שלום לכולם, אני תמר זעירא, הבת של מוטי וסמדר ונכדה של אגי וחיימקה, חברת קיבוץ בשנתיים האחרונות.

ההצבעה על שיוך הדירות מתקרבת ואני מרגישה שמקרב החברים הצעירים שומעים בעיקר את החוששים והמתנגדים.

חשוב לי להשמיע קול כחברה צעירה "מהשורה" שאינה תלויה בהרחבה*, ושתומכת בחלופת האגודה.

חזרתי לקיבוץ בדיוק בתחילת התהליך הנוכחי ו(בהתלהבות של מתחילים…) נכנסתי מאוד חזק לפרטים ואני מאמינה שהם לטובת חלופת האגודה. אבל הפעם אני דווקא רוצה לשים את הפרטים בצד, כי בשבילי לא שם לשון המאזניים. איפה כן? בסיבות אותן אפרט פה.

היכולת להחליט

אנחנו רגע לפני החלטה דרמטית בקיבוץ, החלטה עם מחירים כבדים ועם חוסר ודאות גדול.

וכמו תמיד עם החלטות גדולות, כשמתקרבים לרגע האמת, הרגליים רועדות. במצב כזה מפתה מאוד לחזור אחורה – להצעות כלליות ורחוקות שעוד לא עמדו במבחן היישום והמחירים שלהם לא מוחשיים כמו של ההצעה שלפנינו.

אבל אני חיה היום בקיבוץ ומגדלת פה את משפחתי בזכות החברים הותיקים שידעו לקבל החלטות קשות עם מחירים כבדים בחוסר ודאות גדול, מתוך ראיה קדימה. קיבוצים אחרים נשארו על הגדר, החליטו שלא להחליט – ומבחינות רבות נשארו מאחור.

אני גאה בקיבוץ שלי שיש לו את העוצמה – הארגונית, הכלכלית ובעיקר הקהילתית, להתקדם קדימה בתהליכים מורכבים. לדעת לראות את העתיד, לשמוע את כל הקולות, לחשב סיכונים – ולפעול. לא לחכות.

קליטת בנים – לא רק העיתוי, גם המחיר

בימים האחרונים אני שומעת הרבה את החשש שבגלל סד הזמנים לבניית השכונה אנחנו ממהרים ומקבלים החלטה בלחץ, רק כדי להספיק. אבל הסיבה העיקרית לטובת חלופת האגודה בעיני היא לא עיתוי הבניה אלא מחירה – היכולת לאפשר קליטת בנים במחירי קרקע שפויים.

ההנחה המרוכזת שבחלופת האגודה, גם לאחר תשלומי האיזון, הופכת אותה לזולה משמעותית לכל בני ובנות הקיבוץ (אלה שייקלטו וגם מי שכבר נקלט בשכונות א' וב') מכל חלופה אחרת. גם אם היה ריאלי ליישם החלטה אחרת בלוח הזמנים להסדר הביניים, כל אפשרות שאינה חלופת האגודה תוביל למחירי קרקע גבוהים מאוד לכל בניה – והמשמעות החברתית המיידית תהיה שכונה לעשירים בלבד. 

מעבר לכך, לכולנו החברים חדשים כותיקים יש פה הזדמנות בעיני – לבצע את השיוך ולהסיר את עננת חוסר הודאות סביב האחוזים, בתקופה של כסף זמין ממכירת גת כשהקיבוץ חזק ויכול להציע עזרה דרך קרן הסיוע לכל מי שנזקק.

בשבילי, גם אחרי שקראתי לעומק את כל הספקולציות, הביקורות וההצעות החדשות, ההגיון הפשוט נשאר זה של חלופת האגודה – לאפשר לכולם לשייך, לאפשר לכולם לבנות.

נכון, המחיר כבד – אבל אפשרי, וללא "זנבות" של תשלום נדחה בעתיד. לא מובן מאליו בעיני שבתקופה של הידרדרות נמשכת ביחס המדינה לקיבוצים יש חלון הזדמנויות להסדר שכזה.

התערבות פנימית עדיפה מהתערבות חיצונית

בחלק זה אני רוצה לפנות לחבריי שחוששים שחלופת האגודה תחזיר אותנו ל"קיבוץ של פעם" ולהתערבות הקיבוץ בחיי החבר. מכל מה שקראתי, אני מרגישה שהתיאורים האלה רחוקים מהמציאות ושהכוח של הקיבוץ בחלופת האגודה הוא מדוד ומידתי מאוד.

אך מעבר לכך, מה שחשוב בעיני הוא שמה שעומד מול התערבות הקיבוץ הוא לא חופש מוחלט – אלא התערבות של גורמים חיצוניים. בעצם, מי שרוצה להפחית את הכוח של הקיבוץ פשוט מעביר אותו לידיים אחרות – למועצה המקומית, לרמ"י, לכוחות השוק. ושם יש לנו כיחידים הרבה פחות כוח להשפיע על קבלת ההחלטות, ואין סימפטיה מיוחדת (לפעמים אף להיפך) לחברי הקיבוץ. קיבוץ מאוגד ב"משבצת" אחת, כפי שהוא בחלופת האגודה, נותן לנו החברים גב מול כל הרשויות האלה, כי הן לא מתמודדות מול כל משפחה לבד אלא מולנו כארגון גדול בעל יכולות משפטיות, פיננסיות ופוליטיות.

נכון, הקיבוץ הוא לא מושלם, אבל עדיין ביחס לכל הממסדים האחרים שמקיפים אותנו הוא אי של מדינת רווחה, של שקיפות, של קהילתיות ושל דמוקרטיה. אני מעדיפה שכוח מסוים (מדוד ומידתי כמו שהוא בחלופת האגודה) יישאר בידי הקיבוץ, מאשר להתמודד ישירות עם הכוחות הגדולים שסביבנו.

לסיכום, אני מרגישה שחלופת האגודה היא לא רק האופציה הישימה והמיידית ביותר, אלא גם הנכונה ביותר – להמשך קיומנו כקיבוץ, ליכולתנו להתמודד יחד מול הסערות שבחוץ, לבנות את קהילתנו כלפי פנים ולהיות ערבים זה לזה – לא רק מהפה ולחוץ.

אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי כחברה צעירה להיות חלק מהתהליך, ומקווה ומייחלת בשבילי ובשביל חבריי שעוד לא זכו בהזדמנות הזו, שגם הפעם ניקח בשתי ידיים את רגע האמת הקהילתי שלנו.

* למען הגילוי הנאות, הרחבה ג' תאפשר לאחי הצעיר להיקלט לקיבוץ – אך מכיוון שהוא בזכות של נכד ("צאצא ראשון") ורק השתחרר מצה"ל, אין לחץ משפחתי או תלות בלעדית בביצוע ההרחבה עכשיו.