אבנר רוזנברג 9.3.2019-24.9.1937 ב אדר ב תשע"ט

יעל ורויטל:

אבא נולד ב-24 בספטמבר בשנת 1937, הוא היה בנם הבכור של סבתא אסתר וסבא יוסף זיכרונם לברכה, בגבעת חיים מאוחד.

כעבור חמש שנים נולדה אורה, אחות לאבא.

בקיבוץ הייתה אז לינה משותפת, הילדים בילו את מרבית זמנם יחד בבתי הילדים עם המטפלות, ורק בשעות אחר הצהריים היו מגיעים לכמה שעות לבית ההורים, שם היו מתענגים על מאכליה הטובים של סבתא אסתר – בלינצ'ס, פלצ'ינקות, כבד קצוץ ועוד, וחוזרים לישון בבית הילדים.

…….

בנובמבר 1945 התרחש המצור של הבריטים על גבעת חיים, במטרה לחפש מצבורי נשק שהוחבאו ברחבי הקיבוץ.

במהלך החיפוש, נוצר עימות בין חברי הקיבוץ, שהיו מגובים בתושבי העמק הרבים, לבין הכוחות של הבריטים המזויינים. סבא יוסף, שעמד בראש קבוצת תושבים, קיבל מכה קטלנית בראשו מכת של רובה, וכעבור מספר שעות נפטר מפצעיו. אבא היה בן 8 ואורה הייתה בת שנתיים כשהם נותרים יתומים מאב.

……..

כעבור מספר שנים נישאה סבתא אסתר בשנית לסבא משה, דוליק נולד והמשפחה עברה לישוב החדש גבעת חיים איחוד. כאן נולדה עירית.

בשנים הללו, אבא נשלח למשפחה אומנת בגבעתיים למשך שנתיים ואז חזר לקיבוץ. הוא המשיך להגיע לבית הספר, אבל לא ממש למד ובגיל 13 עזב סופית את הלימודים והתחיל לעבוד בענפי המשק: בכרם, ברפת, בלול, בדיר ובחקלאות. אבא סיפר שמאוד אהב את העבודה בחקלאות.

…….

בגיל 18 אבא התגייס לצבא, לחייל התותחנים ולאחר מכן עבר לחייל האוויר, לנ"מ. אבא אהב את שירותו הצבאי ושקל לחתום קבע, אבל בסוף התחרט ועם שחרורו חזר לקיבוץ.

למרות התנגדות הקיבוץ, אבא חתר והגיע להיות נהג בקואופרטיב עמק חפר. לאחר מכן השתלב בתפקידים שונים במוסך עמק חפר וכיהן כמנהלו במשך כעשרים שנה.

………

בשנת 1961 אבא התחתן עם אמא חינה, לאחר שהכירו בשידוך של חברים, ונולדו – רונן (1962), יעל (1964) ורויטל (1971).

בהמשך אבא עבר לנהל את מוסך אמריקאר ביהוד, שם עבד 24 שנים.

………

בעת הזו הכיר את לאה וילדיה צחי וקים, והם חיו יחד עם לפטירתה של לאה בשנת 2005.

בשנים אלו נולדו נכדים ומשפחתנו גדלה והתרחבה.

……….

אבא חזר להתגורר בקיבוץ ומצא לעצמו עיסוקים חדשים כגון עבודה בגינה, התנדבות בבית הספר שפרירים בה עבד עם תלמידים בנגרות, עזרה בכל התחומים לחבריו הרבים, בילוי עם הנכדים ועם חבריו. אבא אהב לצאת למסעדות טובות ולהנות מאוכל משובח עם חברה טובה.

……..

בנובמבר 2014 – רונן אהובנו, אחינו ובנם הבכור של אבא ואמא, נפטר באופן פתאומי וטרגי, ונותרנו משפחה חסרה וכואבת. עם השבר הגדול, החלטנו כמשפחה לבחור בחיים שמחים ומלאים, עד כמה שניתן.

