"חדשנות ויזמות סביבתית–חברתית בקיבוץ"

בהנחיית: פרופ' דני רבינוביץ, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב,

 ופרופ' אמנון בהם, ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.

תום חי יחד עתה עם בת זוגו רות (קלינאית תקשורת) ובנם הקטנטן אייל (חודשיים) בבית המיתולוגי של פינדה וחוה שפע. במקביל הם בונים את ביתם בשלב ב' של שכונת הבנים. תום החל לאחרונה לעבוד בפריגת כטכנולוג סביבה והכל יתבהר בראיון הקרוב.

בעבודת התזה שלו מתייחס תום לביצוע תהליך של חדשנות סביבתית-חברתית בקיבוץ (מושג שאף הוא עוד יתברר להלן), מתוך העבודה:

"ברור כי מספר קטן של "משוגעים לדבר" אינו מספיק לביצועו של תהליך מרחיק לכת וארוך טווח. לכן (…) יש לתמוך בפעילים המרכזיים ולסייע להם בהשגת משאבים. חשוב להראות שהשד אינו נורא כל כך, וכי אין מדובר בחבורת "מחבקי עצים" שאינם מחוברים למציאות".

תום, מה לך ולפעילות סביבתית עם חבורת "מחבקי עצים"?

כמו קיבוצניק אמיתי, תמיד הרגשתי מחובר לאדמה ולטבע, אהבתי לטייל והקפדתי לזרוק כל דבר למקומו בפח… אבל תודעה סביבתית בהקשר רחב יותר לא הייתה לי. העולם החל להיפתח לי בנושא הזה במהלך לימודי התואר הראשון בחו"ל ב-London School of Economics ביחסים בין לאומיים. בתקופה ההיא חייתי במדינות אירופאיות (ספרד, גרמניה) שבהן מדיניות הסביבה מתקדמת ומרגילים אותך להתעניין בסביבה, למחזר, לשלם על שקיות בסופר ועוד. הבנתי גם איזו תרומה כלכלית יש למדיניות כזו אבל הרבה זמן התלבטתי מה לעשות עם העניין שלי בנושא הזה.

 אז איך העניין הכללי התגבש לכדי החלטה על לימודים ואפילו קריירה בתחום הזה?

כאן בהחלט יש קשר להיותי בן קיבוץ ובכלל לרצון שלי לחיות בקהילה ולהיות שותף עם אנשים נוספים. אחד הקורסים שלקחתי באוניברסיטה עזר לי לנסח את זה: אני, כאינדיבידואל, חלק ממעגלים הולכים וגדלים. זה מתחיל במעגל הקרוב של משפחה וקהילה, וממשיך במעגלים הרחבים יותר של מדינה ועולם. כלומר, תודעה חברתית ותודעה סביבתית קשורות אחת לשנייה. בשתיהן יש לך שותפות עם אחרים, ואחריות על הסביבה: האנושית וגם הפיזית.

חוויה חשובה שלי, שבהמשך הובילה ללימודי התואר השני, היתה פעילות משותפת שלי ושל אחי רם אחרי שחזרתי מספרד, חדור מוטיבציה והוא השתחרר מהצבא. החלטנו לערוך בקיבוץ מיפוי של הבעיות הסביבתיות. אריק סיוון עזר לנו והצענו תוכנית למחזור שכללה לא מעט סעיפים אופרטיביים, ביניהם הכנסת דחסנית הקרטון וחיסול המזבלה הישנה. הצבענו על מספר מפגעים סביבתיים שגם עלולים לעלות לקיבוץ כסף, ואחרי כמה זמן אייל אישר תכנית פעולה. אני לא יודע להעריך מה היתה ההשפעה של זה, אבל עם הזמן ראיתי שחלק מההמלצות שלנו בהחלט יושמו.

התהליך הזה הראה לי שהקיבוץ הוא מעין מיקרוקוסמוס של קהילות גדולות יותר. ראינו שיחסית בקלות אפשר להגיע להנהגה המקומית, ולרתום אותה ופשוט לעשות שינויים משמעותיים. בהמשך אתאר את המחקר שגם בו ראיתי עד כמה המערכת הקיבוצית יכולה להיות נוחה להובלת שינויים. זה דבר נוסף שקרב אותי להחלטה להתמקד בתחום הזה וברצון ללמוד את זה.

 ואיך הגעת ללימודים באוניברסיטת תל אביב?

ידעתי שאני לא מעוניין בלימודים "ריאליים" מהכיוון של הנדסה או מדעים, ולכן הכיוון הזה מאוד התאים לי. חשתי שהתחום הסביבתי הוא "הדבר הבא" ורציתי להיות מוכן כאשר הוא יפרוץ…

 מה לומדים באיכות סביבה? אילו תחומי דעת?

זו תוכנית מאוד רב תחומית. למדתי: אקו-פילוסופיה, אקולוגיה, כלכלה סביבתית, משפט סביבתי, מדיניות סביבתית ועוד. הלימודים מאוד מעניינים, אבל לצד העניין והגיוון יש גם בעיה שבסוף אתה לא ממש מומחה בשום דבר.

