www.mat.co.il/ePM

את המאמר המעניין והמלא ניתן לקרוא בקישור הרצ"ב אבל הרשו לי לצטט משהו שחשוב לכל אחד מאתנו:

ליצור את הקהילה המושלמת

עוד ועוד, מחקרים ברחבי העולם מביאים עדויות לכך שקשרים חברתיים הם מהגורמים המשפיעים ביותר על הפיזיולוגיה והבריאות. מחקר אוסטרלי שנמשך עשור מצא שאנשים בעלי מעגל חברתי רחב יותר הם בממוצע בריאים יותר ומאריכי ימים יותר. בשנת 2009 התפרסם מחקר של אוניברסיטת הרווארד שלפיו פגישות תכופות עם חברים עוצרות את הידרדרות תפקוד המוח בעת זקנה. מחקר שבדי גילה שחיי חברה פעילים מורידים את הסיכוי של גברים שבדים בגיל העמידה ללקות בהתקף לב.

בישראל, דרך אגב, שתי האוכלוסיות בעלות תוחלת החיים הגבוהה ביותר הן חברי קיבוצים ותושבי בני ברק. פרופ' אוריאל לויתן מהחוג לסוציולוגיה של אוניברסיטת חיפה סקר לפני כעשור את נתוני התמותה של חברי התנועה הקיבוצית מאז שנות השבעים, וגילה שבקיבוצים הישנים, תוחלת החיים הממוצעת היתה גבוהה בארבע שנים מזו שבערים. "זה פער עצום", הוא אומר. "בשעתו, זו נחשבה לתוחלת החיים מהגבוהות בעולם, בשורה אחת עם יפן".

וגם בני ברק, מהערים העניות בישראל, מובילה זה שנים את טבלת היישובים בעלי תוחלת החיים הגבוהה ביותר. לפי דו"ח משנת 2006 של משרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בקרב 13 הערים הגדולות בישראל, תוחלת החיים בבני ברק היא השנייה באריכותה – 78.7 שנים לגברים ו־81.8 שנים לנשים, קצת אחרי תוחלת החיים ברמת גן, שרמת החיים בה גבוהה בהרבה.

גם כאן, המשותף לקיבוצים ולבני ברק הוא חיי הקהילה ההדוקים והמאורגנים, שאופפים את התושבים כל חייהם. "אנחנו יודעים חד משמעית שהסיבה לאריכות ימים היא חברתית", אומר לויתן. "כמעט %100 מהקיבוצניקים ממשיכים לעבוד אחרי גיל 70, אף על פי שהם לא חייבים. זו פשוט התנהגות שהם מקרינים זה אל זה".

לויתן הוא בעצמו קיבוצניק, ואומר שתוצאות מחקרו השפיעו עליו. "אימצתי את המסקנות לחיי הפרטיים, ואני מקפיד להקיף עצמי בחברים שאוהבים את החיים…"

השילוב המקרי של קריאת שני הטקסטים באותו היום, וגם השאלות והשיחות שהתעוררו בנושא בחירת ביטוח החיים המתאים, הביאו לכך שהחלטתי לכתוב בנושא.

גילוי נאות, לפני שהתחלתי לכתוב את המאמר הזה, הבנתי שאני לא מבינה, אז עשיתי שיעורי בית: (פעם מורה, תמיד מורה).

קראתי באינטרנט את עקרונות הביטוח הלאומי, והיחס לאזרח סיעודי. זכוית וכד'

קראתי את עיקרי הפוליסות המוצעות על ידי קופות החולים, ולמדתי את המונחים הרלוונטיים שבהם משתמשים חברות הביטוח: מלל רב שמטרתו העיקרית היא לבלבל את הלקוח – תאמינו לי, המקצוע שלי הוא מורה לעברית, הם המציאו שפה חדשה, פעלים חדשים, והטיות חדשות לפעלים קיימים.

כמו כן, נרשמתי כ"מתעניינת" ברכישת ביטוח סיעודי במספר חברות ביטוח, במשך יומיים עשיתי סקר שוק קצר בנושא ביטוח סיעודי, שוחחתי עם סוכני ביטוח מחברות שונות, וקיבלתי מהם הצעות מחיר וחישוב עלויות עבורי.

הרשו לי לשתף אתכם בתובנות שלי. כן, מותר לכם לחייך! אותי זה ממש הצחיק.

