ענף האבוקדו בגח"א הוקם לפני כ-47 שנים. האבות המייסדים היו מונטי יגר וליונל מייקלס אותם פגשתי כדי לשחזר, במסגרת חגיגות 70 לקיבוץ, איך הכל התחיל.

בסיקסטיז היה נסיון כושל לגדל אבוקדו, אבל לאחר שמעברות ובית-חרות הצליחו מאוד בגידול אבוקדו כענף רווחי בעמק-חפר וקיבוצים אחרים הצטרפו לכך, החליטו בוועדת המשק לנסות לגדל אבוקדו בשטחי קובני והעצים הראשונים נטעו באוגוסט/ספטמבר 1975.

"לאחר החלטה שהתקבלה באיחור רב על ההקמה, לא נמצאו בני משק שיקחו את זה על עצמם ובצוות הפרדס לא הייתה התעניינות", משחזר מונטי. "אורי מירון, מרכז המשק, פנה אלי בנושא, אבל אמרתי לו שלאחר שנה וחצי בפרדס ובנגריה, הייתי חסר כל רקע לעשות זאת ולא היה לי רקע בנטיעות, הדברת מזיקים השקיה וניהול ענף.

האירוע הזכור לי מהפרדס זה שנכנסתי בטעות בצינור המים הראשי ועלה סילון מים כה גבוה, עד שזיגי (איש המים המיתולוגי של הקיבוץ) ראה אותו מחדרו, הגיע במהירות והתחיל לצרוח עלי. בקיצור, שני אפריקאים, עו"ד (אני) ומתמחה בראיית-חשבון (ליונל) נקראנו לדגל ללא כל רקע. לא רציתי בכך ואמרתי לאורי. הוא הבטיח שיעזרו לנו".

"אם למונטי היה נסיון של 18 חודשים בחקלאות, לי היה נסיון של שבעה חודשים", מדגיש ליונל.

מגדלים עשבים

השניים החלו להכין במרץ רב את השטח לנטיעת 120 דונם אבוקדו בקובני. במשך שלוש השנים הראשונות, הם נסעו כל בוקר בחמש לקובני עם טרקטור ועגלה. "לאחר זמן רב ולמרות ההתנגדות במשק, קיבלנו רכב וטרקטורון, לצורך בדיקת ההשקיה בשטח המרוחק. ב-1977נטענו גם 60 דונם בזלפי ושנה אח"כ עוד 140 דונם בקובני. בהתחלה נטענו זני אטינגר, פוארטה והאס ואח"כ גם ריד, נאבל, ארדיט ועוד. בהכנת השטח בזלפי עבד די-9 עם מפעיל מנוסה, שנתן לבנו בן השמונה להפעיל את הבולדוזר הענק הזה בפינוי השטח. זה היה מדהים לראות את הילד מפעיל את הבולדוזר הענק במיומנות עצומה".

הבורות לנטיעות נחפרו בטוריות ומעדרים. "הטובים שבחופרים היו אורי לברון מהפרדס, תומאס המתנדב ובועז שקדי שהיה המצטיין בהספק, בדיוק ואיכות עבודתו", זוכר מונטי.

לאחר כשבע שנים, סיים מונטי את תפקידו וליונל החליפו. "עבדו איתנו חברים נקלטים, בני משק וחשוב מאד – מתנדבות ומתנדבים", מספר ליונל. "היה יפתח לברון, שבמקביל הקים את גן איתמר ויואל סמית, שהיה אז באולפן וראוי לציון כמי שממשיך עד היום. בין העובדים היו דמויות שנודעו בקיבוץ בזכות יכולת שתיית האלכוהול".

לא קלה הייתה דרכם. "בהתחלה הצלחנו באופן מיוחד בגידול עשבים, שעלו בגובהם מעל העצים הצעירים. לא ידענו על ריסוס נגד עשביה והעישוב עם מעדרים היה מפרך", מתוודה מונטי. "כדי לטפל בבעיה, עבדו איתנו עשרות מתנדבים ומתנדבות שחלקן זכורות בקיבוץ עד היום מסיבות מגוונות. בין הפעילויות מהן נהנינו יחד איתם, היה שכשוך בעירום בבריכה של זיגי על הגבעה בקובני. לא נשכח את אותם ימים כשגם הארוחות היו משהו מיוחד".

הם זוכרים איך, באחד הימים, הביא מדריך אבוקדו קבוצת תלמידי קורס מטעים ממדרשת רופין למטע, להראות "איך לא לגדל אבוקדו".

