו הפיזי, חשבו שעוד יגדל. כשהגיע לגדוד 890 בצנחנים כטירון אני כבר הייתי סמל. באחד התרגילים הגדודיים פגשתי אותו, המ"פ שלו אהוד שני. (גם הוא ז"ל – נפל בששת הימים), חניך הפנימיה הצבאית שהיה מחמיר וקפדן, שמר על משמעת מים מחמירה. כשנפגשנו, לקחתי אותו הצידה ונתתי לו לשתות, התרגיל הזה עלה לו בעונש כבד.

אחרי שהשתחרר חזר לעבוד בפרדס ואחר כך נבחר לסדרן עבודה.

אינה, שהיתה אחראית על בית וינה הייתה ידועה כמטרידה סדרתית של סדרני עבודה. כשהייתה מתקרבת למשרד סידור העבודה היה חנטש מזנק לארון עד שהייתה נעלמת.

חנטש לא ראה את עתידו בקיבוץ. עשה רישיון נהיגה למשאיות כבדות והצטרף לגדי ויורם מנדלבאום להובלת מחצבים בנגב בכדי לאסוף כסף ולהגיע לניו יורק. שם הקים ביחד עם יוסי ועוד רבים את המושבה של גבעת חיים. לוטה ראתה בהם מפרי אידאולוגיה ויורדים – "נמושות" כהגדרת רבין.

שם, בניו יורק, הכיר חנטש את אשתו פם בשעורי האנגלית שלקח ביחד עם יוסי. מאוחר יותר הקים חברה מסחרית לשיווק סבונים. הוא הצליח לסבך רבים מתושבי המושבה כשהפכם לסוכנים ושותפים שלו, הניסיון כשל והם, ובעיקר חנטש נכנסו לחובות שנסגרו על ידי משרד הביטחון לאחר מותו.

דודו, אחיו הצעיר, הגיע אחריו לניו יורק ושובץ לעבודה בחברה לאבטחת אישים. חברה ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל. עומרי ענבר, הגה הרעיון להקים חברה זו לאחר ששכנע את ראשי הU.J.A. שטרור אסלאמי ישיג את מנהיגי היהודים ושרק יוצאי הצנחנים משחררי ירושלים יכולים לאבטחם. כך נהפכו החבר'ה מגבעת חיים למאבטחים הראשונים.

כשחנטש, דודו ויוסי חזרו, אני כבר הייתי מגויס ולא ראיתם כשנחתו בישראל. לפני מותו ביקש חנטש שעל קברו, אם ייהרג, ישתלו שיחי מריחואנה כדי שיוכל למצוץ משורשיהם.

חנטש ודודו חזרו בארון לגבעת חיים. זמן רב נחשב חנטש כנעדר. אמא שלהם, לוטה, היתה זועמת וכועסת-  בעיקר על אלו שלא חזרו לקחת חלק במלחמה וגם על אלו שהטילו ספק בנחיצותה של מלחמה זו ובמנהיגי המדינה באותה עת. זמן רב אחר כך לוטה סלחה והייתה הרבה יותר מפויסת כשהבינה שהמלחמה הזו הרסה חלק גדול מאמונותיה.

חנטש הבין מה שאיינשטיין אמר "אמון עיוור בסמכות הוא האויב הגדול ביותר של האמת".