לכבוד המועצה החדשה אנו פותחים בפיילוט: עם פרסום סדר היום והחומר הנלווה נאפשר כאן דיונים של חברי הקיבוץ בנושאים הנידונים במועצה. הצטרפות לדיון – ע"י כתיבת תגובה בהמשך דף זה (יש לציין שם מלא ודוא"ל). יתכן עיכוב מסוים בפרסום התגובה באתר. תגובות ללא שם מלא או בעלות תוכן פוגעני לא יפורסמו.
קישורים לגבי המועצה הקרובה:
Share this post
חברים שלום,
אני מתכוון להציע למועצה לדחות את שיקום הכבישים המוצע בשבוע הבא במועצה, ולשתמש בסכום המוצע בסדר גודל של מליון שקל להמשיך להתקדם בשיפור תשתיות מבני החינוך.
שלא ישתמע שאני מזלזל בשיקום מערכת הכבישים הקיימת שלנו, אך כל עת התקציבים לתשתיות הקיבוץ מוגבלים אני מאמין וחושב שהחינוך הוא בעל עדיפות גבוהה יותר.
צביקה, האם אפשר להביא למועצה יחד עם תשתיות הכבישים גם כחלופה את המשך שיפור מבני החינוך?
אשמח לשמוע מיתר חבר המועצה את דעתכם או כל הערה אחרת.
יוסי בליך
בעבר העלתי את השאלה ואני שואלת שוב:
קבענו מנגנון ליצירת קרן תשתיות (אחוז מסויים מרווחי גת וכד') שאמורה להיות המקור היחיד/ העיקרי לטיפול בתשתיות (מבנים, כבישים, ביוב, מים, תקשורת, חשמל….). יש לי רושם שבמנגנון שנקבע , הקרן לא יכולה לספק את הצרכים שלנו.
קיים פער לא סביר מבחינתי בין המגרש, הבית ורמת החיים של כל פרט, לבין התשתיות הציבוריות שכל אותם פרטים נהנים מהם.
כוונתי היא שקיימת:חלוקה לא מאוזנת בין מה שיש לכל אחד מאתנו בכיס הפרטי, לשימוש משפחתו, לבין מה שיש לכל אחד מאתנו בכיס הציבורי, לשימוש הקהילה שבה אנחנו חיים.
לכן אנחנו צריכים להתלבט בין שיפוץ מבני חינוך, שלא טופלו 40 שנה, לבין טיפול במערכת כבישים בלתי מתאימה בעליל לשנת 2011.
בקיצור, לדעתי , הנהלת הקיבוץ צריכה לבחון בהקדם את השאלה של הקף המקורות של קרן תשתיות והתאמתה לצרכי הקהילה.
ניתן לדעתי לבחון גם הגדלת המיסוי הפנימי לצורך הגדלת קרן תשתיות.
בברכה
טלי סופר
אני לא מסכים עם יוסי.
התכנית לשדרוג תשתיות הכבישים הוכנה מזמן בעבודה מסודרת ומבורכת ויש להמשיך בביצוע שלה. היא מטפלת בבעיה כאובה וחשובה שגם היא הוזנחה במשך שנים ושאין לדחות עוד את הטיפול בה. אנחנו צריכים בהחלט לוודא את המשך הטיפול בבעיות החינוך – מבנים ועניינים אחרים, אבל לא ע"י מהלך כזה.
טלי – אני מסכים איתך באופן עקרוני לגבי ההזנחה של המרחב הציבורי. אולם הפתרון לא חייב להיות העלאת מיסים, אלא יש שינויים רבים בתוך התקציב, במקורות ובשימושים, שיכולים לייעל אותו ולעשות אותו צודק יותר. הצעות ספציפיות הגשתי לאיל ניסן ואני מקווה שמשהו מהן יתבטא בהצעת התקציב. אני, בכל אופן, לא מתכוון להצביע בעד התקציב במועצה אם הוא יהיה דומה לתקציבים של השנים האחרונות.
