הייתה פאניקה שותקת באוויר. אני יודע כי הייתי שם.

זה היה ערב עגמומי של תחילת סתיו, כמה ימים אחרי 7 באוקטובר, כאשר האקדוחנים המקומיים התכנסו במתקן בטחוני בירכתיים הדרום-מזרחיים של הקיבוץ.

"אספנו את כל בעלי רשיון הנשק בקיבוץ אותם ניתן היה לספור על יד אחת. באותו הערב לא הייתי בטוח במידת ההיכרות של כל אחד מהם עם האקדח שלו ובאותה נקודת זמן לא היה בקיבוץ נשק ארוך מתוצרת מערבית", משחזר גיא פיינברג.

קצת אחר כך, כשהחלה חלוקת כלי-הנשק, הפאניקה רק התגברה. "אתה לא מאמין מה הלך פה, איזו התנפלות הייתה ואיזו דרישה לרובים", הוא מספר ומהתיאורים שלו, שכרגע חסויים, ניתזים רמזים של נסיונות להעדפה על רקע משפחתי כנהוג למשל בנמל אשדוד, אבל נשמור את הרמזים הללו לכתבה הבאה בנושא ולסיכומי המלחמה.

בערב בו אנו יושבים כעת, כמעט חצי שנה אחרי אותו ערב קודר, המצב שונה לגמרי. "כיום יש כאן כיתת כוננות מוכוונת פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) המורכבת מלוחמים מיומנים שעוברים אימונים קבועים במתארי לחימה מבוססי 7 באוקטובר", הוא קובע.

הידעתם? בפרק הזמן הנוכחי גבעת חיים איחוד הוא הקיבוץ ובו מספר כלי-הנשק הגדול ביותר בעמק חפר, כשהמיליציה המקומית מחזיקה בעשרות כלים (המספר המדוייק מסווג). "הנתון הזה נבנה על בסיס קשרים אישיים ועבודה נכונה עוד לפני 7 באוקטובר", מספר גיא ויש עוד שינוי חשוב.

"כיום, כל אחד מחברי כיתת הכוננות חתום על נשק מול מג"ב. זה מקנה לכל אחד ואחד מהם סמכויות של שוטר כולל היכולת החוקית לתשאל כל אדם על נסיבות הימצאו בקיבוץ, או רצונו להיכנס לקיבוץ. זה שונה מאוד מהמצב שלפני המלחמה, אז לא הייתה לנו את הסמכות והיכולת לעשות פעולות כאלו בתחומי הקיבוץ".

אבל מעבר לנשק שהגיע, הגיעו גם אימונים. "הנה, רק שלשום עשינו אימון לוחמה בשטח בנוי בשכונה ב', בפיקוח צמוד של מדריך לוט"ר (לוחמה בטרור). לכל אחד מחברי כיתת הכוננות יש אפוד קרמי, קסדה ונשק הנמצא ברשותו כל העת ואנו מבצעים אימונים לפחות פעמיים בחודש".

אני אומר לו שבטח בקיבוץ יש שיתוף פעולה עם כל משאלה וצורך שהוא מעלה, כי יש הוצאות לא מעטות – אבל מסתבר כי ההנהלה החליטה שלא לבצע השקעות (למעט שוטף) השנה.

אני מתפלא לעצמי בשקט ואז ממשיכים.

"אנחנו מממנים לכל בעל אקדח רכש פונדה (נרתיק למחסנית) או מחסנית אקדח נוספת וכך משפרים ציוד וכוננות אצל כל בעלי הרשיונות, שרבים מהם כבר מחזיקים בשלוש מחסניות. יש משלוח של כוונות חדשות שתקוע במכס ואם נצליח לשחרר אותו, הוא יורכב על כלי-הנשק".

גיא מדגיש את ההתקדמות ועליית הרמה. "עשינו מטווח לפני שבוע, ברמה מקצועית גבוהה, במהלכו ירה כל אחד מאנשי הכיתה 100 כדורים וחוץ מזה, צריך להדגיש כי יש נקודה בוערת נוספת – אנחנו חייבים להיכנס לתחום הרחפנים. מאז פרוץ המלחמה הוכח שוב ושוב כי כוח המצוייד ברחפנים מכפיל את אפשרויותיו ואת יכולותיו בתוך הקרב".

אחרי כל אימון נערך סיכום ואז נכנס לתמונה ע"פ (השם המלא מסווג) הממונה על הצד הקולינרי ביחידה, שמכין ללוחמים סעודה ומגיע להם. יש לזכור כי לטוב ולרע לא מדובר במחלקת טירונים צעירים: הגיל הממוצע הוא 50 פלוס, כאשר חלק מאנשי כיתת הכוננות יכולים להבחין בגיל 70 כאשר הם מביטים דרך הכוונות.

"כאמור, שינינו פאזה ב-180 מעלות. מצוות שעסק במקרי גניבה ספורדיים של אבוקדו וטרקטורים, הפכנו לצוות לוחמים מיומן שעובר הדרכות מקצועיות ואימונים ברמה גבוהה", מסכם גיא ומדגיש. "אם תביט טוב בתמונות, תראה שלא רואים כרס משתפלת מתחת אף אפוד קרמי".

אני מסתכל – וואללה צודק (חוץ מאחד, עימו ייערך בירור בסופ"ש הקרוב). אז לפחות לרגעי כתיבת שורות אלו – אפשר לאפסן את הפאניקה בבוידעם.