כדי שיבין איך הדברים עובדים (קודם כל? ראיון לעלון!) הושבנו את שקד אביב לשיחה מהירה על השבועות שחלפו ועל השנים שתבואנה

ההמתנה לתוצאות האמת, מורטת תמיד את העצבים. "המתנתי במרפסת של יד-2 הקהילתי", משחזר שקד. "ישבתי עם כמה חברים וניתחתי את כל הליך הבחירות. ידעתי שהנייד שלי יצלצל כל רגע אבל אז, כמובן, הבת שלי לקחה לי אותו. התווכחתי איתה שתחזיר והוא צלצל. מהמזכירות הקריאו לי את התוצאה".

הוא לא חש אושר עילאי או הקלה. "כמובן ששמחתי אבל האמת שפתאום גם הרגשתי פחד. כל כך חיכיתי שזה יקרה והנה עכשיו זה כאן, מולי, התוצאה אליה ייחלתי וזה אומר שזה באמת זה. לא אוהב להיות קלישאתי אבל במקרה הזה לא מצליח אחרת. גודל האחריות נתקעה לי בין הראש לחזה ולמעשה, למרות שעבר כבר יותר מיום, התחושה שם. אני לא מתחרט לרגע ואני בחרתי בזה ואני מאחל לעצמי להחזיק את התחושה הזו כמה שיותר. אני איש של אחריות ומשם אני מגיע לתפקיד וזה חשוב לי מאוד".

והתכניות שלו? הוא מתחיל בציטוט של חווקה פולמן, קשרית במחתרת בגטו וורשה. "בסוף דבריי אני פונה לנוער, לאלה שיבנו את עתיד הארץ הזו ויעצבו את החברה כאן. כאשר נסתיימה מלחמת העולם השנייה, לאלה מאיתנו ששרדו היה החופש קשה ומכאיב. אובדן הכל – משפחה, חברים, מיליוני יהודים – הורגש בעוצמה אכזרית. לחזור לחיים ולהתחיל הכל מחדש, נראה כבלתי אפשרי כמעט. עזרה לנו האמונה והתקווה שהעולם החדש יהיה אחר, שבארץ שלנו, בישראל, החברה תהיה צודקת, מוסרית, טהורה ובה ישמר צלם אדם בכל התנאים ובכל המצבים. אני קוראת לנוער שלנו: שמרו על החלום, טפחו אותו, היאבקו עבורו".

הוא מספר כי במילים אלו סיים בערך 100 הדרכות של סיפור מרד גטו וורשה בפולין. "בכל פעם הייתי פונה לקבוצה שהדרכתי ומבקש מהם שייקחו אחריות על החברה, שינהיגו, שיובילו לבחירה בטוב. כל פעם מחדש הייתי גם קצת מתוסכל מעצמי שאני מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שאני עושה".

משם הגיעה הבחירה להתמודד על תפקיד מנהל הקהילה. "מתוך ערך חזק של תחושת אחריות ורצון להוביל ולכוון לטוב בתוך הקהילה שלנו. לשמור על המוסרי והערכי ועל הערבות ההדדית שאני כל כך חושש שתישחק ותשאיר אותנו לבד עם עצמנו. הקו המנחה שלי הוא קודם כל קהילתיות. לשמור על המבנה הזה: יושר, חריצות, אמינות, מעשיות והיום גם חשוב מאוד שהציבור ידע מה קורה כדי להגביר את תחושת האמון". 

יש לו כבר שלושה נושאים ראשונים לעסוק בהם. "קודם כל ללמוד היטב את התפקיד. אני לא רוצה לשלוף שום דבר פופוליסטי ורוצה להיות יסודי בפעולות שאעשה ולכן חשוב שאלמד מה עומד על הפרק, מה הם הצרכים המיידיים של הקיבוץ ושל הענפים השונים. יש צורך לאייש תפקידים שהתפנו לאחרונה וגם בזה אעסוק כבר מההתחלה, כמו גם בחיזוק ההיכרות והקשר שלי עם הכוורת המובילה את הקיבוץ עוד לפני שנבחרתי. הנושא שלישי הוא השיוך. אני רוצה להיערך וללמוד אותו מכיוון שהיום בו נהיה חייבים להתחיל לשלם אינו רחוק ויש עבודת הכנה רבה לפנינו". 

אי אפשר בלי כמה מילים על הקמפיין שעבר. "היו כמה רגעים מיוחדים מאוד בהם הרגשתי את גודל הרגע. הרגע הכי מיוחד היה כאשר חבורה מדהימה התלכדה סביבי ויחד התחלנו את העבודה. לא שאלתי אותם אם אני יכול לפרסם מי הם, אז אשאיר את השמות לעצמי. האמונה שלהם בי, הבחירה שלהם לתמוך בי, ההתגייסות והעמידה שלהם לצידי, היו שווים הכל מבחינתי. ברגע שיש לך חבורה כזו – אין גבול שיכול היה לעצור אותנו. אנשים חכמים, חמים, טובי לב, אוהבי אדם ובעיקר כל כך אוהבים את הקיבוץ וכל כך רוצים שיהיה כאן טוב. מהרגע שנרתמו, ידעתי שאני עטוף ובידיים טובות. אני מנצל את הבמה הזו להודות להם שוב". 

הגיע הזמן להמשיך קדימה. "אני מאחל שיחזור השקט לרשתות החברתיות של הקיבוץ. בשבועות האחרונים זה היה קצת מוגזם (למרות שנשמרה שפה מכובדת ומתורבתת) ואינטנסיבי ואני מקווה שמרגע שהגיעו התוצאות, נדע לחזור לעיסוקי היומיום. אני מאחל לעצמי ולקיבוץ שהכניסה שלי תהיה חלקה ושנתחיל לעבוד ולעשות פעולות חיוניות. אני מאחל שלא אאבד את הקשר לחברות ולחברים ואישאר נגיש ושיהיה נעים לפנות אליי. אני משוכנע כי גובה העיניים ימשיך להוביל אותי וכי הדלת שלי תהיה פתוחה עבור כל מי שירצה להיפגש ולשוחח. אני מאחל לכולנו שנים טובות, אני מאמין ביכולתי להוביל ולהצליח. תודה לכל מי שהצביע/ה ובטח כבר בקרוב אכתוב שוב בעלון על נושא חם שדורש התייחסות".