בעקבות הכתבה של איתי גילה לגבי הדיור
אני קוראת את הכתבה שלך, איתי, ומרגישה איזה יופי שמישהי צעיר מנסח כל כך טוב את מחשבותי ורגשותי. אולי זה לא במקרה שאנחנו עוסקים במקצוע דומה, שותפים לאותו חוג יוגה, לקבלות שבת, למעורבות בערבים של מוטי. לאותו מרחב נפשי, רגשי, תרבותי, חברתי, שקוראים לו אנשים. שפעם קראו לו קיבוץ – היום קהילה.
אז כן. הגענו, מוטי ואני, לשלב בו הנושא של מקום והמשכיות ילדינו בקהילה הזו רלבנטי עבורנו. מעסיק, ומדאיג אותנו.
אני יושבת בשיחה די שגרתית עם אבא שלי במקום עבודתו, בית העלמין, "למעלה" כמו שהוא אומר. אבא שלי מאלו שבנו את המקום הזה במו ידיהם, ולא כפארה פראזה. לפני כחודש התחיל את שנת התשעים שלו. שישים ושלוש שנים הוא כאן. על פני האדמה הזו. ואני עושה מאמץ להסביר לו על המקום בתור של תמר, נכדתו, ובן זוגה דניאל. של הילדה הראשונה שלי ושל מוטי שרוצה לחיות כאן. של הילדה שהבשילה לתהליך הזה, קצת מאוחר מידי אחרי שכונת הבנים השניה, קצת מאוחר מידי אחרי שמשפחות מעטות זכו בהגרלת הילד השני. מאוחר מידי…
ואני מוצאת את עצמי עם סימפטומים של לביאה המגנה על גוריה. עושה ספקולציות של תור ומתחרה בתוכי עם הזכויות והחובות של אלו שלפני. מקווה שיש לי מספיק כסף לתהליך. מקווה בתוככי תוכי שלמתחרים שלי לא יהיה כסף, שיוותרו, או שהדירות הרעועות שבהן מדובר ייראו להן לא ראויות. שהבנים שלהם לא יחליטו פתאום להיזכר במקום הזה. ואני גם מקווה שבסוף יימצא המקום עבור כולם כי מדובר בחברים. חלקם חברים שלי, שיש להם ילדים ממש ממש טובים ואיכותיים שאני רוצה שיחיו כאן עם תמר ודניאל שלי. ואני יודעת שרגשות התסכול והכעס ילכו ויתגברו כשיהיה מדובר, כך אני מקווה, בבן שני.
אז כן. כמו שאתה אומר, איתי – משאלות, כעסים, תקוות, קנאות, שמחות, חשבונאות, חרדות…הכל מתערבב. ואולי המעבר מהקיבוץ של פעם לקהילה של היום מאפשר לתת ביטוי למחשבות ולרגשות האלו שתמיד היו, תמיד ישנם, ותמיד יהיו במקום הזה. שהוא קודם כל מקום של אנשים.
אז אני מצטרפת אליך איתי בקריאה – בואו, ולא משנה איפה אנחנו בתור, נדבר.
ואני מאחלת לכולנו תקווה ומקום.
סמדר זעירא
One Response to בין תור תקנוני לתור רגשי / סמדר זעירא
להגיב על רעיה מירון לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (34)
- אמנות ושירה מקומית (180)
- בטחון (25)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (9)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (66)
- דבר המערכת (158)
- הנהלה (378)
- הפרטה (187)
- הקיבוץ של פעם (9)
- התנדבות (74)
- וידאו (22)
- ותיקים (192)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (7)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (14)
- חיילים (30)
- חינוך (236)
- חירום (22)
- חניה (20)
- חקלאות (57)
- חשמל (27)
- טור דיעה (49)
- טיולים (48)
- יהדות (31)
- ילדים (150)
- כללי (965)
- לזכרם (235)
- לילדים (15)
- מועצה (11)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (71)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (97)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (14)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (205)
- מתכונים (95)
- נדל"ן בקיבוץ (18)
- נוסטלגיה (256)
- נעורים (46)
- סביבה (165)
- סיפורים (126)
- ספורט (49)
- ספרים (23)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (68)
- עסקים (105)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (103)
- קהילה (545)
- קורונה (39)
- קליטה (172)
- שיוך ונושאים קשורים (163)
- שכונת בנים (175)
- שנת שירות (4)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (25)
- תכנון (174)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (67)
- תקשורת (35)
- תרבות (118)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
אפריל 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- נדב דרך על אני בעד / ענת ברנע
- צביקה על על דו"חות ומידע / שמעון הישראלי
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
- נויה לס על אני בעד / ענת ברנע
- ארנון שרטר על מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- רענן רז על אני בעד / ענת ברנע
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
- רענן רז על אני בעד / ענת ברנע
- ענת על אני בעד / ענת ברנע
- רעיה מירון על אני בעד / ענת ברנע
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / הלה פיינברג אברהמי מעניקה ל…
- אני בעד / ענת ברנע
- אני נגד / אמיר שילה
- המסע הארוך הביתה / תיעוד מהארכיון
- פרויקט "מקורות" – כביש דרומי / יוסי ברוך
- להזיז בולונז / ליאור אסטליין
- מה שנשאר / סמדר זעירא
- על דו"חות ומידע / שמעון הישראלי
- שנת השירות שלי – נור שפע / שלמה כהן
- בעולמו / יואב מורג
- שנת השירות שלי – עדי זילבר / שלמה כהן
- לחמניות זיתים / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / אמיר דלומי מעביר ל…
- כמו מרק על סף רתיחה / ליאור אסטליין
- ברכות לאורווה החדשה / יאיר אסטליין
- ענף של איש אחד / שלמה כהן
- שנת השירות שלי – עודד אריאל / שלמה כהן
- עלינו / מורדי מורג
- שנת השירות שלי – נוי שרון / שלמה כהן
- לביבות תירס / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תתכוננו, הוא מגיע / ליאור אסטליין
- הרפת ומשבר ענף החלב / שלמה כהן
- רקוויאם למחסור ה׳ / זיוה שקדי-רום
- בית חלומותיי / שלמה כהן
- בן של / שני הגלילי
- פשטידת ירקות על המחבת / בלהה זיו
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


סמדר יקירתי,
לבי אתך ועם גודש רגשותיך, אך כמי שנמנית עם קבוצת היורשים שזכו לכך שהוריהם חיו ב"יום הקובע", מה שמקנה לך ירושת ביתם בבא העת+זכות בניה נוספת בגינם, אני באמת מצפה ממך שתקדישי גם קצת נהי ל"יתומים", שלא ירשו את בית הוריהם וגם לא קבלו זכות בנייה נוספת. אלה הם לא דברים של מה בכך גם אם הגענו למצב הקשה בו הזכויות הפכו חסרות שיניים ופיקטיביות ואין כמעט אפשרות לממשן. מסבירים לי שכל זה נגרם בשל הליכה עיוורת (אלמב"ית…) אחרי הקברניטים (אוי, כמה שחיכיתי עם החתימה, כמה שאלתי שוב ושוב את חבריי החכמים),
מתסכל, כואב, מרגיז ככל שיהיה, עדיין, סמדר יקירתי, בהסתכלות על העתיד, מצבך הנדל"ני טוב יותר משל רבים וטובים אחרים.