אנחנו שבוע לאחר יום הזכרון ובעוד כמה שבועות, ימלאו ארבעה עשורים לקרב בו נהרג איתן רותם ז"ל. לפני כמה שנים ישבתי עם אמו, רבקהל'ה ז"ל ומיכל, אחותו ובת כיתתי ושמעתי מהן על הילד שהיה לנער שהיה לצנחן ועל החיוך שתמיד היה על שפתיו

יום שישי, יולי 1981. שעות אחה"צ, חום אימים.

בגבול הצפון מנהלים תותחי צה"ל קרבות ארטילריים עם תותחני אש"ף אבל בקבוץ גבעת חיים איחוד נתונה עתה מלוא תשומת הלב לקרב אחר, שנערך בבריכה של הקיבוץ.

מאות צופים מקיפים את מלבן המים הכחול שמתקרב לנקודת הרתיחה עת מתייצבות זו מול זו שתי קבוצות הכדורמים הטובות בישראל לקרב אלים ממנו אין חזרה. הפרס למנצחת –  אליפות המדינה.

בכובעים הלבנים: הפועל גבעת חיים, בעלי הבית ובעצם המועדון הגדול ביותר בתולדות הכדורמים בישראל שעם 22 אליפויות ו-18 גביעי מדינה הפך לגרסה הרטובה של "מכבי תל-אביב בכדורסל". ממול, בכובעים הכחולים, התייצבה הפועל קרית טבעון, הטוענת הנצחית לכתר.

לצערם של האורחים, משחקות באותם ימים בגבעת חיים כמה מהדמויות המיתולוגיות ביותר בתולדות הכדורמים הישראלי: זוהר "איירון מן" רהב, עופר "אייס מן" פרידמן, טל "טורבו" סנונית, ד"ר מיכה קניץ שהיה הישראלי הראשון שסיים תחרות "איש ברזל", בנו אייל קניץ והקפטן בני לנג.

מיכל, יובל ואיתן רותם. שנות השבעים

לצידם של האנשים הללו, שהמציאו את הקוביות בבטן הרבה לפני שכריסטיאנו רונאלדו היה בתכנון, כיכב מעל ומתחת מי הבריכה מי שיכריע את המפגש הזה:  טורפדו אנושי שהכובע הלבן לא הצליח כמעט אף פעם להכיל את רעמת תלתלי הזהב שלו, טורפדו שהסמל המסחרי שלו היה חיוך – איתן רותם.

"כן, תמיד היה לו חיוך על הפרצוף", מאשרות רבקה'לה אמו ומיכל אחותו. "זה עזר לו מאוד בבית-הספר, עם המורים".

כמו שחקני כדורמים רבים גם איתן התחיל בשחייה והיה אלוף הארץ לנוער במשחי גב, אבל בגיל צעיר עבר לכדורמים. "שיעמם אותו לשחות מקיר לקיר ולכן הוא עבר לשחק כדורמים", מספרת רבקה'לה.

מהרגע הראשון היה ברור שצומח כוכב בקיבוץ ארבעה עשורים לאחר מותו, בני לנג זוכר הכל.

"איתן עף על המים", מספר מי שהיה קפטן הקבוצה. "תמיד אומרים דברים טובים על מי שהלך, אבל אצלו היו תכונות שהבדילו אותו מאחרים. היו לו מהירות, עוצמה, חוכמה ולא לחינם הוא הפך מהר מאוד לבורג חשוב בקבוצה".

על בית-הספר איתן היה מספר לא פעם כי "שלחו אותי לחמם את הדשא", אבל בבריכה הפך הבחור הצעיר לשחקן בכיר. "כולם אהבו אותו", מספרת מיכל, "החברים לקבוצה ומחוץ לבריכה גם לא מעט בחורות".

השנים חלפו, הנער בגר והגיוס המתקרב הציב פרשת דרכים. "לחצו עליו לקבל ספורטאי מצטיין, כדי שיוכל להמשיך לשחק בנבחרת ישראל באופן סדיר", נזכרת מיכל וגם בני לנג זוכר שיחות ארוכות. "חלק אמרו לו לקחת את ההצעה לספורטאי מצטיין וחלק, בהם אני, אמרו לו שלא יעז", אבל לאיתן לא הייתה התלבטות.

"הוא לא חשב להיות ג'ובניק", מספרת רבקה'לה. "הוא הלך לגיבוש סיירת מטכ"ל ולא עבר ואז התנדב לצנחנים והוצב בגדוד 890". למרות זאת ובאופן חריג למדי, נותר איתן בהרכב נבחרת ישראל וקיבל מדי פעם שחרור לנסיעותיה למשחקים.

"בכל חופשת סוף שבוע הוא היה בבריכה", זוכרת אמו ובני לנג מאשר. "הוא לא נזקק לאימונים ובאופן מדהים היה תמיד בכושר ולא משנה כמה זמן לא היה בבריכה".

ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. איתן לחם עם חבריו כל הדרך עד ביירות, אבל אי אפשר היה לוותר עליו וכאשר יצאה נבחרת ישראל למוקדמות אליפות העולם באקוודור בקיץ 1982, הוא "נשלף" מיחידתו, היישר להרכב הראשון של הנבחרת.

מישהו מסוגל לדמיין כיום כוכב נבחרת ישראל בכל ענף שהוא, מגיע מהחזית היישר להרכב הראשון של הנבחרת?

"אלו היו ימים מופלאים עבור איתן", מספר בני לנג. "הוא כיכב במשחקי הנבחרת, אירחו אותנו כיד המלךובדרך חזרה מהטורניר, היינו במלון עם משתתפות מיס עולם וכמובן ששני הצדדים שמחו. כשנחתנו בישראל אחרי החוויה הזו ובאופן הסוריאליסטי ביותר, רבים מאיתנו מיהרו לחזור ליחידותיהם בעומק לבנון".

גם איתן חזר. "הוא נחת בחמישי ומפקדו אמר לו שישאר לסופ"ש בבית אבל הוא אמר 'אם החיילים שלי לא יוצאים שבת, גם אני לא יוצא' ועלה חזרה לכביש ביירות-דמשק", מספרת מיכל. עם הגיעו יצא איתן לסיור באזור ובשובו למוצב, התברר כי אחד מחיילי הסיור הבא אינו יכול לצאת. איתן התנדב להחליפו. הסיור נתקל במארב ובחילופי האש נהרג איתן.

"היו לו כל כך הרבה הזדמנויות", אומרת מיכל בשקט. "להיות ספורטאי מצטיין, להישאר את השבת בבית ואפילו שמישהו אחר יצא לסיור, כי הוא רק חזר מסיור והתנדב שוב".

בני לנג ממשיך לחפש עד היום. "כמאמן כדורמים, אחת לכמה שנים אני רואה ילד שכמוהו, עף על המים ואני אומר לעצמי 'הנה איתן', אבל האמת? עדיין לא מצאתי מישהו כמוהו".

חוץ מהגעגועים והחיוך שלו שמציץ כמעט מכל תמונה, איתן השאיר עוד משהו. "יותר מ-20 איש שהכירו אותו קראו לבניהם על שמו", מספרת מיכל. "כל מי שהכיר אותו, אהב אותו".