יוסי שלום,
תודה על התמיכה לתוכנית ההשקעות במתחם החינוך, תמיכתך יחד עם חברים אחרים היא משב רוח מרענן בגח"א. יחד עם זאת אני מתנגד נחרצות להצעתך…
ההשקעה במערכת התשתיות המרכזית כוללת, מעבר לכבישים, מדרכות, חניות, מרכזי איסוף, תאורת רחוב וטיפול יסודי במערכת הביוב המרכזית. מצב התשתית והצורך בהתאמתה להתפתחות הקיבוץ קריטית. אני מסכים עם כל הנאמר בקשר לצורך בהשקעה עקבית ומתמשכת בתשתית הציבורית. הגיע הזמן להבין ולהפנים שהשקעה בתשתית ציבורית מקבילה להשקעה בחידוש ציוד ומכונות במפעל, מפעל ופירמה שלא יתחדשו יסגרו ותשתיות ציבוריות שלא יתחדשו יקרסו ולא יאפשרו ניהול חיים תקין (מצב אליו אנו מתקרבים היום..).
חשוב ביותר שקהילת גח"א שינתה דיסקט והיום, יותר מפעם, מבינה את החשיבות של השקעות "צרכניות" כביכול. מכאן אנו צריכים לתכנן צעדינו בתבונה ולמצוא את האיזון הנכון לכל הצרכים ורבים הם.
שבת שלום
אייל
טלי שלום,
אני מקבל לגמרי את אמירתך שאין הלימה בין רמת החיים של הפרט בגח"א לבין רמת התשתיות בישוב.
נושא ההשקעות אינו אינו קשור לרמת המיסוי של הפרט אלא לסדר העדיפויות של הקיבוץ ומגבלותיו של התקציב.
מניתוח תמונת המצב העגומה לפני כשלוש וחצי שנים, מועד הגעתי לקיבוץ, הובלתי מדיניות של השקעות בתשתיות הקהילה עם דגש על התשתית היצרנית, שכבר היום נותנת את פירותיה ובגדול.
עקב מצבו של הקיבוץ, אליו לא היו מודעים החברים, הבנתי שהמקור המימוני חייב לבוא מהתקציב השוטף של הקהילה ובהתאם נבנה התקציב. להזכירך, וויכוחים וערות רבות על תרבות "המחסנים" ושינויים רבים במדיניות המחירים, הניהול והמיסוי שהיום מהווה פחות מ 15% מתקציב הקהילה.
בצורה זו השקענו מעל מיליון ש"ח בשנה בחידוש תשתיות שרובן כאמור מניבות באופן ישיר.
הרציונל מאחורי פרויקט מתחם החינוך דומה אך לצערי הפעם זה קצת השתבש..
התפיסה הכוללת המקורית של הפרויקט זיהתה פטנציאל ברור לביצוע פרויקט כלכלי-חברתי דרך יעול השימוש במספר גדול של מבנים, פינוי הגיל הרך ממתחם הפעוטונים למבנים גדולים ומשודרגים והסבת מתחם הפעוטונים לדיור זמני, לרווחה ולשימוש אחר. בדרך זו ניתן לממן את פרויקט "מתחם החינוך" תוך כ 15 שנה מדמי השימוש שיתקבלו ממתחם הפעוטונים שהוסב למגורים זמניים.
לידיעתך, ההשקעות במתחם הנעורים, בפיתוח הנקודה, במבנה קומותיים, במרפאת שיניים ועוד מבנים רבים החזירו את ההשקעות ובגדול והיום משמשים מקור תקציבי יציב לקהילה.
גישתי הבסיסית אומרת שכל השקעה צריכה להיות כלכלית, באופן ישיר או עקיף. מרבית השקעות הקהילה בשנים האחרונות היו אטרקטיביות כלכלית, החזר השקעה תוך כ 3-5 שנים, וחיוניות למרקם החיים בקיבוץ המתחדש.
פרויקט מתחם החינוך גדול יותר אבל אם נקבל את גישתי הוא יחזיר עצמו כלכלית בפרק זמן סביר, גם אם כל ההשקעה היתה מגיעה ממקורות הקהילה השוטפים.
לסיכום, ה"השקעות בקהילה" אינן נופלות כלכלית, לאורך זמן, מ"השקעות עסקיות" אולי ההיפך נכון.
פרויקט "שדרוג הכבישים", שהוא הרבה מעבר לכבישים, חיוני ביותר לאיכות החיים של התושבים ולכלל הפעילויות בקיבוץ, קהילה ועסקים.
הגישה הנכונה בעיני זה למצוא את האיזונים הנכונים בין כל המרכיבים – כמו בבישול.