1. כל חברות הביטוח מאוד ישמחו אם אצטרף לביטוח סיעודי.
2. כדי לקבל את הכסף כאשר אזדקק לו צריך להגיע למצב פיזי /נפשי בו עדיף לקבל כדור בראש ולא תרופה אחרת.
3. גם אז צריך לעבור בדיקות משפילות ומעליבות כדי לוודא שאינני מתחזה ואינני נוהגת להנאתי להיות סיעודית ולא לתפקד.
4. אחרי שיתברר למעלה מכל ספק שהאדם הוא אכן סיעודי וזקוק לכסף (שכבר שילם אותו במלואו ויותר מכך בעבר ) חברת הביטוח תנסה להוכיח שהסיבה להיותך סיעודי היא מחלה או תכונה גנטית ממנה סבלת כבר לפני שהיית מבוטח שלהם , והם רשמו בפוליסה שבמקרה שתחלה במחלה הזו הם לא מחויבים לכלום . (בלשונם קוראים לזה "החרגה")
5. ולסיום אנקדוטה נחמדה שממש שמחה אותי – היות שנשים עמידות יותר למחלות, שורדות תנאים קשים, ותוחלת החיים שלהן ארוכה יותר, עלות הביטוח שלהן כפולה מזו של גבר. למה? כי הוא יחלה ומיד ימות ואז לא יצטרכו לשלם לו כלום, ואילו האישה תחלה ותמשיך לחיות… אכן משהו שיש לצפות לו בשמחה. ברוך שעשני אישה .
6. אם אקח את הסכום שצריך לשלם להם כדי לזכות לתנאים הר"מ ובמקום לתת אותו לחברת הביטוח אשקיע אותו, או אפילו אפקיד בתוכנית חיסכון – סביר להניח שיהיה לי בשעת הצורך די כסף לשלם על הטיפולים שאהיה זקוקה להם. ואם לא אהיה סיעודית אז אולי ליורשים שלי יהיה קצת כסף אחרי … (השמחה מוקדמת מדי, זה לא יקרה בקרוב).
7. חברות הביטוח נוטעות בנו "חרדות פחדים", ומוכרות אשליה והבטחה, אמנם באריזה יפה עם ניירות כרום וסוכנים נחמדים אבל כשבאמת נצטרך אותם הם יהיו הרבה פחות חייכניים.

בנקודה זו, אשוב ואתחבר למאמר הר"מ בנושא החברות, האושר, ואריכות הימים: ההשקעה הטובה ביותר שאדם יעשה כדי לשמור על הבריאות, היא לבלות עם חברים, משפחה ולהיות שותף בחיי קהילה. כל הדברים האלו ייקנו לו הרבה יותר סיכויים לא להגיע למצב סיעודי.

הצעתי אם כן היא פשוטה למדי –

נחזור במעט לקיבוץ של פעם. נשתמש לטובה בכוח של קהילה ובכוח של קבוצה גדולה ניצור כאן קרן פנימית שלנו, ועל פי קריטריונים שאנחנו נקבע.

חברים יוכלו להיעזר בקרן זו בשעת הצורך .

חברי קבוצת ה-400 יהיו שותפים לקרן זו, בהנחה שלא כולם יהיו סיעודיים (לפי הסטטיסטיקה בערך 30% מכל אוכלוסייה) ייעזרו בכספים אלו שבאמת זקוקים. לשאר האנשים תהיה הרגשת רגיעה ובטחון וכן, גם תחושה של חברות שכפי שראיתם במאמר הרצ"ב תתרום רבות להנאת מהחיים. כאשר נהיה מוקפים באנשים רגועים ומחייכים תשתפר גם ההרגשה של כל אחד בקהילה. מה שכמובן יעלה מיד את תוחלת החיים ויביא לירידה תלולה במספר האנשים הסיעודיים.

כן אני יודעת שזה קצת נאיבי מצדי לחשוב ככה. ואני ממש לא נאיבית. אבל יש הרבה דרכים להתמודד עם הקשיים של החיים, ודרך ההסתכלות שלי היא למצוא את הטוב ולא לתת לפחדים להוביל אותי למקומות רעים.

בכוונה אני לא מרחיבה מעבר לבסיס הפילוסופי. ברור לי שצריך לגבש נוהל תקין ומפורט, צוות שיפעיל את העניין, בוודאי יאויש באנשי מקצוע מתחום הרפואה, הכלכלה, עזרה סוציאלית וכד'. חייבים להמשיך להקפיד על עקרונות כבוד האדם וכל שאר העקרונות שחשובים לנו. נוהל זה צריך להיות מובא לדיון במועצה ולהצבעה בקלפי .

לסיום, יש להצטער על כך, שלמרות שכבר מעל שנה מדברים במדינה על ביטול הביטוחים הקבוצתיים, על אף שכל הנוגעים בדבר מכירים את הנושא, ומתחבטים בו זמן רב, חברי הקיבוץ מקבלים הודעה על כך רק כשבועיים לפני תפוגת הביטוח שלנו. מה שעלול לגרום לקבלת החלטות פזיזות מתוך חרדה. כדי להחליט באיזה ביטוח לבחור צריכים מידע. הניסוח המעורפל: "אנו בונים מנגנון"… וכד' לא עוזר לאף אחד להחליט, כי כדי לבחור באופציה זו צריך לדעת מהו אותו המנגנון.

מן הראוי היה להביא הצעה זו בפני הציבור בטרם פג הביטוח הקיים.

כן כדאי להאיץ את בניית אותו המנגנון, מאוד כדאי שרוב החברים יהיו שותפים באותה "קרן"

של מבוטחים ובהחלט כדאי שנמשיך להתעניין, ולא נפקיר את עתידנו בידי אחרים.

(המשפט האחרון מתייחס גם לנושא הקמת מתקני זיקוק הגז בעמק חפר. בינתיים לא הצלחנו לשנות את רוע הגזירה אבל צריך להמשיך להילחם… וזה אולי נושא למאמר הבא שלי).