חזרתי לחיות פה לפני יותר משנה.

לאחר הצבא נסעתי לחו"ל לטייל ומשם כבר התגלגלתי – טעימה קצרה מהגליל, הידד דרומה לתקופת הלימודים ואז עצירה בת"א לכמה שנים.

13 שנה של גילגולים שבהם ארזתי ופרקתי כ"כ הרבה פעמים… עד שבסוף רציתי פשוט לחזור הביתה. ולהישאר.

בהתחלה מצאתי את עצמי מגיעה לפה יותר ויותר בתור אורחת, נכנסת לאוטו והוא כבר היה מוביל אותי לכאן מעצמו. הייתי מבקרת הרבה אצל ההורים, באה שוב לכל החגים בקיבוץ ומתגאה בליבי ובפני חברים על אווירת הפריחה וההתחדשות ששטפה את גבעת חיים עם חזרתם של הבנים והקמת שכונת הבנים.

זה הרגיש כמו אי של שפיות, של חזרה אל הדברים הטובים והחשובים באמת בתוך העידן הקפיטליסטי הזה.

גם אני רציתי לחזור. כמהתי לחיות שוב במקום שאנשים אומרים שלום אחד לשני, שכל יציאה מהבית מזמנת לה מפגשים נחמדים. רציתי לחזור לחיים משפחתיים קרובים, יומיומיים.

וכך היה. לפני יותר משנה ארזתי שוב את כל חיי ודבריי, ופרקתי אותם פה עם משפחתי הקטנה בגבעת חיים. והפעם, חשבנו – זהו, נשארים, לא רוצים להתגלגל יותר.

חזרנו בתור שוכרים, כיוון שזו היתה הדרך היחידה. מצאנו בית מגניב, שתלנו גינה יפה ושמחנו מאוד מההתחלה החדשה ומהתחושה שזהו – סוף סוף אפשר להתיישב ולנוח.

אלא שאז גילינו שגבעת חיים הפכה לבועת נדל"ן לוהטת.

מחירי השכירויות הרקיעו לשחקים, והמגמה רק הולכת ומקצינה עוד ועוד. באמת, המספרים לא ייאמנו (ואין עליהם שום פיקוח כמובן, זהו שוק קפיטלסטי טהור).

images (1)

השכירויות הופכות להיות גבוהות עד כדי כך שכדאי להבין שיש לזה השפעה רחבה על החיים של כולם פה.

ההשפעה המיידית תהיה שאותם בנים שחיים פה בקיבוץ ולא שפר מזלם להיות "הבן הממשיך" יידחקו אל מחוץ לגבולות הקיבוץ, ואותם בנים שאינם חיים בקיבוץ כרגע ומעוניינים לחזור לחיות פה – פשוט לא יוכלו לעמוד במחירי הדיור החדשים בבועת הנדל"ן שלנו וייאלצו להישאר בחוץ.

חשוב להביט קדימה ולהבין שתהיה לזה השפעה לעוד הרבה מאוד שנים. חבר'ה שנמצאים כרגע בצבא, סטודנטים וזוגות צעירים בתחילת דרכם לא יגיעו עם מספיק מרשרשים בכיסים כדי שיוכלו להרשות לעצמם לחיות במקום כ"כ יקר כמו שגבעת חיים הופכת להיות.

אז מה כן יהיה? יהיו פה שוכרים חדשים, אנשים זרים, עם הרבה מאוד כסף ועם ג'יפים מפוארים מחוץ לבתים. רק הם יוכלו לעמוד במחירי הדיור החדשים, ו"המרבה במחיר" הוא כמובן שיזכה בחוזה השכירות.

האם זה מה שהקיבוץ מאחל לעצמו כדרך?

האם בעוד כמה שנים קדימה, כשבכל הדירות השכורות יחיו שכנים חדשים מבחוץ , עדיין יגידו פה שלום אחד לשני? האם עדיין כל יציאה מהבית תזמן לה מפגשים נחמדים?

לא הייתם רוצים לעשות שגם לילדים שלכם (שהיום הם עוד צעירים אולי) יהיה גם איזשהו עתיד פה?

זה אפשרי, אבל צריך לפוצץ את הבועה לפני שהיא תגדל למימדים מפלצתיים ולהתחיל ליצור איזשהו פיקוח שיהיה הוגן לשלושת הצדדים (למשכיר הנכס, לשוכר ולקהילה שחייה פה ובחרה בחיי קהילה באופן מודע).

 דבר נוסף – הקיבוץ קיבל החלטה שהוא פותח את המגרשים לבנייה רק לבנים ("בן ממשיך") ממשפחות הקיבוץ, מתוך רצון וכוונה שיחזרו בנים ויזרימו אל הקיבוץ אנרגיה צעירה וטובה וכן מתוך החלטה שכל משפחה תוכל לדאוג ליישב את אחד מבניה כאן. הפרויקט הזה לא הוקם כ"דיל נדל"ני" או כאפשרות לעשות "מכה" עבור הבנים, הקיבוץ נתן הזדמנות לבנות כאן במחיר שאין דומה לו בחוץ, ורק בשביל להפוך את הדבר לאפשרי.

