זה לא היה מובן מאליו, אבל ההרכב שנבחר להתארח כאושיפיזין של קיבוצנו בערב סוכות הוא "החצר האחורית". יעקב (יענק'לה) רוטבליט, פזמונאי ותיק ומוערך, שכבר מזמן קנה את מקומו בהיכל התהילה של הזמר העברי, הגיע חמוש בשותפיו ליצירה בשנים האחרונות: המתופף תומר יוסף, המוכר ביותר מבין החבורה (בעיקר הודות להשתתפותו בצוות הקומדיה המיתולוגי "פלטפוס" ובלהקת ה"בלקן ביט בוקס"); הגיטריסט איתמר ציגלר; הקלידן גדי רונן וגם רון בונקר שאינו נמנה עם חברי הלהקה באופן רשמי – כולם נגנים ומבצעים מוכשרים במיוחד שיש להם הרבה מה להגיד. הפרויקט, שהיה מראשוני האלבומים שיצאו לאור בזכות אתר מימון ההמונים "הדסטארט", פרץ את הדרך עבור מוזיקאים רבים במטרה להגשים את חלומם בזכות המיזם המבורך הזה.
למרבה ההפתעה, לאחר יציאת הדיסק נטול השם לרדיו ולחנויות, "החצר האחורית" צלחה את מבחן המבקרים והקהל גם יחד, וזאת למרות המסרים הבוטים והכנים אשר הועברו בשירים. הסינגלים "מענה קולי" המרגש ו"פצצה מתקתקת" הגרובי הפכו ללהיטים, ובהמשך גם גרסת הכיסוי ל"לשרוק בחושך" שביצע אריק איינשטיין ו"נגמרה המסיבה" שנכתב כמחווה לשמוליק קראוס, שניהם היו חבריו לדרך של רוטבליט, התנגנו הרבה בתחנות הרדיו.

רוטבליט, האיש שכתב בין היתר את שיר לשלום, שאמנם הפך להמנון לאומי לאחר רצח רבין, אולם כאשר פורסם לראשונה נחשב לשיר מחאה אנטי מלחמתי (בעיקר הודות לעובדה שנכתב עבור להקה צבאית), חיבר את כל מילות השירים באלבום. גם כאן הוא לא היסס לגעת בנושאים שנויים במחלוקת, כאלה שרוב האמנים הישראליים מתרחקים מהם כמו מאש, לרוב בשל החשש מאיבוד קהל גדול המאופיין כפטריוט וציוני. מרבית הטקסטים באלבום "נגועים" בשמאלנות מובהקת, רחמנא ליצלן, ועוסקים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט אובייקטיבית ופרו-ערבית, או במחאה נגד שלטון הטייקונים והעדר הסולידריות החברתית במדינה.
לכן, לצד הביקורות החיוביות מהערב, חלק מהתגובות שנשמעו בקיבוץ בעקבות המופע התייחסו למסרים הקשים לעיכול שנזרקו לאוויר. בין השאר נטען כי הלהקה לא התאימה לערב החגיגי, וכי שיריה לא התאימו לאוזניהם של ילדים. נכון, יש מקרים בהם המציאות קשה ולא נעימה, אבל לטעמי אין כל פסול בכך שיבואו אנשים שיזכירו לנו היכן אנו חיים, כפי שעשה רוטבליט, גם אם לעתים ניסה להטיף בהגזמה לחברי המשק (למי שפספס, הוא ביקר לא פעם את "הקיבוצים המחורבנים האלה", דיבר בציניות על החלוקה לאיחוד ומאוחד ותהה כיצד תושבי המקום היו מטפלים בחסרי בית, למשל).
ניתנה לנו הזדמנות כנה להרהר בחיי היומיום של אזרחים רבים בישראל, ועל הדרך ליהנות ממוזיקת רוק נגישה ועם זאת איכותית ובלתי מתפשרת. "אחד משלנו", השיר שחתם את ההופעה בסטייל לאחר ש"החצרנים" (אין בכוונתי להכתירם כממשיכי דרכו של יוני פרינץ, אולם ככה הם מציגים את עצמם בתקשורת וברשתות החברתיות) ביקשו מהקהל להיעמד ולהתקרב אליהם כדי לשיר ביחד את אקורד הסיום למופע הנהדר. זה היה אחד מהרגעים הנפלאים האלה שנשארים בזיכרון לזמן רב, והשאיר טעם של עוד.