שולחנות עגולים מס 2 – מפגש עם חינה קורן מנהלת אגף חינוך ואיריס גור מנהלת משגב

ב-1998 פורסם מחקר של הסוציולוגים האמריקאים ג’ורג’ לנד ובת’ ז’רמן, שעוסק בסוגיית החשיבה המסתעפת‏, כלומר: היכולת לראות ולדמיין אפשרויות רבות לאותו מצב, המעידה על פרשנות רוחבית ויצירתית ולא ליניארית או מתכנסת. החוקרים שאלו 15 אלף ילדי גן "כמה שימושים שונים אתם יכולים למצוא למהדק נייר?" 98% מילדי הגן נחשבו לגאונים בחשיבה מסתעפת – כי ענו קרוב למאה תשובות שונות. כשבחנו את אותם ילדים חמש שנים אחר כך, בגיל 10, רק 32% מהם קיבלו מעמד של גאון בחשיבה מסתעפת. בגיל 15 כמות הגאונים בקרב אותם ילדים ירדה ל-10%. כשקבוצה אחרת של מבוגרים רנדומלים נשאלו אותה השאלה, מספר המצטיינים בחשיבה מסתעפת עמד על 2% בלבד.

המחקר הציב תמונת ראי לרוח השלטת היום במרבית מערכות החינוך, שמניחות שילדים צוברים יותר מיומנויות ככל שהם מתקדמים בתוך המערכת. תוצאות המחקר מראות שבכישורים מסוימים המצב דווקא הפוך – במקום להרוויח כישורים, מאבדים אותם. או כמו שפרופ’ קן רובינסון, אחד ממבשריה הגדולים של מהפכת החינוך והמוכר ביותר שבהם, מנסח זאת: "הילדים האלה מבלים 12 שנה בבית ספר, שאומר להם כי יש רק תשובה אחת לכל שאלה. אנחנו חייבים לצאת מנקודת המבט הדיכוטומית שמחלקת את התלמידים לאקדמי ולא אקדמי, או לבעל חשיבה אבסטרקטית מול תיאורטית, ולעודד בקרבם חשיבה יצירתית – תפקידנו להעיר את הילדים, לא להרדים אותם". פורסם בעיתון ה"ארץ".

המאמר מפנה לערוץ הטכנולוגי… קיימים שלל ערוצים המתחבטים בשאלה הזו, והשאלה היא – איזה ילד אנחנו רואים בעיני רוחנו – בוגר מערכת החינוך?

מה יש לו בארגז הכלים שלו, האם מה שיש לו מותאם למציאות המשתנה בה הוא חי?

איזה ערכים הוטמעו בו – איזה אדם הוא?

ואיך מערכות הלימוד הפורמאליות עונות על הכיוונים האלה? האם בכלל נמצאות בשיח כזה?

בגבעת חיים יש קהילה של אנשים צעירים שלהיות פרואקטיבי לגבי החיים שלהם – הוא ערך מנחה. היות וכך, היתה הצעקה הגדולה לגבי הצפיפות במשגב. המפגשים האלה, במסגרת ה"שולחנות העגולים", שייכים לאותו ערך מנחה.

מטרת המפגש: לפגוש בחינה קורן מנהלת אגף החינוך של עמק חפר ובאיריס גור מנהלת משג"ב, וליצור מרחב של דיאלוג.

אציג בקצרה את הנאמר:

חינה מציגה בקצרה את מערכת החינוך של עמק חפר, מדגישה את החשיבות של ה"צבע" הייחודי של כל בית ספר. מדגישה את החשיבות של מציאת פתרונות למי שזקוק למסגרת חינוך מיוחד. ובעמק חפר יש מענה לכל אחד בהתאם למה שהוא – החל מהחינוך המיוחד וכלה בבית הספר למחוננים ברופין.

הדגל של המועצה הוא שמירה על קיימות… וזה לכל בתי הספר. היא מדגישה כי יש מערכת כללים. היא מאמינה בחינוך ציבורי שווה לכל אחד, ומדגישה שבתוך המרחב הזה יש אפשרות לגיוון ולשונות.

בנושא בתי ספר ייחודיים – למועצה יש ועדות המטפלות ברצון ללמוד בבתי ספר אחרים – ועדת גמישות. לגבי הקמה של בתי ספר ייחודיים, אנתרופוסופים – חינה לא בעד. היא ממליצה לדבוק במערכת הקיימת ולנסות להיות משמעותי עבורה. היא בעד חינוך ממלכתי ולא פרטי.

איריס מצהירה שהיא לא אדם ממסדי, ומחפשת ערוצים לכל ילד. זה נושא המעסיק אותה מאוד – איך מוצאים את החוזקות של כל ילד ומקדמים אותם.

היא מתלבטת איך להיות מעודכנים טכנולוגית, איך ליצור סביבות למידה נכונות ומתאימות, וחיפוש אחר פתרונות ושיטות שעובדות, כדוגמת השיטה ללימוד הקריאה היחודית לבית הספר.

איריס מסבירה שבית הספר כבר לא מוגדר ניסויי – עובדה שפוגעת בתיקצוב.

איריס מספרת שכעת מתארגן צוות חשיבה של הורים ומורים בנושא – "יזמות לאן?"

בנושא גודל בית הספר, איריס בעד בית ספר גדול, כי תיקצוב נגזר ממספר הילדים… הקטנת בית הספר פוגעת ביכולת התמרון והתשובות לילדים. היא בעד ליצור מרחב ה"שובר את קירות הכיתה" ועונה על צרכי ההתפתחות של הילדים. היא מדגישה שחשוב ללמוד ולהנות ביחד.

לגבי שאלות הורים במפגש –

• בעיות עם מורים – חשוב שיגיעו לאיריס לטיפול.
• פורום הורים –זהו הגוף המשתף הורים… ודרכו עובדים. ומי שרוצה להשתתף מוזמן להשתתף ולצקת תוכן בפורום.
• מיצבים – חובה וצריך לקיים. הרצון של איריס הוא להגיע למצב שגם נהנים וגם לומדים ברמה גבוהה.
• מיפויים – עושים מיפויים כדי לדעת איפה כל ילד נמצא.
• שעות אומנות, תנועה, מוסיקה – אין מספיק, נעזרים בתל"נ, נעזרים במחנכות להכניס יצירתיות…

אין שיטה אחת שמתאימה לכל הילדים. חייבים להיות מערכת מאתגרת ומשמעותית. איריס בעד כל דבר שמקדם ילדים ופתוחה לרעיונות.

לסיכום היה זה מפגש חשוב המעלה חומר למחשבה.

תודות לכל מי שהשתתף. צוות ההגוי – יפגש ויבנה את המהלכים הבאים.