"זה היה ממש מביש", מסכים מונטי. "אבל המשכנו כי אף אחד אחר במשק לא רצה לשמוע על עבודה באבוקדו. בערבים, בסידור העבודה, היו מתכנסים רכזי הענפים לסגור מי וכמה יעבוד בכל ענף ואני, עם הנימוס האנגלי שלי, מנסה להשחיל מילה ולקבל את העובדים להם אנו זקוקים ולא מצליח. ערב אחד התפוצצתי מכעס וצעקתי על כל הנוכחים. עד היום אני זוכר שיענקל'ה הורוביץ ניגש אלי אחר-כך בשקט ואמר לי: 'כל הכבוד, מונטי. סוף-כל-סוף הגעת'". הם מזכירים כי בשנים הראשונות, לפני שהמטע הניב פרי, לא היתה עבודה בחורף ובימי גשם הם עבדו בבתי הילדים ובענפי השירות בקיבוץ.

מגדלים מצטיינים

ואז החלה התמונה להשתנות. כבר בקטיפים הראשונים, היה יבול טוב ואחוזים גבוהים של פרי איכותי ליצוא ולאורך שנים היה אחוז יצוא גבוה מהמקובל במשקי גרנות, למרות שהקרקע  פחות מתאימה מאשר במשקי החוף.

"נערך אצלנו הנסיון/סקר לאיתור השילוב המוצלח ביותר בין מרכיבי עץ שעבר הרכבה (כנה ורוכב; גזע וענפים) לשימוש משרד החקלאות וענף המטעים בארץ", מספר ליונל. "כמובן שלא היו מחשבים בענף ובמשך חמש שנים אספתי את הנתונים ולאחר העבודה הלכתי להנהלת החשבונות (היום מגרש החנייה של הגנים) והכנסתי את נתוני הפרי לפי עץ למחשב. המידע הועבר לגרנות ולמשרד החקלאות ועזר בקבלת החלטות לגבי השילוב האופטימלי מבחינת בריאות העץ, כמות ואיכות היבול".

זוכרים את הסיור מרופין שהציג "איך לא מגדלים אבוקדו"? בשנת 1997 התקיים בארץ כנס בינלאומי למגדלי אבוקדו. במסגרת הכנס הגיעו 130 מגדלים מרחבי העולם לראות ולשמוע איך מגדלים אבוקדו למופת במטע גבעת-חיים איחוד.

הם היו המומים מהקדמה מבחינת השקיה ודישון בטפטוף, שימוש במי-קולחין, עבודה על מיכלזונים ועוד. מאז הגיעו רבים לראות את המטע, כך שבשלב מסויים התקבל מכתב ממשרד החקלאות המתנצל על הפרעת העבודה אצלנו בגין כל אותם מבקרים.

המטע של גח"א נבחר בידי ראשי ענף האבוקדו, יחד עם שני מגדלים נוספים, כמטעים הראויים ביותר לייצג את ענף האבוקדו בארץ.

"בשלב זה כבר לא עבדתי בענף, כך שכל הקרדיט מגיע לליונל", מכיר מונטי. "חדר האוכל שלנו בגן איתמר היה מאובזר ומסודר והארוחות בו היו לשם דבר, אך עובדי הגד"ש השאירו אחריהם באופן קבוע בלגן וזוהמה שם. באחת הפעמים שליונל מצא את המקום מלוכלך באופן קיצוני, הוא אסף את כל הלכלוך ושפך אותו על המושב הקדמי של רכב הגד"ש שהיה שם. כך למדו עובדי הגד"ש את הלקח ולא השאירו יותר בלגן במקום. בתקופה מסוימת גידלנו שם חזירים עם ראובן זיו עד שמשגיח הכשרות של "גת" גילה ואיים בהסרת הכשרות ממוצרי המפעל, כך שנאלצנו להוציאם בהוראת מרכז המשק".

לסיום, הם מזכירים את אחד מהמאפיינים הבולטים של הענף: צוות אנגלו-סקסי חזק. "נוסף לנו, היו פאם בני שעבדה כ-14 שנים ויואל סמית שגם ריכזו את הענף בתקופות שונות (יואל עד היום)", מדגיש ליונל. "אליהם הצטרפו נקלטים, בני משק, מתנדבים וזמניים אחרים ובסך הכל, תקופת האבוקדו תישאר חקוקה בזכרוננו לנצח".