אלה זיידמן

שלום לכולם,

למי שלא מכיר אותי שמי אלה זיידמן, אני בת 10.5 ואני גרה בשכונת הבנים.

אני רוצה לספר לכם סיפור: לפני שבוע, הלכתי לשפוך את שקית הזבל בשטח פחי הזבל שבמגרש החניה ליד ביתי (בכביש העוקף מול הרפת). הזדעזעתי לראות שפח האשפה הירוק להטמנה היה מלא בזבל ועלה על גדותיו. היה מגעיל לעבור שם. חיתולים זרוקים על הרצפה, שאריות מסריחות שנראה שכלבים פיזרו אותן, עטיפות של כל דבר פזורות סביב הפח, והרבה כלים חד פעמיים וכלי פלסטיק.

רוב האשפה הזאת הייתה יכולה להיזרק לפח המחזור, ואם היא הייתה נזרקת לשם, אז הפח להטמנה לא היה עולה על גדותיו.

בגלל שחברי השכונה לא מיחזרו, נאלצנו לחזות במראה המכעיס הזה, שלא אופייני לקיבוץ שלנו, שבד"כ מאוד ירוק , נקי ומסודר.

רבים בעולם ובארץ אינם ממחזרים ויש לזה השלכות רבות:

–          שטחים שיכולים לשמש לדברים חיוביים כגון בתים לאנשים, גני שעשועים ובתי ספר משמשים להטמנת הזבל. יש לנו ארץ קטנה ומעט שטח, והשטח כל הזמן קטן וקטן בגלל ההטמנה.

–          אנו כל הזמן מתלוננים שאין לנו מים בארץ. אבל אפילו את שארית מי התהום שנשארו אנחנו מזהמים ע"י הטמנה, הרעל שבאשפה מחלחל למי התהום ומזהם אותם.

–          כל פעם ששולחים אשפה להטמנה, זה עולה לקיבוץ ולמועצה שלנו הרבה כסף. אם היינו ממחזרים יותר, יכולנו להשתמש בכסף הזה להרבה דברים אחרים.

–          כדי לייצר את כל הדברים שאנחנו משתמשים בהם, צריך לגזול משאבי טבע יקרים, לדוגמא עצים, מים, חשמל ואנרגיה. אם אנחנו ממחזרים אז אנחנו בעצם משתמשים באותו משאב כמה פעמים.

–          הקיבוץ שלנו כל כך ירוק ויפה ומגונן, וחבל שאיזור הפחים ייראה כל כך מוזנח ודוחה.

כל פעם שאני זורקת משהו לפח המחזור ולא לפח הרגיל, אני מרגישה הרגשה טובה כאילו תרמתי ועשיתי משהו טוב. גם אם אתה לא ילד, אתה יכול ליהנות מה"משחק" של המחזור והמיון של הפסולת. זה אמנם לוקח קצת יותר זמן, וטיפה מאמץ, אבל בסופו של דבר זה שווה את זה. ברגע שהתחלת למחזר, זה כבר נהיה הרגל. במקום לזרוק את קופסת השימורים של התירס לפח, שוטפים אותה וזורקים לפח המתכת. או במקום לזרוק בקבוק פלסטיק לפח משתמשים בו שוב, או זורקים לפח הפלסטיקים.

אני רוצה לציין שאחרי שהתחלתי למחזר, לבקר בבית שלא ממחזרים בו נראה נורא מוזר. זה ממש מוזר שלא זורקים את הקלקר לפח הקלקר ואת שאריות המזון לפח הקומפוסט.

אני חושבת שזה קורה בגלל שאני כבר כל כך רגילה למחזר, שזה נהיה אורח החיים שלי וחלק מההרגלים שלי, וזה כבר ממש עצוב לי לראות מישהו זורק זבל שניתן למחזר אותו לפח הלא נכון.

 אם כל מה שקראתם כרגע הוא הגיוני לדעתכם, אז אנא בצעו אותו. כי כמו שכתבתי המיחזור תורם הרבה והוא לא כל כך קשה. לכל מי שממחזר, כל הכבוד ותודה רבה.

 

One Response to החיים בזבל

  1. אלדד ורדי הגיב:

    בהמשך לכתבה של אלה (נעים להכיר) רציתי לשתף את ציבור הקוראים בחוויה שלי בנושא המחזור.
    הפחים הירוקים בעמדת האשפה ליד ביתנו, צומת גרונלנד סקרישבסקי (אין לי דרך אחרת לתאר את המקום, זה שייך כבר לכתבה אחרת בנושא שמות למשעולים ורחובות בקיבוצנו) עולים על גדותיהם ומעלים ריחות קשים. אצלנו בבית מפרידים את הפסולת הרטובה, אורגנית משאר מהפסולת היבשה וגם את נייר, הקלקר, כלי הפלסטיק והשקיות וראה זה פלא מספר שקיות האשפה שנזרקות "לפח הירוק" ירד מארבע בשבוע לשקית אחת בלבד!
    המאמץ הנדרש הוא קטן יחסית לרווח הגדול, לתרומה לאיכות הסביבה והחיים שלנו בקהילה, בעמק חפר במדינה ולטובת העולם כולו. לא מזמן ביקרתי באתר הפסולת בחירייה. עיקר הפעילות שלו היום מתמקדת בשלושה נושאים: תחנת מעבר (1000 משאיות ביום מגוש דן) לפינוי פסולת להטמנה בנגב, טיפול בפסולת שמגיע לאחר "הפרדה במקור" כמו גזם, פסולת בניין ופעילות חינוכית לביה"ס בנושאי המחזור השונים.

    אני פונה מכאן לצוות התברואה ליזום ביקורים של חברים ביחידות הקצה שמטפלות בסטוגי הפסולת השונים. פעילות זאת תעלה את המוטיבציה להירתם למאמץ ולהתחיל להפריד ולמחזר.

    בברכת קהילה, עמק ועולם ירוק יותר.

להגיב על אלדד ורדי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896