אני לא יודעת מי מכם יודע מה וכמה רובי ברנע יודע. אינני יודעת מה היו עושים במטבח בלעדיו, אבל אני בענייני מחשבים. בצר לי נרמזתי לבקש את עזרתו. ואז גיליתי שהוא לא רק יודע, הוא מוכן לעזור, יודע להסביר, וחשובה, מאוד חשובה סבלנותו (לגביי).

כל פגישה שלנו מסתיימת ב"מתי שתצטרכי את יכולה להתקשר" ואני – ממושמעת מטבעי – ממש ממלאה את בקשתו…

ערב אחד, הוא מספר לי שיעדר לשבועיים – יוצא למסע אופניים במסלולים באחד מהרי אירופה (שכחתי איזה) עם קבוצה של כעשרים גברים ונשים, שעושים זאת דרך קבע, אחת לשנה. שוב הופתעתי, גם כושר גופני כזה יש לך? זה לא אופנוע, זה לא טרקטורון, זה אופניים! ותשובתו, "יש לי כושר ואני מטפח אותו". רוכב המון בעמק שלנו ובהזדמנות זו גם מגיע למקומות שאני חושבת שרק מעטים מאתנו הניחו שם כף רגלם. כף רגלי שלי, על כל פנים, לא דרכה שם.
ידעתי את תאריך שובו, רציתי לשמח אותו והכנתי (לא, לא אפיתי ,קניתי) עוגה שתקבל את פניו בשובו. רציתי גם להוסיף כמה מילים, אבל מה אעשה שידי אינה נענית לי בכתיבה. רוזה, עוזרתי הצמודה, נרתעת מללמוד אפילו אות אחת עברית, אפילו את האות פ' עם הפה הפעור ("פתוח") והאות סמ"ך הסגורה ומסוגרת ("סגור"), על דלת המרפאה היא נמנעת מלהפנים: "זה עברית", היא זועקת, "זה עברית!!!" מה עושים? מצאנו פתרון. אני מכתיבה ורוזה כותבת'- H'-A' -L'-O'– M' : S, וכן הלאה משמאל לימין.
Shalom Rav shuvhach, Ruvi.
Meartzot hakor el hahamsin,
El colhach ki arev…
Lehitraot, Sima ve hamachshev.
ליתר ביטחון, נתתי לרוזה לקרוא את הכתוב והיא מבלי להבין מילה, קראה אותו באופן מושלם.
למחרת, אני פוגשת את רובי בחדר האוכל, הוא מודה לי ואני שואלת אם הוא פענח את הפתק, והוא בטון של מובן מאליו שמאד מפתיע אותי," כן, ויש לי גם מה לספר לך".

וזה מה שסיפר בשיעורנו הבא: "פעם, הייתי אחראי על המחשב בגת. "(פעם! מזמן! מתי התחיל? הלוא גם היום הוא עוד אדם צעיר?!) והוא ממשיך ומספר: "זה לא המחשב של היום, זה היה דבר ענקי, מפלצת, שממנה יצאו שלוחות לכל המחלקות. שלוחה אחת סידרתי גם ממני אל עצמי, שם כאשר הופיע טקסט קבוע שבחרתי, ידעתי שהתקשורת שנותקה חודשה. אותו משפט שהיה לשם בדיקה, היה "שלום רב שובך ציפורה נחמדת".
רובי, אמרתי, אני בירכתי אותך לשובך אבל מה פתאום אתה בחרת בפסוק הזה? "אינני יודע, זה מה שבא לי", ענה. מפתיע, נכון? הייתי יותר ממופתעת.
"חכי ", הוא אמר. "זה לא הכל. כשראיתי את הכתוב ממש לא האמנתי : "מי סיפר (לה)? מי בכלל ידע? זה אמנם לא היה סוד, אבל זה היה ביני לבין עצמי…. המחשב של אז, לא ידע לקרוא עברית. שלום רב שובך שלי גם הוא היה כתוב באנגלית".
שואלים אותי, לפשרו של השם ה"זמני" לעיל (כותרת), ובכן חלקו הראשון ("הצטרפות") – הוא פלגיאט שלי, מאוצר השיבושים של אורנה בנאי חדת הלשון. חלקו השני ("עניינים") – הוא שיבוש משלי. השם הראוי הוא כמובן "צירוף מקרים". ואני מוסיפה, ודאי תסכימו איתי, צירוף מקרים נדיר שבנדירים.