גבעת חיים מאמצת חיילים בודדים כבר 13 שנה, רובם ממשפחות החיות בחו"ל שהגיעו ארצה בגפם על מנת להתגייס.

על הפרויקט היפה הזה אחראית לאהל'ה דה בורס. גם מי שפחות מכיר, בטח ראה את המודעות שתלויות מדי פעם במרכולית או מתפרסמות במודעון ופונות למשפחות שרוצות לאמץ חייל או בבקשה לתרומה של רהיטים ואביזרי בית אחרים.

הכל התחיל לפני 13 שנה, יפתח לב רון פנה ללאהל'ה בבקשה שמשפחתה תאמץ חייל בודד, בן של חברים שלו.

האימוץ היה מוצלח מאוד ואחריו פנה צביקה לוי, מקיבוץ יפעת, שמרכז את נושא אימוץ החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, לקיבוץ גבעת חיים איחוד בבקשה לשכן חיילים בודדים בקיבוץ.

וכך היה, כיום יש בקיבוץ 11-12 חיילים בזמן נתון.

הקיבוץ מספק דירות לחיילים (ומקבל על כך תשלום מהצבא) ולאהל'ה דואגת שהדיור יהפוך לבית.

ומה זה אומר:

כל חייל שמגיע לקיבוץ מגיע לאחר שלאהל'ה מוצאת לו משפחה מאמצת ועוד מעט נדבר על מה זה אומר לאמץ חייל.

לאהל'ה דואגת שהדירות יהיו מאובזרות ונקיות עם הגיעו של החייל לקיבוץ.

החיילים גרים במגורי החיילים, מה שמאפשר להם ליצור קשרים בינם ועם בני גילם בקיבוץ, ויש ללאהל'ה הרבה סיפורים על חברויות של שנים בין בני משק לחיילים בודדים שהגיעו הנה.

מה זה אומר להיות משפחה מאמצת?

בגדול זה אומר להיות הורים לאותו חייל. במציאות זה אומר, לדאוג לקחת אותו מהרכבת או מתחנת האוטובוס ביום שישי בצהריים וביום ראשון בבוקר, לארח אותו לארוחות שישי ושבת, להגיע לטקסים בצבא, לבקר בבסיס, לצרף אותו לאירועים ושמחות משפחתיות, להתערב ולעזור במקומות בהם יש לו קשיים בצבא או בכלל, בקיצור, לקבל עוד בן או בת לחיק המשפחה לתקופה של שנתיים – שלוש.

משפחת דה בורס בעצמה, מקפידה לאמץ חייל וכבר עברו אצלה שמונה חיילים.

לחיילים יש למעשה, שתי כתובות לפנות אליהן בקיבוץ, המשפחה המאמצת ולאהל'ה, אפשר לומר שהם זוכים לשתי אימהות בתקופה שהם בקיבוץ, המשפחה המאמצת ולאהל'ה שמקפידה להישאר איתם בקשר, להיות עם היד על הדופק, לדאוג שהכול בסדר.

בכלל נראה שאצל משפחת דה בורס זהו עסק משפחתי, יוחאי, הבן של לאהל'ה, הוא מעין אח לחיילים, הוא לוקח אותם לבלות, מתקן מה שצריך בחדרים, ונותן עוד פן של משפחתיות לחיבוק שעוטף אותם בקיבוץ.

שאלתי את לאהל'ה, על הפרופיל של החיילים, ומה מניע אותם לבוא לכאן.

מסתבר שהמניעים להגיע הם רבים ומגוונים, ולכל אחד יש את הסיפור שלו. מדובר באנשים שרובם באמצע שנות ה-20 שלהם, חלקם אחרי תואר ראשון, חלקם עזבו עבודות ועסקים כדי להגיע ולהתגייס, ובערך שליש מהם נשאר אח"כ בארץ.

יש בקיבוץ כמה משפחות שמאמצות חיילים בודדים כבר שנים ויש משפחות שמתנסות בכך לפעם אחת.

לפעמים הקשר שנוצר מתנתק לאחר תום תקופת האימוץ ולפעמים נוצרים קשרים אמיצים לאורך שנים עם החייל ולעיתים גם עם משפחתו הביולוגית.

