בשבת האחרונה נסגרה התערוכה "רגע מזמנכם" שהוצגה בחלל בו היו בעבר הסטודיו של אמיר שפט וחנות הפרחים של צביה. חלל שבמגע קסום של גילת ואיתן בן אריה, אוצרי התערוכה, הפך למרחב תצוגה נפלא ומזמין. ביקרתי בתערוכה ונחשפתי ליצירה אמנותית של אמניות ואמן, רובם בני העמק. שתיים מהן מהקיבוץ שלנו – שלומית בן יון ובלהה בן אהרון.
התערוכה עוררה את סקרנותי וביקשתי לשמוע עוד על הקבוצה, על היצירה האמנותית, על החיבור לגבעת חיים איחוד ובעיקר על החיבור בין שפת האמנות לשיח חברתי  – מודל עבודה אותו מובילה ומנחה עדי נחשון כבר למעלה מ-20 שנים.
התערוכה "רגע מזמנכם" נוצרה במסגרת בית המדרש לאמנים של "זית –  זהות יהודית תרבותית בעמק חפר", גוף הפועל במסגרת המרכז הקהילתי האזורי מאז 2006 ובו פעיל כבר שנים רבות יותם זיו מיודענו. לאורך השנים התקיים וממשיך להתקיים, שיתוף פעולה הדוק בין "זית" וגבעת חיים איחוד. 
את רעיון הקמת בית המדרש לאמנים הגתה עדי עם סיום לימודיה במכון שכטר בתחום של אמנות ויהדות. "אמנות מלווה אותי כל חיי, כמו גם החיבור לתרבות היהודית – ישראלית ולשיח החברתי בישראל". הרעיון מאחרי בית המדרש היה ועדיין, הזמנה לאמנים ואמניות מהעמק לעסוק בנושאים שבדרך כלל אנחנו לא נוגעים בהם דרך לימוד טקסטואלי, התבוננות ביצירות אמנות מהארץ ומהעולם, שיח עמיתים ובעיקר יצירה אמנותית – רבגונית.
בית המדרש עבר לאורך השנים גלגולים רבים ושותפים לו אנשי רוח ועשייה מהעמק כגון אורי רשף, עפר שבת בית הלחמי, ד"ר יותם כהן, רינה ברקאי, יוסי ווסיד, לימור שיפוני ואחרים. כיום מהווה בית המדרש או בית היוצר, חלק ממיזם ארצי ובינלאומי שייסדה עדי שנקרא "נהר מעדן -אמנים יוצרים דיוקן אישי וחברתי".

היא מספרת: "לצד העיסוק באומנות במשך שנים רבות, פעלתי והנחיתי קבוצות דיאלוג בחברה הישראלית. בשלב מסוים הרגשתי שמשהו לא עובד עבורי בשיח שהתקיים אז וחיפשתי דרך אחרת. הבנתי כי עבורי יש לשפת האמנות כח רב לחולל שינוי או לפחות להעלות למודעות נושאים שהם בלב ליבו של השיח החברתי בישראל".בין הסיבות בשלן מצטרפים אנשים לקבוצה, אפשר גם להצביע על היוצר הבודד המשווע לשיח וקרבה ליוצרים אחרים, בלי להסתפק בעולמו ודמיונו בלבד. יש כאלה הבאים מתוך "מחסום" ביצירה ממנו ניתן לצאת ולקבל השראה כשאתה עם יוצרים ואנשים אחרים ויש מי שבאים כדי לאפשר לעצמם מרחב של הקשבה, שיחה, סיעור מוחות ואפשרות לפתוח מרחבים שלא היו באופק הקודם. מנסים לחפש ולהעז. "יש למשתתפים בקבוצה נסיון אישי כיוצרים, מתבוננים או כמטפלים ויש בקבוצה חוכמה המגיעה עם הנסיון והגיל", אומרת בלהה בן אהרון. "ההתבוננות שלנו על עבודות האמנות המובאות למרחב הלמידה שלנו היא התבוננות נקייה, לא שיפוטית ויש בה נכונות להקשיב ולתת מענה לשאלות והתלבטויות שעולות כמו איך לעשות אחרת, מציאת פתרונות טכניים, העמדה ועוד".
ועוד מוסיפה בלהה: "שנים יצרתי בפסיפס ברמה גבוהה וכאשר "נגמרו-לי-הידיים" היה לי צורך ליצור ולשתף תוך כדי התהליך. נחשפתי בעבר לתערוכות של הקבוצה אבל לא התחברתי. מה שמחבר אותי עכשיו  לקבוצה היא העובדה שאני במסגרת בה קיים אלמנט של מחויבות לפרוייקט, מסגרת בה אני לוקחת את המטען שלי והופכת אותו למשהו עם ערך-מוסף, הנובע בין השאר מהגיוון בקבוצה גם מבחינת רקע, תחומי יצירה וגילאים. חיפשתי מקום בו יש יצירה אמנותית לצד אתגרים אינטלקטואלים וכך הצטרפתי לקבוצה. בתחילה נבהלתי מקבוצת האנשים המוכשרים כאן, אך ההנחיה המזמינה של עדי והרוח הטובה והנדיבה של הקבוצה עזרו לי להיקלט, למרות שאינני פוליטית או אמנית מי-יודע-מה, אני אוהבת ליצור".

