ציון נואמה סיים לאחרונה שני תפקידים, כראש צח"י וכמוביל תהליך השיוך. בשיחה איתו הוא מספר על האתגרים בשני התפקידים, על העשייה ועל התקווה לראות בנים רבים בונים כאן את ביתם

שעת ערב חורפית וצדו הצפוני של חדר האוכל חשוך. רק דלת פתוחה אחת, זורקת ריבוע של אור. אני מתקרב ורואה את ציון קוטף עלים לתה. עוד נדבר על התה הזה בהמשך הכתבה.

אנחנו נכנסים אל חמ"ל צח"י, המקום שאמור לשמש כמפקדה בעת אירוע חירום. זה קצת רחוק מהבור בקרייה אבל על הקיר פרוסים תצלומי אוויר, מסכים על הקיר שממול ובחוץ, כאמור, אספקה שוטפת של צמחים לתה. את זה, למשל, אין בבור בקרייה.

ציון, שיהיה בן 50 השנה, מתיישב מולי ואנחנו מתחילים מההתחלה. "אני נמצא יותר שנים מהחיים שלי בקיבוץ מאשר בקרית אונו שם נולדתי וגדלתי", הוא משחזר. "אני מכיר את מור מהצבא והגעתי הנה עוד כשיענקל'ה היה מזכיר. אני עד כדי כך אוהב את הקיבוץ ומרגיש מחובר, שבפגישה שהייתה לי לפני כמה זמן, הצגתי עצמי 'אני ציון, בן קיבוץ' ורק אח"כ תפסתי את עצמי ותיקנתי".

הוא מספר שמעולם לא חשב שיגור בקיבוץ, ורק המפגש עם קיבוצניקים בצבא, פתח לו את הכיוון. "החברים בצוות שלי ובכלל החברים הטובים שלי ביחידה היו מקיבוצים, כך התחלתי להיחשף אבל אף פעם לא חשבתי שאתאהב ואוהב את דרך החיים הזו. זה בדיוק מה שמתאים לי ומה שהייתי מאחל לעצמי".

בחדר של צח"י

הוא ומור גרו כמה שנים בחרב לאת ואז עברו לקיבוץ. "עד שהשתחררתי, לא הייתי מעורב כמעט בענייני הקיבוץ משום שהזמן הפנוי שלי היה בעיקר בשבתות", הוא אומר. "בסביבות 2014, לקראת השחרור, התפנה לי זמן ואייל ניסן הציע שאחליף את יניב אופיר כראש צוות צח"י ולמרות שלא ידעתי במה זה כרוך, נעניתי להצעה".

יש שני פירושים לראשי התיבות צח"י. "צוות חירום יישובי, או, כמו שאני מעדיף, צוות חוסן יישובי", מסביר ציון. "מדובר בצוות של כ-15 אנשים שכל אחד מהם אחראי על תחום כמו חינוך, דוברות, תשתיות, בריאות ורווחה, לוגיסטיקה וכו'. הצוות אמור לתת מענה לאירוע שאינו בהכרח בטחוני, אלא אירוע חירום כמו רעידת אדמה, הפסקת חשמל ארוכה או שריפה גדולה. היכולת לשמור על רציפות תפקודית בעת אירוע חירום ולאחריו, עוזרת לצאת לא רק מחוזקים, אלא גם מחוסנים מפני טראומה".  החדר בו אנו יושבים, גם הוא תוצאה של כניסתו לתפקיד. "הקמנו חדר צח"י. הרעיון היה עוד של יניב ואני מימשתי עם כניסתי לתפקיד. בנינו שיטות עבודה, דרך קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, תרגלנו תרחישים, מקרים ותגובות. יש פה מערכות תקשורת וחשמל עצמאיות , ותרשימי זרימה לאירועים שונים". וכמובן גם צמחי תה, למרות שעד רגע זה עדיין לא שתינו תה. עוד נחזור לכך. לאחרונה סיים ציון את תפקידו כראש צח"י, תפקיד שעשה בהתנדבות. "אני מאמין שצריך אנרגיה חדשה", הוא מסביר. "זה תפקיד חשוב מאוד והצוות נועד לתת טיפול מקיף לקיבוץ בעת הצורך ולכן הוא צוות מגוון מאוד. חשוב מאוד להמשיך וחשוב מאוד שמישהו מהקיבוץ יעשה זאת".

על האינטרס שלי

במקביל לתפקידו כראש צח"י, קפץ ציון לבריכה (ויש שיאמרו ביצה) עמוקה יותר. "בשנת 2016 התבקשתי לרכז את  עבודת צוות השיוך הראשון שהחל להוביל את התהליך", הוא נזכר. " הכל התחיל כשרצינו להתקדם עם שכונה ג' והבנו שזה לא ילך בלי להתקדם בשיוך. אני חייב להודות שחשבתי שזה יימשך כמה חודשים, מציגים המלצות, בוחרים חלופה וממשיכים הלאה. לא דמיינתי שיהיה תהליך כל כך ארוך ומורכב. מצד שני, מדובר בתהליך הכרחי כדי לאפשר לכמה שיותר בנים לבנות כאן".

