בהתחלה המליצה ההנהלה על המתחרה שלו, אבל "הקהילה" המתגוררת ב"קיבוץ המתחדש", דווקא רצתה אותו ובחרה בו.

אחר כך קראו יותר מ-120 חברות וחברים לבטל את הבחירה בו כי "הידע והניסיון הדרושים על מנת לבצע את התפקיד ולממש את האחריות כפי שמפורטים בהגדרת התפקיד, חסרים במידה משמעותית".

עוד הוסיפו כי הוא "חסר ניסיון ניהולי וכלכלי, כזה שכולם יסבירו לו, יכוונו אותו וינהלו במקומו".

אחר כך השוו אותו לפקיד בבנק.

ואז כתבו שהוא פשרה.

ושהוא סיכון הנלקח על הגב של הפנסיונרים והילדים בחינוך הבלתי פורמלי.

ואז הייתה הצבעה שנייה.

ולא פחות מ-346 חברות וחברים בחרו את שקד אביב לתפקיד מנהל הקהילה, לשמחתם של חלק ועל אפם וחמתם של אחרים.

מה אומרות תוצאות חד-משמעיות כאלה? סביר שהן אומרות לא מעט בכמה וכמה תחומים ומעלות כמה שאלות כבדות. למשל:

האם סומכים או לא סומכים על ועדת האיתור?

איך יעבוד שקד עם הוועדה הכלכלית וההנהלה (שהמליצה על מישהו אחר) שחלק מחבריהן הובילו את הקמפיין להצבעה חוזרת?

וחלק מאנשי הדור השני בקיבוץ, שזעקותיהם הדהדו במרחבים הצחיחים של הישימון הדיגיטלי – כיצד יקבלו את הכרעת הרוב שקבע כי צעירים ישבו במוקדי קבלת ההחלטות והניהול?

ובהתחשב בכך שבמשך שנים ותחת ניהולם, הנהגתם וכהונתם של בעלי נסיון רב, התנהלה לה מבלי מפריע מעילת הענק – האם נסיון הוא ערובה להצלחה?

האם קודמו של שקד הצליח? לא הצליח?

ובכלל – איך נמדדת הצלחה בתפקיד כזה? האם במקום כמו גח"א על התנאים הפיננסיים, החברתיים, האנושיים והסביבתיים השוררים בו, ניתן בכלל להצליח בתפקיד מנהל הקהילה?

סביר כי על חלק מהשאלות, רק העתיד יענה.

אבל אנו עסוקים כעת בהווה ובגליון זה, שהוא האחרון לשנת 2025, אנו מביאים את דבריו של שקד אביב, מנהל הקהילה ואולי שם, תוכלו למצוא חלק מהתשובות.

שמחים שאתן/ם קוראים אותנו ומזמינים את כוווולן/ם לקרוא אותנו גם בשנת 2026.

מבטיחים תשובות (וגם עוד כמה שאלות).