אבא מצא הקלה בכך שהתמיד להגיע לקברו של רונן, לנקות, לשתול צמחים ולטפח אותו.

……..

אבא היה איש של חברים, עם לב גדול ונתינה אינסופית. הוא רכש חברים מכל הגילאים ומכל המגזרים. חבריו מלווים אותו שנים רבות.

עם הפיכתו לסבא, אבא התגלה כאיש רך ואוהב, מסור ודואג, שהרבה לבקר ולשמור על קשר קרוב, עם אהבה ללא תנאי.

לאבא היה חשוב שננהג בדרך ארץ, בנימוס, שנכבד ונעזור לזולת, שנדאג האחד לשני ונהיה מאוחדים. נכדיו ונכדותיו נהנו מסבא שהיה זמין לעזרתם, בכל זמן, באופן טוטאלי כמעט.

עבורנו תמיד היית אוזן קשבת, אבא דואג ומייעץ, אוהב ואכפתי, שרוצה את הטוב ביותר עבורנו.

……….

בשבוע האחרון לחייך, שהיה שבוע אינטנסיבי בבית החולים, שבוע קשה ולא שגרתי ומוכר עבורנו ועבורך, ניסינו לעטוף אותך – אבא – בטיפול דואג וחם ובמסירות, להקל על כאבייך וחוסר הנוחות הגדול שחשת, ולעבור את הימים הארוכים הללו, על מנת להשיבך הביתה בכוחות מחודשים.

אולם, כוחותייך אזלו אט אט וגופך החולה לא עמד במעמסה הרבה, בשילוב חוסר הצלחה לזהות את מקור הבעיה שגרמה למצבך להתדרדר. לצערנו, לא הצלחנו להבין ולקלוט, את מה שאתה ניסית לשדר, שהמערכה הולכת ומסתיימת בהפסד.

מאז מוצאי שבת האחרון, אנו המומים וכואבים, מנסים להבין את שאירע ואת העובדה שאתה כבר אינך ביננו ואיתנו.

מנסים להתנחם בידיעה שהוקפת ע"י חבורה מופלאה ואוהבת של חברים ושכנים קרובים, במשפחה מאוחדת, מסורה ואוהבת מאוד, ושזכינו לשנים טובות ואיכותיות במחיצתך.

……………

וכעת נאלצים להיפרד, עדיין לא מעכלים ומאוד מתגעגעים

באהבה גדולה,

המשפחה.

היה לי אבא ואיננו עוד.

אבא, שלו היה יכול, היה מוריד בשבילי את השמיים, אם רק הייתי מבקשת.

אין יום שחולף ללא דמעות. אתה כל כך חסר לי, כל כך חסר.

חסר לי הטלפון ממך ואליך, לברר מה אתה עושה והיכן נמצא.

חסר לי לדעת איך אתה מרגיש.

חסר בעצות הטובות והשקולות שלך, והאינטואיציות שתמיד קולעות למטרה.

חסר לי לשמוע את יואב מדבר איתך, ואיך אתה הסבא שלו, מורה הדרך שלו, בעדינות מסביר לו איך צריך לנהוג בסיטואציה כזו או אחרת.

חסר בערבי שישי בארוחות ערב המשפחתיות המצומצמות.

ומה יהיה כשיואב ביום חמישי ילך לאליפות ישראל, את מי הוא יעדכן ראשון ואיך הוא אמור בדיוק לעדכן אותך?? איך אפשר להשיג אותך? יש לך טלפון חדש שלא השארת לנו?

הלכת לנו בשבת מבלי שנפרדנו, למרות שהיינו לידך לא הבנו שזה הסוף. תמיד היית מידע אותנו.

הפעם פשוט הסתכלת לתוך עינינו וסגרת את עינייך.

ואנחנו נותרנו המומים ולא מבינים.

מתגעגעים המון וכל כך עצובים. תשמור עלינו.

יהיה זכרך ברוך.

יעל

לדף ההנצחה