יש משהו לא הוגן בלקנות בית במחיר שהקיבוץ מציע, לדוגמא ב 900,000₪ ולהשכיר אותו ב- 7,000₪. זאת תשואה של 9.33%. לא שאני איזו מומחית בשוק הנדל"ן בארץ, אבל אני בהחלט יודעת מספיק כדי להגיד לכם שאין דברים כאלה, זאת תשואה מטורפת.

הייתי אפילו אומרת שזה "הדיל הנדל"ני" הכי טוב ששמעתי עליו. לקנות פה בקיבוץ ולהשכיר לאנשים מבחוץ… אבל לא זאת היתה הכוונה.

 חשוב לי לציין שאני עצמי חיה כרגע בשכירות שהיא הוגנת לחלוטין. במכתב זה כלל לא התייחסתי לשכירות הספציפית שלי, אלא אל תופעה גדולה יותר שמתרחשת כאן וצריכה להדאיג את כולנו.

 

תגובה

מכתבה של יעל מציף את התסכול של כולנו על מגבלות הקליטה בעידן הקיבוץ המתחדש – לצערנו מגבלות התכנון של הקיבוץ חייבו החלטות מגבילות של "בן ראשון" ורק במקרים חריגים בן שני.

חשוב להדגיש שלולא החליט הקיבוץ על תהליכי התחדשות והפרטה הכוללים את שיוך הדירות הביקוש של הבנים לקליטה היה אפסי – תקופת השפל בקיבוצים, לפני תהליכי השינוי, אופיינה בעצירה כמעט מוחלטת של קליטת בנים. "הקיבוץ הישן" לא קרץ ולא היה מספיק אטרקטיבי.

מכתבה של יעל מציף תופעה שאנו כחברה וקהילה החלטנו למתן, ולדעתי האישית גם מצליחים.

דירות הקיבוץ מאוכלסות ברובן המכריע על ידי בנים שנהנים מתשלום דמי שימוש מופחת ונמוך משמעותית מהנעשה בחוץ.

למיטב ידיעתי, גם חברים שמסיבות שונות נאלצים להתגורר במקום אחר דורשים בד"כ דמי שימוש סבירים ונמוכים יחסית לנעשה בישובים סמוכים, זאת לאחר שהוציאו את מיטב כספם על בנית הבית או שיפוצו.

במסגרת המקורות המוגבלים של הקיבוץ אנו עושים הרבה מאד אבל להערכתי גם בתחום זה עובדים הכללים של "תורת המחסור"…

אייל ניסן

מנהל הקהילה

 

2 Responses to החיים בבועת נדל"ן / יעל מנדל (כהן בשבילכם) + תגובה

  1. נויה לס הגיב:

    יעל צודקת, אייל טועה.

    לפי מיטב זכרוני בשכונה החדשה הוחלט שהבנים גרים במקום לפחות 4 שנים. (זה לא קורה). חלקם מסיבות ברורות משכירים את דירותיהם במחירים גבוהים ורק אנשים מבחוץ יכולים לעמוד בדמי השכירות. נכון שהם השקיעו בדירותיהם את מיטב כספם, אבל ברור שרק אנשים מבחוץ יוכלו להשכיר את הנכס במחירים כאלה.

    הדירות הישנות בתוך הקיבוץ, מצבם עגום לטעמי ולכן דמי השכירות נמוכים יותר – אך עדיין לא מצדיקים את התשלום עבורם. ואני שומעת זאת מפי דיירים שמתגוררים באותן דירות ישנות.

    דירות החיילים הם בכלל במצב נואש. גם התשלום שגובים מהם במשך 3 שנים בזמן שרותם – לא מצדיק את מצבן.

    וכשהם משתחררים והמחיר עולה – זה בכלל איום ונורא.(ואין צורך בפירוט)

    ולכן, יעל צודקת ואייל טועה.

    מזמינה את אביגייל ואייל לראות דירות וחדרים במקומות אחרים בתשלום מופחת.

    נקווה לטוב.

    ומהי "תורת המחסור"?

    אשמח להסבר.

  2. משה נתיב הגיב:

    איך מטפלים בשגיאת דיבור וכתיב, שמחד – כל-כך עמוקה בלשון הציבור, ומאידך – כל-כך משמעותית בהקשרים בהם היא מופיעה? יש "לשכור" ויש "להשכיר" – ומשמעותיותיהן ממש הפוכות! ממש כמו "לשאול" ו"להשאיל"! אלו הם "תאומים סיאמיים " בשיח השגור, וקצת מחשבה על כך, שלא היית מחליף בין "נותן" ו"לוקח" או "מוציא" מול "מכניס" – ולפיכך – מדוע "משכיר" במקום "שוכר" – כן לגיטימי?

להגיב על נויה לס לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896