ומוסיפה שלומית: "הסדנה מאפשרת לי למצוא חיבור בין האישי לפוליטי ועדי נותנת לכל אחד מאיתנו לבטא את עצמו בכל דרך אמנותית. כל רעיון מלהיב אותה ולכל התלבטות היא שותפה ולא מוותרת. בעבר אהבתי ליצור במגוון חומרים, אך בשנים האחרונות אני מתמקדת בצילום וידאו-ארט. תהליך היצירה מתחיל תמיד בדימוי העולה בדמיוני ומתפתח תוך ניסוי ותעייה. בשנתיים האחרונות היה לי אמנם קושי ליצור, מסיבות מובנות, אבל זה היה גם מקום של נחמה ויכולת להסתכל על עצמנו ממקום אחר". החיבור בין האישי לחברתי מתקיים כל הזמן והוא נכח באופן חזק מאוד בתערוכה שנולדה מתוך המציאות הקשה והמטורפת של אירועי 7 באוקטובר.  "השנה שהייתה, נפתחה מתוך שבר", נכתב בדברי האוצרות,  "רגע בו הזמן נקטע והוודאות יחד איתו. בתוך המציאות הזו, שבה העבר והעתיד איבדו את רציפותם, נוצרה אפשרות אחרת להביט בזמן: לא כמדידה קבועה אלא כחוויה משתנה של אדם וחברה".בית המדרש מזמין לתהליכי עומק, להתבוננות רחבה מגוונת, כך מספרת עדי, כך היה גם העיסוק במושג הזמן. בקשנו לבחון אותו מזוויות שונות: מושג הרגע  | זמן יהודי ובתוכו השבת | הזמן בתרבויות המזרח | זמן יצירה | זכרון והיסטוריה – כמרחב מתהווה ולא כסיפור סגור | עתיד מדומיין ועוד. אבל אין ספק כי בתקופה הזו היה למציאות כח רב והיא נכחה במלא עוצמתה במסע שלנו וביטויים לכך הופיעו בתערוכה. 
כל אחת ואחד עובדים במדיות ובחומרים שונים. "את היצירה האמנותית אנחנו עושים בבית בהשראת הלימוד", מספרת דורית שכטר מעין החורש. "בין מפגש למפגש אנו מקבלים הזמנה לתרגיל אמנותי ובהשראתו אנחנו מוזמנים ליצור את הפרשנות שלנו לנושא בו אנחנו עוסקים".

ואכן, כאשר מבקרים בתערוכה, בולטים לעין מגוון הפרשנויות והביטויים האמנותיים השונים כמו גם ההקשרים שנוצרו מתוך החיבור בין העבודות והחשיבה האוצרותית.
וכתמיד, על- מנת ליצור תרבות איכותית נגישה לקהל רחב ומגוון, צריך את התמיכה ואת שיתופי הפעולה. שוב בא לידי ביטוי שיתוף הפעולה בין "זית" לגבעת חיים איחוד, שוב נרקמה שותפות שהביאה יצירה אמנותית אלינו לקיבוץ ופתחה פתח לשיח אישי וחברתי.
תודה לאמניות ולאמן שהציגו בתערוכה ונחכה לתערוכה הבאה.