אייל ניסן
לי נראה לא נכון לדחות את הדיון על שיקום מערכת הכבישים ולא נראה לי נכון לטפל במבני חינוך על חשבון כל נושא אחר בקיבוץ. הקיבוץ מורכב מציבורים שונים, חלקם אינם לקוחות של מערכת החינוך אבל כולנו, כולל הלקוחות של מערכת החינוך, משתמשים בכבישים ובשאר התשתיות. לדעתי אסור להזניח את הטיפול בנושא חיוני זה שחשוב לכלל החברים.
אני רוצה להציע שנבדוק היטב מקורות מימון לפני הליכה לפיתרון של העלת מיסים. כבר היום ישנם חברים שרמת המיסוי וחיוביים מהבאה קושי בהתנהלותם הכלכלית הפרטית.
חברים שלום,
אני מציע לשקול את ההצעה של יוסי בזהירות.
חברי המועצה נקראים לאשר תכנית שאושרה במועצה רק לפני מספר חודשים (כמסגרת) , על פי המלצת ההנהלה המבקשת לחפש איזון בין הצרכים הרבים של הקיבוץ עם האמצעים העומדים לרשותינו.
כולנו היינו שמחים לעשות גם וגם, אך עם השקעה של כ- 800,000 ש"ח בחינוך + תוספות שיגיעו בקרוב מתקציבים שוטפים לחינוך – סה"כ השקעה של מעל מילון ש"ח במבני החינוך שאנו מאשרים בזמן האחרון אי אפשר להגיד שאין השקעה בחינוך.
להבנתי תפקיד ההנהלה והמועצה לאזן את הטיפול בצרכים השונים ולהשקיע גם בתשתיות כלליות – כמו כבישים, חניות ובטיחות שגם הם חלק מההשקעה בישוב.
השקעה בתשתיות כבישים מהווה נושא בטיחותי ממעלה ראשונה לילדינו (בל נשכח שהכבישים הקיימים לא תוכננו ולא מתאימים לנפחי תנועה של שנת 2012…)
מילה אחרונה – אני מאד בעד השקעה בחינוך , ואכן הדבר מתבצע – אך איכות החינוך אינו נקבע רק ב"בלוקים" ומרצפות – אלא גם בתכנים חינוכיים וכוח אדם – שם צריך לתת את הדגש.
בברכה
שמוליק
חברים שלום,
המצב בחינוך על הפנים וההשקעה של 800,000 ש״ח הוא כמעט פתרון של פלסתר למצב העלוב של בניני החינוך כיום. הלואי שהיה לנו כסף להשקיע גם במבני חינוך וגם בכבישים, אבל מכיון שאין לנו וקופת התשתיות תתמלא אולי בעוד ארבע חמש שנים שפריגת תימכר, צריך לדעת לקבוע עדיפות ולגבי אין בכלל שאלה שהעדיפות להשקעה צריכה ללכת לחינוך וזאת בגלל שכונת הבנים החדשה שלנו שקולטת סדר גודל של 80 משפחות צעירות.
אני מציע לא להפוך את הדיון לדמגוגי ולאיים עלינו בבטיחות הילדים שלנו, אני רק מזכיר לכם שכביש הכי מרכזי בקיבוץ שכמובן שופץ נסגר בגלל בעית בטיחות.
לסיכום כשאין מספיק כסף לכול יש לחליט מה יותר חשוב, ואני מאמין שאנו צרכים כרגע בזכות שכונת הבנים החדשה להעביר את הכסף לשיפוץ ושימור מבני החינוך שלנו.
בברכה יוסי בליך
שלום לכולם,
אני חושב שבמצב שנקלענו אליו והפערים הגדולים במצב התשתיות אין מנוס מלראות איך מגדילים את המקורות לקרן התשתיות, על מנת שנוכל לטפל בשני הפרויקטים במקביל ובפרויקטים אחרים בהמשך.
מציע לשקול הטלת מס חודשי מיוחד על החברים שיעודו לקרן תשתיות – זה לדעתי הדיון האמיתי והחשוב שיש לקיים בעת הנוכחית, אחרת אין סיכוי לשינוי דרסטי. במקום להחליט כל פעם על הפרויקט הבא, אני מציע להגדיר מהם הפרויקטים החשובים שרוצים לעשות בעשור הקרוב, לחשב את עלותם, ולעשות חישוב מה המס החודשי שיש להטיל לעשור הקרוב על כל חבר כדי לבצע את אותם פרויקטים.
