קוראים יקרים,

 חודשי קיץ לוהטים אלו זוכים בד"כ לכינוי התקשורתי "עונת המלפפונים": כולם בחופש, אין הרבה חדשות, חם ולח, והמלפפונים בשיאם. השנה, נדמה לנו, הכינוי איננו מתאים. סוחר אחד שהצית את עצמו בתוניסיה, פתח בגל שהצית את המזרח התיכון כולו, ולבסוף הגיע גם לארצנו, במחאה חברתית שדומה שאיש אינו נותר אדיש למולה.

נראה כי רעידת האדמה החברתית המוציאה מאות אלפים לרחובות ולמחנות האוהלים עוברת גבוה מעל צמרות האורנים של קיבוצנו. רבים מאיתנו מרגישים הזדהות אישית ומוצאים דרכים שונות להביע אותה, אבל לא התקיימה שום התייחסות או התגייסות ציבורית או אף דיון ציבורי בפורמט זה או אחר.  האם הזירה הקיבוצית כבר איננה פתוחה לדיונים עקרוניים ולהבעת דעות, אלא רק לדיונים מקומיים על מים חמים ונדל"ן? האם עדיין יש מקום להתכנסות (פיסית או מעל דפי העלון) של חברים על מנת להשמיע ולהקשיב לאחרים? נכון, היום זה לא מה שהיה פעם, אבל כשכולם מסביב מדברים בגלוי על רעיונות סוציאליסטים (ר"ל), קשה שלא להיזכר שפעם דיברו גם כאן על ערבות הדדית וצדק חברתי.

ביטוי לא מבוטל לחוסר שביעות הרצון של החברים מן ההתנהלות בקיבוץ, תוכלו למצוא במכתבים הרבים המפורסמים בגליון זה. "חילופי מהלומות" בין ההנהלה לחברים, בצורת מכתבים המופצים באמצעים שונים, הינה דרך התקשורת העיקרית של ההנהלה עם החברים. אולי זה הזמן שוב לקרוא להנהלה לבחון דרכים אלטרנטיביות לדיאלוג עם הציבור, דרכים שיוזמות ולא נגררות, אמצעים שמסבירים מראש ומשתפים בהחלטות במקום להסביר בדיעבד, להתנצל ולהתעצבן.

כעורכי עלון, אנו מוצאים את עצמנו מתפלאים שוב ושוב לנוכח חוסר הרצון של ההנהלה להגיב על טענות ושאלות שעולות מצד הציבור. מהכרותנו עם עיתונים קיבוציים אחרים – מדובר בתופעה חריגה. בקיבוצים רבים משתמשים נבחרי הציבור ובעלי התפקידים בעלון ככלי לתקשורת עם הציבור ולהסבר מהלכיהם. אפילו לא דרשנו צדק חברתי. רק התייחסות לשאלות החברים. יכול להיות שאתם עושים את כל ההחלטות הנכונות. זה לא מספיק. צריך גם לתקשר עם הציבור שאותו אתם אמורים לשרת.

רק בגליון ינואר השנה הוספד בנימין שפריר מעל דפי עלון זה, ומי שיער שזמן כה קצר יחלוף עד שייאלץ להתהפך בקברו, נוכח המהפך שעובר מפעל חייו. מגליון זה נפקד חלקם של האירועים הדרמטיים בשפרירים, עקב חומת השתיקה שנתקלנו בה מכיוון ביה"ס. המצב עדיין רגיש מדי, הסבירו לנו, נסו שוב בחודש הבא. בגליון זה, אם כן, תוכלו לקרוא על ענייני קליטה ובנייה, מיחזור ובר-מצווה, חתולים ותחבורה, וגם סיקור מיוחד באדיבות עדנה ארזי, המקשר נוסטלגיה ומציאות בת-זמננו, של אזור המתנדבים / יזמויות. כדי לקבל מעט פרספקטיבה – אנו ממליצים לקרוא את סיפור חייה של מרים גל שהלכה לעולמה בחודש שעבר. וכמובן – במדורי ה"לייף-סטייל" המקומיים – הסיפורים הקטנים מהם עשויים החיים, על עוגות, ספרים, גינות, ואנשים.

קריאה נעימה,

רענן ואמיל

.

הערה: לאחר כתיבת רשימה זו וסגירת הגליון הגיעו אלינו חומרים נוספים מאיל ניסן ומסמדר זעירא, והם מפורסמים בהמשך