הכותרת הזו תשמע מוזרה לרוב האנשים. חופשה והליכה נתפסים כהפכים, אבל יש גם כאלה בשבילם זו חופשה אמיתית וביניהם תרצה ואני

לפני כשנתיים לקחנו חופשה כזו וצעדנו באלפים בין שוויצריה לאיטליה וראינו כי טוב והחלטנו לצאת לחופשה דומה, הפעם בבולגריה. התהליך הוא פשוט: מתקשרים לחברה בישראל שמוצאים בגוגל "חופשת הליכה באירופה" והם מתאמים את כל החופשה עם החברה המקומית, במקרה שלנו עם הבולגרים.

קיבלנו חבילת טיול המתחילה עם הנחיתה שם ומסתיימת עם חזרתנו לארץ. מתואמים מראש מקומות הלינה, מסלולי הטיולים, הסעות משדה-התעופה וחזרה אליו, הקפצות רכב לתחילתו של מסלול ההליכה וחזרה למלון בסיומו וכן העברת הציוד ממלון למלון הבא. היתרון הוא ברור ורק אוסיף עליו את העובדה שלהליכה יצאנו עם תרמיל קטן למים, קצת אוכל וכמובן ערכת קפה, במקום לסחוב את כל הבית על הגב. במלון בסופיה, אליו הגענו ביום הראשון, קיבלנו מפות מפורטות עם סימוני המסלולים שלנו וסיפור דרך לכל אחד מהם ברמת פירוט גבוהה, אפילו גבוהה מדי ולנו נשאר רק להתחיל ללכת. שותפים לדרך היו בתיה וראובן אתר מגח"מ, איתם אנחנו מטיילים הרבה בארץ וגם בחו"ל. כאמור, נחתנו בסופיה בירת בולגריה. גילינו עיר תוססת ונעימה. לבוש האנשים, הנשים היפות והמטופחות המסעדות ובתי הקפה דומים לרוב הערים המערביות, אבל סממני השלטון הקומוניסטי שהיה שם לא נעלמו לגמרי ועדיין הם ניכרים בבתים, במדרכות ובחלק מהרחובות בהם טיילנו.

המסלולים בהם הלכנו היו מגוונים ואפשרו טעימה מהאזורים הנמוכים יותר ועד הפסגות הגבוהות של הרי הבלקן כמו גם בתוך יערות עצי אשוח ועצי מחט. מדובר בשטח מיוער נרחב עם אוכלוסייה דלילה ביותר: שבעה מיליון אנשים על שטח גדול פי חמש ממדינת ישראל.

אזור פסגת שבעת האגמים בהרי הרילה

ביום הראשון התחלנו את ההליכה בטיפוס להר ויטושה המשקיף על הבקעה בה נמצאת העיר סופיה ולמרות הראות הלקויה משהו, ניתן היה להתרשם מהנוף היפה וליהנות גם מהקור לאחר המאמץ וחום הגוף שליווה אותנו בעליה. הטיולים שלנו תמיד מלווים בעצירות להתרשמות מהנופים המיוחדים, לחידוש הכוחות, לסידור הנשימות ולהפסקות קפה למענו סוחבים את הערכה על הגב.

המשך הטיול היה בהרי הרילה הגבוהים. בולגריה מתהדרת באזור הזה בתוכו נמצא גם ההר הגבוה בהרי הבלקן (כ-3,000 מטרים) וכן באגמים אלפינים נהדרים. ההליכה בהרים אלה מאפשרת עצירות למנוחה ולפיקניק ליד האגמים, טיפוס עוצר נשימה לפסגות והתפעמות מהנופים היפים. גולת הכותרת הנופית בבולגריה היא פסגת שבעת האגמים, ממנה אכן ניתן לראות את כולם. הטיפוס אליה אמנם לא קל, אבל שווה את המאמץ אבל גם מי שיסתפק בחמישה, מובטחת לו חוויה נפלאה. האגמים הללו נמצאים למרגלות פסגות ההרים וכאילו מביטים עליהם כמו עיניים כחולות על הרקע הכהה של השטח מסביבם. שיא הגובה בהרי הבלקן הוא פסגת הר מוסלה והעלייה אליו מתחילה ברכבל ומשם צעדה רגלית. העלייה הזו היא כמו עלייה לרגל לבולגרים וגם לאנשים ממדינות שכנות; כמו שמוסלמי טוב הוא זה שעולה לרגל למכה להתפלל ליד האבן השחורה, כך הבולגרים רואים חובה לטפס להר המוסלה ולכן ניתן לראות מאות משפחות צועדות בסך אל הפסגה, כך שאם אתם מחפשים את החוויה של להיות לבד בשטח, לא תמצאו אותה במסלול הזה.

אל הפסגה לא יגיעו כולם ויש מקומות יפים מאוד בדרך בהם נעצרים האנשים לפיקניק. הקטע האחרון בעלייה תלול למדי אבל המאמץ כדאי, הנוף הנגלה מלמעלה כמו גם מפסגת שבעת האגמים, מאפשר להתרשם מהרכסים הגבוהים של הרי הבלקן לכל כיוון אליו תביט.

החופשה שלנו הגיעה לסיומה לאחר שישה ימי הליכה יפים ומפגש עם נופים חדשים, אנשים אדיבים, אוכל טוב – אכן חופשת הליכה. מומלץ לכל חובבי ההליכה שלא רוצים את כל הבית על הגב ואת הצורך לחפש בקתה או מקום ללון בו ועדיין רוצים ללכת. אפשר לבחור את המדינה, את העניין שיש בה ואת רמת הקושי של המסלולים.