אז מי הנודניקים שמעירים לנו כשאנו נוסעים ליד מסגרות הגיל הרך? למה כל הקיבוץ חסום במחסומים? ומה לעזאזל כל הלבבות האלה על הכבישים?!

בגבעת חיים איחוד אירעו בחצי שנה האחרונה שש תאונות: רכב נעצר בחריקת בלמים מטר לפני ילד על מעבר חצייה, שני רכבים התנגשו תוך כדי נסיעה, שני רכבים התנגשו לפני מעבר חצייה, רכב פגע בילד רכוב על אופניו והפילו על הכביש, ילד נסע על אופניו לתוך כביש ונעצר על גלגלי הרכב, רכב התהפך ונהגו פונה לבית חולים. כולן טעויות אנוש! יש מכנה משותף: בארבע מהן מעורבים ילדים. ארבע מהן בין 7:30 ל-8:30 בבוקר כאשר הילדים (וההורים) בדרך אל מסגרות החינוך. תחקירי האירועים באתר הקיבוץ.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביחס לתאונות דרכים עם נפגעים, ב-2017 היו בארץ 11,054 תאונות קלות, 1,920 תאונות קשות ו-323 תאונות קטלניות. לנו יש בחצי שנה האחרונה 2 נפגעים באורח קל. כלומר סטטיסטית תוך 3 שנים צפוי לנו נפגע באורח קשה, ותוך 18 שנה צפויה לנו תאונה קטלנית! הסטטיסטיקה לא משקרת. לא שכחנו את פינדה שפע זכרונו לברכה.

מודה: עד לפני שנה גם אני לקחתי את בניי על הברכיים בזמן נהיגה. טעיתי. הרי ככה נהגו בנו, לא?! הקיבוץ השתנה… בכל יום חול נכנסים לקיבוץ 7,500 רכבים שונים. שבעת אלפים וחמש מאות ביום! לכל בית אב יש רכב אחד אם לא שניים. תוסיפו בריכה ושני בתי ספר. היום? היום אני מושיב את ילדיי מאחור חגורים בחגורות הבטיחות. גם בקיבוץ. התהפך רכב בקיבוץ לפני חצי שנה, כבר אמרנו…

מה עוד אפשר לעשות? להפנות את התנועה לכבישים ההיקפיים, ולאפשר מרחב בטוח להולכי הרגל ורוכבי האופניים בפנים הקיבוץ. לתזכר אותנו עם לבבות על הכבישים שאהובי ליבנו – ילדינו ונכדינו, צועדים בדרכים. לפזר דמויות של ילדים בצמתים מסוכנים כדי להאט את התנועה. למסד שבילי אופניים – באדיבות ועדת תכנון. ולנסוע לאט, לאט לאט, 30 קמ"ש, לא יותר.

בואו נשנה את הסטטיסטיקה.