צריך לזכור שבעבר לפני ההפרטה תקציב החברים היה קטן בהרבה מהשכר היום וחלק מההפרש היווה בעצם את ההשקעה של החבר / קיבוץ בנכסי הקיבוץ והתשתיות. מאז ההפרטה החלק של החבר גדל משמעותית (רמת החיים של כולם השתפרה משמעותית), קטנו המיסים וכל זה בא על חשבון ההשקעה בקיבוץ. ברור שלאורך זמן המצב הקיים יביא לקריסת התשתיות. כמו כל עסק חלק מההכנסות השוטפות חייב ללכת להשקעה חוזרת בתשתית.
ציון
מצטרפת לדעתו של ציון, שהצטרף לדעתי.
רק רוצה לציין שהעליה ברמת החיים היא מאד דפרנציאלית,
ולכן מציעה שאם יוחלט על מיסוי נוסף הוא יהיה דפרנציאלי.
לא נראה לי נכון שאדם או משפחה חד הורית שחיות ברמת חיים די בסיסית עם
הכנסה של 5000 ש"ח בחודש
תשלם מס זהה למשפחה שרמת ההכנסה שלה היא 10-20,00 בחודש , ואני מניחה שיש
לא מעט כאלה.
אתמול הלכתי להפגנה בתל אביב ולא תאמינו מה האנשים צעקו שם "העם – דורש – צדק חברתי", נראה לכם שזה קשור איכשהו גם אלינו ?
לקוראים שלום,
ציון יקירי, הלכת רחוק מדי, בהן צדק מוכנה אני לשלם מס חודשי לטובת צורכי החינוך, יש לי במערכת כמה קטנים מקסימים, ואולם מכאן ועד למסקנתך הנחרצת כי רמת החיים של כל חברי הקיבוץ עלתה, רב המרחק. אני שמחה על ההזדמנות להאיר את עיניך ואת עיני כולם לעובדה המצערת עד מאד, שחברים המקבלים שכרם מהקיבוץ, לא עודכנה משכורתם מזה 9 שנים! למותר לציין פה עד כמה נשחקה משכורתם שהיא (אם אינם מנהלים), נמצאת גם ככה באיזור המינימום ושווה לתקציב שהיה נהוג לפני ההפרטה הגדולה.
בברכת הצלחה לכולנו, רעיה
עוד כמה מילים קצרות.
א. אני וציון, כל אחד בנפרד מציעים לשקול להעלות את מיסי הקהילה, כדי שתהיה אפשרות לטפל בכל סוגי התשתיות של הישוב (כבישים, מבני ציבור , חשמל, מים וכד') לאורך השנים, כמובן לא הכל בבת אחת.
ב. להערכתי, מס בגובה 2% מההכנסה של כל אדם (כמאה חמישים ₪ למי שהכנסתו 7000 ₪, כמאתים ש"ח למי שהכנסתו 10,000 ₪ וכן הלאה), יכולה להכניס לקהילה כמיליון ₪ בשנה. תוספת מכובדת לתקציב השקעות, שבהחלט יכולה לשדרג את איכות החיים של כולנו במרחב הציבורי.
בכיס הפרטי, של משפחתי לפחות לא יהווה מס כזה פגיעה משמעותית.
ג. זו דוגמא לכיוון מחשבה, אפשר כמובן לבחון גם כיוונים נוספים, מיסים על הכנסות שאינן מעבודה וכד'.
ד. לטעמי האישי , מי שהכנסתו עד 5000 ₪ בחודש לא צריך לשלם מס בכלל, אבל זה בהחלט עניין של טעם.
בברכת חיים טובים לכולנו…
טלי,
כנראה את שוכחת דבר אחד פשוט: עוד 100 עוד 150 עוד 200 זה בנוסף על עוד הרבה מאות.
אי אפשר להגיד לזה ניקח מהציבור ולשני הקהילה תממן. זה לא עובד ככה.
אי אפשר להטיל עוד מס ועוד מס. צריך לעשות סדר עדיפויות.
לכל אחד ואחד מאתנו יש סדר עדיפויות משלו.
אחד רואה חינוך, והשני רואה תשתיות.
ואני רואה המון אינטרסים.
כאשר ילדי היו במערכת החינוך לא שמעתי כזאת התלהבות להשקיע במערכת החינוך. פתאום זה הדבר הכי חשוב?
הכל תלוי מי המבקש ומי הרוב.
אבל, לבוא ולהציע הצעות של הוספת מיסים זה בעיני אטימות ותמימות.