מימין לשמאל: רתם, אורי, שקד, שוש, יסמין, אוהב סיאס, אילום סיאס (ילדיו של יוסי סיאס השדרן המיתולוגי…)

כיום יש בקיבוץ 12 חיילים בודדים:

אדם פולק, מארה"ב, משרת בסיירת צנחנים ומאומץ על ידי נילי ובן ברות.

רוני פולק, מגרמניה, משרת בנח"ל.

יהושוע גרדנר, מארה"ב, משרת בפלס"ר נח"ל, מאומץ על ידי לאה ואיציק הרץ שמאמצים את החייל הרביעי. יהושוע עבד בסנאט והיה יועץ לסנאטור בארצות הברית, ובחר להניח זאת בצד ולהגיע הנה להתגייס.

ג'וש מחמן, מארה"ב, מאומץ על ידי שחר ואמיתי וילק. משרת ביחידת יהלום.

ג'וש הגיע לגבעת חיים איחוד אחרי שלא הסתדר בקיבוץ אחר ומרגיש פה כמו ב"גן עדן".

דורון אלוש, מארה"ב, משרת בשריון, מאומץ על ידי משפחת הרול.

איילום סייס, מארה"ב, משרת בנח"ל, מאומץ על ידי שוש ואורי ציביון.

אוהב סייס, אחותו של איילום, מש"קית בחייל אויר, ביקרה את אחיה בקיבוץ, התלהבה והצטרפה אף היא למשפחת ציביון.

נועה בן אור, מאוסטרליה, משרתת במורן מאומצת על ידי משפחת סטיוארט.

שני ארד, מהולנד, מ"כית של פרחי טיס, מאומצת על ידי משפחת אלדד.

דין אהרוני, מארה"ב, משרת במודיעין, מאומץ על ידי משפחת דה בורס.

גיא שמיר, משרת בחייל אויר, מאומץ על ידי רביבה ואברמל'ה שמיר שהם הסבים שלו.

יעל גיל, בת גבעת חיים מאוחד שהוריה עברו לדנמרק והיא נשארה לשרת בצבא, מיועדת לאימוץ על ידי משפחת סקרישבסקי.

 מדובר בפרויקט מוצלח שקיים אצלנו במשך שנים,

לאהלה מספרת שיש לה הרבה מאוד סיפוק והנאה מכך. החיילים מעריכים מאוד את מה שהם מקבלים, ויש תחושה אמתית של עשייה ונתינה שמלווה בקשרי חברויות שנוצרים ונמשכים לאורך זמן.

לאהל'ה ביקשה להדגיש שהצלחתו של הפרויקט היא הרבה בזכות הגורמים השונים שכל אחד תורם את חלקו:

נתחיל בצבא שיש לו תקציב לחיילים בודדים, שמשלם עבור הדיור שלהם, נותן להם משכורת מוגדלת ומאפשר להם לנסוע פעם בשנה לחודש לחו"ל.

נמשיך בצביקה לוי שמרכז את נושא אימוץ החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, שמאמצת כ- 900 חיילים בודדים בקיבוצים השונים.

מוסדות הקיבוץ השונים שלדברי לאהל'ה תמיד אומרים כן ונרתמים לבקשות השונות, ראויים לציון, הנהלות הקיבוץ לדורותיהן, אביגיל שאחראית על הדירות ואף צוות הבריכה שפתח את שעריו ואת שער חדר הכושר לחיילים.

המשפחות בקיבוץ שנרתמות תמיד לאימוץ, מעולם לאהל'ה לא נתקלה בחייל שהגיע ולא הייתה לו משפחה.

החברים שתורמים ריהוט, מכשירים חשמליים, כלי מטבח ומה שצריך, וזה המקום לומר שלא צריך לחכות שתתפרסם מודעה, ללאהל'ה יש מחסן ואפשר לפנות אליה אם יש לכם משהו לתרום.

ואחרונה ברשימה לאהל'ה שמובילה את כל הנושא באהבה רבה כבר 13 שנה ונראה שהיד עוד נטויה.

 כייף לפגוש אנשים כאלו באמצע הדרך, כייף לשמוע על העשייה והאהבה שמתלווה אליה.