בקשתי מדן לספר לי על זכרונותיו מ"גת", המפעל שנוסד בהיותו כבן חמש. כמי שנולד בגבעת חיים המקורית (היום, "המאוחד"), היה "גת" סמוך לחצר הקיבוץ. מפעל זעיר, עם שני אולמות יצור קטנים, בו עשו ריבות, והכינו כרוב חמוץ וירקות אחרים, בתחילה לשוק המקומי ולאחר זמן קצר, עבור הצבא הבריטי במלחמת העולם השניה. בתחילה לא ייצרו מיץ או רכז במפעל. ילדי הקיבוץ ודן ביניהם, היו מגיעים הרבה לגת. דן זוכר שאביו שהיה נוטר במפעל ולא היה הרבה בבית. הוא היה מגיע למפעל כדי להיות במחיצת אביו ולשחק עם חבריו. הוא זוכר את מייסדי ועובדי המפעל הראשונים – יקסל ז"ל (אבא של אליעזר ועמי רטר) שהיה הגזבר, אורי ורטהימר ז"ל (אבא של יהודית ששוני, יוסי רום ואורנה ישראלי) שהיה הטכנולוג המיתולוגי של המפעל, אורי פולק ז"ל, שעבר מקבוצת הבניה לשיווק ומכירות ב"גת". ואחרים ורבים שאיישו את רוב מקומות העבודה במפעל. מלכתחילה היו גם עובדים שכירים במפעל, למרות התנגדות התנועות הקיבוציות לעבודה שכירה. ביניהם היו כאלה שהתקבלו לחברות בקיבוץ כמו זכריה קורנשטיין ז"ל, אבא של דרורה ומורדי וחברים אחדים שנשארו בגבעת חיים מאוחד. גם כשהתחילו לייצר מיץ, היה זה מיץ תפוזים "הדרן", שהיום היו קוראים לו משקה תפוזים, אם לא פחות מכך… זה היה מוצר שיוצר גם במפעלים אחרים (כמו "רימון" בגבעת ברנר ואחרים). במשך הזמן נוספו משקאות קלים של הדרים אחרים. אבא של דן עבד ב"מרכז", מערכת מורכבת שייצרה רכז מהמיץ הנסחט. הוא זוכר שבתחילה היתה הסחיטה חצי ידנית; חתכו ידנית את הפרי והניחו כל פעם ארבעה תפוזים על המסחטות המסתובבות. במשך הזמן, נרכשו מסחטות אוטומטיות שעשו את מלאכת הסחיטה ללא מגע יד אדם.

דן זוכר שהיתה לו זכות גדולה לעלות למגדל "המרכז" ולצפות מגובה רב על הקיבוץ ועמק-חפר. הוא נהנה מזכות זו, היות ואביו עבד ב"מרכז" ונתן לו לעשות זאת (מה שהיום היה נחשב לדבר מסוכן לגבי ילדים בגילו). כייף נוסף היה לו ולחבריו, עם עגלות ההרמה ההידראוליות שבאמצעותן שינעו אז את חומרי הגלם והמוצרים. הוא זוכר בבהירות את היום בו הגיעה המלגזה הראשונה למפעל; זו היתה חגיגה אמיתית, כאילו מכשיר מעולם אחר שלא ראו כמותו מעולם.

בהמשך עבד דן במפעל בשנות ה-60 המוקדמות, בתקופה בה ייצר המפעל גם פלחי אשכוליות שנארזו בקופסאות שימורים לשימוש כללי והרבה לצרכי הצבא. גם מוצר זה נעלם בהמשך ונשארו רק מוצרי פרי הדר ולאחר מכן הוקמה גם הבוטניה, בה יצרו בוטנים ואגוזים קלויים. יותר מאוחר עבד כנהג בקואופרטיב, לאחר מכן, הוא הוביל פרי למפעל ומוצרים מהמפעל לשוק המקומי ברחבי המדינה.

המפעל התפתח מאד במשך השנים והפך למקור גאווה לילדי הקיבוץ ולחבריו. היה זה אחד המפעלים הגדולים בתנועה הקיבוצית והוא היווה מקום תעסוקה יצרני וריווחי לקיבוצים, כשהדגש עבר מהשוק המקומי לייצוא. גת היתה מקור הכנסה עיקרי לשני הקיבוצים.

ברבות הימים, חזר דן לתקופה קצרה של עבודה ב"גת", אך באופן כללי, כמו חברים רבים אחרים, הוא ראה במפעל ישות שמחוץ לקיבוץ, עימה היה קשה לו להזדהות, אך שמח על קיומו והצלחתו כמקור הכנסה קריטי לקיבוץ לצד ענפי החקלאות.

כאשר שאלתי אותו על מכירת "גת" לחברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה), אמר לי דן כי הוא סבור שהיה צריך להשתמש בחלק מהכסף שהתקבל מהמכירה להקמת מקור הכנסה חלופי, לתשתיות ולצרכים אחרים של הקיבוץ.

בסופו של דבר, "גת" עבור דן, הוא זכרון ילדות מוחשי, משמעותי ונוסטלגי, לצד היותו מרכיב מרכזי בכלכלת הקיבוץ.

מזכירות גת הראשונה, אמצע שנות ה-40

חידה: מי יודע היכן בקיבוץ תלויה היום התמונה?

בתמונה מימין: אליקים גבע, יהושע מדיני, יצחק רובין, שלמה דרקסלר, אלכס ברנע, יקסל רטר, שמעון שיפמן