נויה
בשולי הדיון בנושא המיסוי, מאמר של אורי היטנר בבלוג שלו.
הבלוג של אורי הייטנר
11/2011
מיסוי צודק
המחאה החברתית הגדולה, אף שאינה חפה משגיאות ובהן שגיאות חריפות, היא הצלחה גדולה. עיקר הצלחתה בתחום התודעה – הן בתובנת הציבור ביכולתו להשפיע ובזכותו לא לקבל כמובן מאליו את מה שמאכילים אותו לאורך שנים, והן בשינוי השיח הציבורי וסדר היום הפוליטי והתקשורתי ושימת הדרישה לצדק חברתי במקום גבוה הרבה יותר.
יש גם הצלחות מעשיות, והחשובה שבהן היא החלטת הממשלה על הרפורמה במס בהתאם להמלצות ו' טרכטנברג. העובדה שממשלת נתניהו קיבלה החלטה זו היא מדהימה – הורדת המסים היא הדגל של נתניהו, היא הדת של נתניהו. והנה, לנוכח המחאה הציבורית והדרישה לצדק, הוא נאלץ לבצע סיבוב פרסה והממשלה בראשותו קיבלה החלטות הפוכות לדרכו המסורתית.
השינויים בתחום המיסוי הם ביטוי לצדק חברתי ולערבות הדדית. מהי ערבות הדדית? אכפת לי ממך ואכפת לך ממני, ועלינו לבטא את האכפתיות הזאת באופן מעשי. אם אני עשיר ואתה עני, אוותר על חלק ממה שיש לי, כדי לאפשר לך קיום בכבוד – יכולת לחנך את ילדיך, יכולת לטפל כראוי בבריאותך ובבריאות משפחתך, קורת גג מכובדת וכו'.
מדיניותן של כל ממשלות ישראל האחרונות הייתה מנוגדת לרעיונות הצדק והסולידריות. דרך ההפרטה צמצמה למינימום את האחריות של המדינה לחברה ואת מחויבותה לאזרחיה, הקטינה את התקציבים החברתיים והורידה את המס. נתניהו התחייב להורדה משמעותית של המסים, ובכך להגדיל את הפערים ולצמצם עוד יותר את התקציבים החברתיים. המחאה חייבה אותו לשנות את דרכו, ולאמץ את הדרך ההפוכה – הקצאת עשרות מיליארדים לחינוך ורווחה שהמקור המרכזי להם הוא מיסוי צודק.
צדק חברתי וערבות הדדית – אלה הערכים הבסיסיים של הקיבוץ. הקיבוץ הקלאסי, השיתופי, מימש אותם באמצעות השותפות, באמצעות הקופה המשותפת שנבנתה מהמאמץ הקולקטיבי של הקיבוץ, שהוא המאמץ האישי של כל אחד מחבריו. הקיבוץ המופרט, הנמיך באופן משמעותי את הצדק החברתי והערבות ההדדית, אולם לא ביטל אותם לגמרי, אלא המיר את השיתופיות במס קהילתי גבוה וצודק.
והנה, בימים שבהם עם ישראל מתעורר מהחלום הקפיטליסטי שמכרו לו ודורש צדק חברתי, ובין השאר מיסוי צודק – אצלנו טרם נפל האסימון. בימים שבהם אפילו נתניהו מבין שעליו לשנות את דרכו, אצלנו קיבוצים רוצים להיות הנתניהוים האחרונים – הטרנד החדש הוא קיצוץ המס הקהילתי. למה? מאותה סיבה שגרמה להפרטה, ושההפרטה לכאורה אמורה הייתה לתת לה מענה: "נמאס לנו לשאת על גבינו" וכו' וכו'. כלומר – היפוכה של הערבות ההדדית.
מזמן השלמתי עם העובדה שרוב הקיבוצים ויתרו על השותפות, ברמות אלו או אחרות של ויתור. ובכל זאת, מה מותרת החברה הקיבוצית מסביבתה? במס הקהילה הגבוה, המממש בדרך אחרת את רעיון הערבות ההדדית ומאפשר צמצום פערים וחיים בכבוד לכל. גם על זה לוותר? דווקא עכשיו?
* "ידיעות הקיבוץ"
נכתב על ידי הייטנר , 1/11/2011 23:48 בקטגוריות המאבק החברתי, חברה, כלכלה, פוליטיקה, קיבוץ, התנועה הקיבוצית