פעילותו בצוות השיוך העלתה אותו "על הכוונת" של מספר חברי קיבוץ, שלא יכולים היו להאמין שהוא משקיע כל כך הרבה בנושא, מבלי שיהיה לו אינטרס אישי. כשאני שואל את ציון על כך, הוא נושם כמה נשימות וגם כשהוא עונה, אני רואה שהוא שוקל מילים.

"לא מזמן שוחחתי עם חבר מכאן והוא שאל אותי בדיוק את השאלה הזו – מה האינטרס שלך בתהליך? אז האינטרס שלי הוא שכמה שיותר בני קיבוץ ומשפחותיהם יצליחו לבנות בית בקיבוץ וליהנות מההטבה המוצעת מבלי לפגוע בזכויות שהוקנו לחברים, שייהנו ממנה כמה שיותר אנשים וזה מה שמנחה אותי", מנסח ציון. "תהליך השיוך החל בגלל שכונה ג' וזו המטרה הראשונה – הקליטה ולא השיוך. כדי להגשים את שכונה ג' במחיר כזה שבנים רבים יוכלו לבנות, צריך להתקדם בשיוך למרות שאני לא יודע בוודאות אם נגיע בסוף לשיוך, אבל ההתקדמות תאפשר לתושבי שכונה ג' לגדר את הסיכון למשהו הגיוני".

ציון אומר שלדעתו חייבים להתקדם בתהליך. כך הוא גם פעל. "התהליך היה שקוף לחלוטין, הכל נאמר, נכתב, הוסבר ואף עלה לאתר. להגיד על תהליך כזה שהוא אגרסיבי ומתבצע כמחטף כוחני, לדעתי זה לא רציני וחוטא לאמת". המציאות חשבה אחרת ושלוש הצבעות בנושא לא עברו. "בהצבעה הראשונה היו חסרים לנו שלושה קולות", הוא מזכיר. "אני לא רואה בתוצאות כשלון משום שהתהליך שעשינו פה לפני ההצבעות הביא אותנו למצב בו היינו ממש במרחק נגיעה מאישור המהלך ואני מאמין שהוא קירב אותנו מאוד למטרה. צריך לנסות ולהבין מה עוד צריך לעשות על-מנת שהתהליך יעבור בהצבעה הבאה. באופן אישי החלטתי לסיים את תפקידי כאחראי על תהליך השיוך משום שיתכן ואני מהווה 'סדין אדום' עבור מספר קטן של אנשים ואולי עדיף שמישהו חיצוני יקח על עצמו את העניין וכך נוכל לנטרל התנגדויות על בסיס אישי. מזכיר שבכל מקרה, עד סוף 2021 (תום הסדר הביניים) הקיבוץ צריך לבחור בחלופת שיוך כדי שנוכל לגדר את הסיכון לבנים הבונים בשכונה ג'".

המקום והאנשים בו

המים הרותחים שהיו מיועדים לתה כבר הצטננו ואני שואל את ציון מה גילה על הקיבוץ ואנשיו בשני התפקידים הללו. "גיליתי שיש פה אנשים שאכפת להם, שרוצים לתרום מהידע והנסיון שלהם כדי שלכולנו יהיה טוב יותר, מבלי שיהיה להם אינטרס אישי", הוא אומר. "באופן עקבי, 75 אחוזים רואים גם את האינטרס הציבורי ומצליחים להתעלות מעל האינטרס האישי. לצד זאת, יש חברים בקיבוץ שלא מסוגלים להתעלות מעל האינטרס האישי הצר והתוצאה היא שהם מצביעים נגד ההתקדמות בתהליך השיוך בגלל מניעים שלא תמיד קשורים לשיוך. מפריע לי, לא פעם, שהרוב הדומם לא יוצא מספיק מאדישותו ולא עושה מספיק כדי שישמעו אותו. כך הוא נותן לאותן קבוצות קטנות להשתלט על השיח ונוצרת אווירה עכורה".

הוא מספר שבאופן אישי ופרטי רבים ניגשים לעודד, לפרגן ולהגיד תודה. "זה לא מספיק. תמיכה ציבורית בתהליך צריכה לבוא בקול רם. אשמח לראות עוד אנשים מעורבים, תחושת שייכות נבנית מעשייה, אתה תורם ונתרם". לכל אורך הראיון, אי אפשר להחמיץ את העובדה שהוא אוהב את הקיבוץ וציון מסכים ומסכם. "הסיבה בגללה אני רוצה שיבנו כאן כמה שיותר, היא שגח"א הוא מקום שכייף לחיות בו. יש פה קהילה מדהימה ואני מאחל לכמה שיותר אנשים להיות חלק ממנו". כשאני קם, הצמחים שנקטפו בתחילת הראיון, מונחים עדיין על המדף. סיכמנו שאת התה נשתה בפגישה הבאה.