אני מיושן.

אולד סקול, אולד פאשן בכל רמ"ח אבריי, מאמין בכל לבי במה שלמדתי מקדמת דנא ומשתדל ליישם זאת בכמה שיותר מתחומי החיים, בטח ובטח בעבודת העיתונאות. אני דוגל בעבודה עיתונאית של פעם, כזו שיורדת לשטח, מתחת לפני השטח וחשה את המציאות בכל החושים, ללא אמצעי תיווך.

מכיוון שכך, הרי שעם הסנונית הראשונה אשר בישרה על תחילת תקופת ההרצה של המחלבה המשודרגת של דנה ותמיר פרץ, לא היססתי: בבוקר מקפיא עליתי על האופניים (הישנות) שלי ודיוושתי בעוז אל עבר הנקודה השוכנת בפאה הצפון-מערבית של מכון החליבה.

השתחלתי אל התור ובפנים כבר פעילות ערה, אנשים בוחנים, טועמים ובודקים כשמעבר לוויטרינה הזוג הצעיר חותך, מייעץ, מכוון ובעיקר שמח. כשהגיע תורי לא היססתי – טעמתי מזה, גם מזה ולבסוף לקחתי את ההיא בת השנתיים וגם גורגונזולה חריפה אבל כאמור, עיתונאות אמיתית עושים כמו שצריך, מה שאומר שעלי להקריב הכל ולנסות על עצמי את תוצאות התחקיר.

לקראת ארוחת הצהריים נערך הניסוי: קערת הבולונז המהבילה המתינה בסבלנות, בעוד אני חותך וקורע וזורה מעליה חתיכות נכבדות מההיא בת השנתיים. כאשר התנוססה גבעה יפה בת שנתיים מעל ערימת הבולונז (ראו תמונה מצורפת) מזגתי בירה קרה והתיישבתי לעשות עבורכם את העבודה. נכון, עבודה קשה – אבל עבור קוראי העלון אני, כאמור, נותן את הכל. מה זה הכל? ליקקתי כל מילימטר מהצלחת ומה אומר ומה אגיד לכם? עיתונאות קלאסית במיטבה ! מאוחר יותר הטבעתי גם את הגורגונזולה בבריכת שמן זית סורי ורק חלה טרייה סייעה לי במלאכה הסיזיפית וכפויית הטובה של ייבוש כל הבריכה הזו.

אה, איך הגבינות? שירה צרופה.

"מותג בוטיק אקסקלוסיבי, כזה שנשאר קטן אבל חזק בתודעה", כך מאפיינים דנה ותמיר את החזון. זו התשובה שלהם כשאני פוגש אותם בשעת לילה מאוחרת ושואל איך ייראה הפרוייקט בעוד עשור. "אה", הם נזכרים ומוסיפים "שיהיו לנו גם חיים. ושנהיה מאושרים".

רגע, אני מתעניין – היום אתם מאושרים? מתברר שכן.

למי שפיספס, להלן תקציר הפרקים הקודמים והדרך אל האושר: "הכרנו באוסטרליה ואחרי שטיילנו וחזרנו, הלך והתברר לנו שאנחנו רוצים לייצר אוכל", מספר תמיר. "למדתי ביוכימיה וטכנולוגיה של המזון ברחובות ושם התכווננתי לנושא ייצור הגבינות. התחלתי לעבוד ביעקבס ואז נסענו לאיטליה, ללמוד ולהתנסות בתהליכי ייצור הגבינות. כשחזרנו כבר ידעתי שתהיה לי מחלבה לייצור גבינות ושזה יהיה פה. התחלתי לעבוד עם אתי בגחלבה ובתחילת 2020 החלפתי אותה".

כאמור, כבר מההתחלה הם כיוונו גבוה, אבל לא הכל הלך חלק. "למרות שהבהרתי בצורה ברורה לכולם שאני רוצה ביזנס והלכתי על זה בכל הכח, הרי שבמשך יותר משנה דברים לא זזו ולא התקדמו, כי לא הייתה אוזן קשבת בהנהלה ולא נוצר שיתוף פעולה".

ואז הגיע סיזל.

"השינוי הגדול הגיע עם מינויו של סיזל למנהל העסקי. הוא הבהיר לי מראש שהוא הולך איתנו ולא סתם הולך, אלא בפורמט של הגדלת העסק. ההתגייסות שלו הייתה טוטאלית והנה, הוצאנו רשיון ייצור מזון בתוך ארבעה חודשים, מה שלעיתים  לוקח שנים. היום גח"א ואנחנו שותפים 50-50 בהשקעות וברווחים".

מתברר כי גם בעשור השלישי של המאה ה-21, יצרן גבינות צריך לעבוד קשה. "בכל בוקר אני במחלבה כבר בחמש וחצי, מחכה לסיום החליבה ואז מתחיל לעבוד ולייצר. זו עבודה פיזית קשה, בידיים, מכיוון שזה תהליך מסורתי, אין טריקים ואין קיצורי דרך ואין מכונות. ככה הצרכן מקבל גבינה ובתוכה את הנפש של הגבן אשר יצר אותה. אני נמצא שם 11 שעות ביום, לעיתים שוכח לאכול, כי זו ממלכה עם חוקים ברורים מאוד – זה דבר חי. כל עונה מורגשת ומאופיינת מכל זווית ואספקט".

לתמיר יש נקודה חשובה שהוא רוצה להדגיש. "דנה היא המנוע של העסק הזה. היא תמיד הסתכלה על החלום המשותף שלנו מלמעלה וכשהיה קשה והיו לי הרהורי כפירה, היא זו שדאגה להתוות את הכיוון וידעה שהכל יסתדר בסופו של דבר ושיהיה מי שיבין אותנו ויילך איתנו". ביומיום דנה אחראית על השיווק, השיווק הדיגיטלי, התנהלות מול הקיבוץ ובכלל על האדמיניסטרציה השוטפת.

עם ההצלחה, התרחב גם מעגל המשימות. "יש לנו המון שליחויות והפצה", היא מספרת. "את כל השליחויות אנחנו עושים עדיין עם הסיאט שלנו ולאחרונה התרחב מעגל הלקוחות שלנו: אנחנו עובדים עם טובי השפים בארץ ועם מעדניות מובחרות. חשוב להזכיר שבמחלבה שלנו יש 10 אחוזי הנחה לחברי הקיבוץ".

חוץ מזה – בתור זוג צעיר והורים לתינוקת, הם נמצאים בתור לשכונה ג' ורוצים לבנות פה בית. אנחנו ממשיכים לדבר על השוק הישראלי הקשה, על חוסר ההיכרות של הקהל הישראלי בכל הקשור לתרבות הגבינות, על כמות מול איכות ואז כולנו כבר צריכים ללכת לישון. כשאנחנו נפרדים, אני מבטיח להם ולי, להמשיך ולבדוק את ההתפתחויות בחנות שלהם, כי ככה זה בעיתונאות חוקרת: תמיד עם היד על הדופק והגורגונזולה.