סוף החורף בואכה האביב ומזג-האוויר ההפכפך – יום שמש, שלושה ימי גשם ולהפך – מזכיר שבדברים מסוימים עולם כמנהגו נוהג. כמיטב המסורת, ענייני בנייה ונדל"ן ממשיכים להעסיק רבים מחברי ותושבי הקיבוץ, אבל יש איזו תחושה שדברים נעשים בשקט מעט לא-אופייני. אולי זו רק תחושה.

צוות שיוך חדש, למשל, נבחר והחל לעבוד בשקט אך במרץ (או במרץ אך בשקט) שמועות מסתובבות על משחק "הצלבות" חדש בין בתים בקיבוץ ובתוך אלה, ההנהלה מעבירה החלטה והמועצה לא מאשרת. מסורת היא מסורת.

ואמנם בניגוד למסורת, פורים השנה לא היה גשום, אך צוין ונחגג במסגרות החינוכיות ולאורך מדרכות הקיבוץ. צוות התרבות דאג לעשות שמח עם קלאב-קאר, מסיכות, רעשנים, שירים וריקודים. זכרון המפגש הקהילתי בהאנגר של הלולים בפורים לפני שנה נראה כזכרון רחוק למדי, כמעט היסטורי. ברוח הנוסטלגיה, זכרונות והיסטוריה שזורים בגליון הנוכחי: זכרונות מִפּוּרים, מבית סבא וסבתא ואפילו מהימים בהם עוד אסור היה לחברים להחזיק "מכשיר" (טלוויזיה) אצלם בבית.

בין סגר לסגר, האביב המתקרב מביא אתו גם התחדשות: שלל הצבעים והריחות המתחדשים לצדי השבילים, מזמנים אפשרויות יצירתיות בעבור צוות הנוי. מאחורי המראות האסתטיים עומדת השקפה אקולוגית סדורה, המנחה את אופן עבודתו של הצוות בהובלתו של ניב, המספר על קיימוּת ועל שימור וגם על שינוי. גם החשמלייה מתחדשת עם פרויקט סולארי חדשני ומאתגר וכדאי לכם מאוד לקרוא גם על העבודה המרתקת של קרן שרון. ויש גם תפוז זהב, כמובן. כי למרות מזג-האוויר ההפכפך, בדברים מסוימים עולם כמנהגו נוהג. וטוב שכך.

קריאה מהנה.