רציתי לכתוב על הרבה מילים שהובילו למילים אחרות (יצא לי בטעות בהקלדה – חארות במקום אחרות) וילדו מילים חזקות, שעלבו במילים שאינן דומות למילים המוכרות. ואל תשאלו – המילים המוזנחות בכו בצד כי לא הזכרתי אותן. ואותן אני בכלל מסמפטת, שלא כמו המילים האדומות שצבען ניתן להן, כי רצחו בדרך למטרה שלהן מילים תמימות (לא בכוונה, כמובן). ויש את המילים שהתחפשו לכבוד פורים – צדק, דרך ארץ וכבוד, ואליהן פשוט לא ידעתי איך להתייחס. ומתוך ערימת המילים שנערמה על השולחן בארכיון הגיחה המילה "חדש" שהתביישה קצת. כי אם כתוב מתחת לתמונה – "הרפת החדשה", ואז נבנתה רפת חדשה יותר, אז מה עושים עם הרפת ה"חדשה" שלמעשה התיישנה? ובאופן פרדוקסלי מעט, "ז"ל" נעמד ליד "חדש" ותבע את כבודו, כי אם ננסה בארכיון להוסיף לכל אחד שנפטר את הז"ל, לא נצא מזה בכלל. והמילים שנחקקו בסלע ליד הבריכה ניסו לרפרף החוצה ללא הצלחה, ואני ריחמתי עליהן. הן רק רצו לשחק במשחק המילים. ופתאום רעש גדול – פייסבוק ווואטסאפ הראו את נחת זרוען בחלל הדיגיטלי (ומה זה חשוב בכלל שאין להן נימה או משקל?) ורדפו אחר המילים הנרדפות. ואני תהיתי – האם מילים יוצרות מציאות או מציאות יוצרת מילים? ואז הופיעה המילה "נכדה", ואמרה: כן, אני נכדה. ואני? אני מילה גאה. והלכתי לחפש מילה טובה. ומצאתי הרבה. ממש אוצר מילים. לסיום רציתי להגיד מילים אחרונות, אך הן ברחו. הלכו להתנקות במכבסת המילים. ואני נשארתי ללא מילים רק עם אבק מילים שאותו אפזר עליכם באהבה.

*ועל כל עלון המילים, שערכתי עם ורד בהנאה רבה, רוחו של סבא עדי ריחפה, מצקצקת מילים מושחזות בטעם חריף מתוק.