 גם המנחים שלך מגיעים מדיסציפלינות שונות, אם כי קרובות.

אכן – פרופ' דני רבינוביץ מגיע מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ופרופ' אמנון בהם מתחום העבודה הסוציאלית הקהילתית.

 ואיך הגעת לנושא המחקר?

לא הייתי בטוח בכלל לגבי מחקר וכתיבת תזה. עם זאת, די מהר הבנתי שההיכרות שלי והעניין עם העולם הקיבוצי בהקשר של איכות סביבה הם יתרון גדול. זהו תחום חדש ולא נחקר כמעט כלל. חדשנות סביבתית היא בד"כ טכנולוגית – שיטות מחזור, טיהור אוויר או מים וכד'. חדשנות חברתית-סביבתית לא ממש הוגדרה ונחקרה. החלטתי לבחור קיבוץ שביצע ועבר תהליך משמעותי בתחום הזה ולנתח אותו כ-Case Study.

בחרתי לתאר את התהליך שעבר קיבוץ עין חרוד (השם המלא שמור במערכת…). המחקר מורכב מראיונות עומק עם אנשי הקיבוץ המתארים את השינוי. בעין חרוד החלו לטפל בתחום הסביבתי בשנת 2001, כאשר מעט מאוד אנשים ארץ דיברו על זה. הקימו שם מערכת להפרדת אשפה במקור (כמו שקרה אצלנו עשור אחריהם), פתיחת חוג אקולוגי עם מרצים בפורמט אזורי, סיורים בכל מיני מקומות, פורומים, קבוצת עניין, גן אקולוגי-חינוכי, ועדת איכות סביבה עם מרכז בשכר, תקציב ומשרד, גיוסים בתשלום שהנעורים עשו בתחום הזה כדי לממן את הנסיעות לפולין/יוון ועוד. הם אפילו ניסו לפתח ולקבל תקן של "קיבוץ ירוק" מהמשרד להגנת הסביבה.

 מרשים מאוד. מה הסוד שלהם?

זה למעשה לב התזה שלי. מדובר על שילוב של "משוגעים לדבר", קיבוץ בעל כסף, מבנה ומסורת ארגונית שאפשרו שינויים וגם השפעת התהליך של השינוי באורחות החיים (אם כי הקיבוץ עדיין שיתופי במידה רבה). המעניין כאן הוא שב-DNA של הקיבוץ – גם הישן וגם החדש – יש מצד אחד את התנאים לחדש ולהיות חלוץ ומצד שני נטייה לשמרנות.

 יש קשר למידת השיתופיות של הקיבוץ?

לא בהכרח. עין חרוד הוא קיבוץ שיתופי, אבל גם עליו עברו שינויים רבים בעשורים האחרונים. אחת המסקנות שאני הכי אוהב, והתקבלו מהמחקר, היא שהשינוי במבנה שוק העבודה הקיבוצי – הפרטות ודרישה מהחברים לקחת אחריות על פרנסתם – מעודד יזמות והגשמת חלומות. אז יש אחד שפותח מוסך, אחד שלומד רפואה אלטרנטיבית ואחר שמוביל תהליכי שינוי סביבתיים ומקים ועדת איכות סביבה…

 אז איך מקדמים טיפול בבעיות סביבתיות?

כאן אנחנו חוזרים לתחילת הראיון ולשאלה על "מחבקי העצים": התחום של איכות סביבה יכול להיתפס כמשהו הזוי, שולי, מציק, מתנגד לקידמה ולא בר ביצוע. בקיצור, לא רציני. האמת היא, שזה בדיוק הפוך: כל ארגון – חברתי או עסקי – אשר בוחן ברצינות את הסיכונים הסביבתיים שלו ואת המשאבים שמבוזבזים כתוצאה מפעילותו, וחוסך בהם, עושה למעשה גם טוב לסביבה וגם טוב לחשבון הבנק שלו. היום בעבודתי ב"פריגת" אני טכנולוג סביבה ופועל כחלק ממחלקת הבטחת האיכות. אני אחראי ליישם תכניות עבודה שקשורות לאיכות הסביבה וגם להביא רעיונות משלי ולהוציאם לפועל.

אז פריגת בכיוון. מה עם גבעת חיים – האם אנחנו קיבוץ ירוק?

הדרך עוד ארוכה… חשוב להתחיל בכך שיש כאן מסורת מדהימה של סביבה מטופחת ונוי מהיפים בארץ, וכבר כמה שנים הפרדת אשפה ברמות מסוימות, איסוף גזם, קרטונים ועוד. לצד זאת יש מושג מפתח בלימודי סביבה והוא beyond compliance כלומר, האתגר הוא להיות "מעבר לציות". בנושא הזה אנחנו דומים לקיבוצים וארגונים רבים וטובים ש"עושים את מה שצריך" ועדיין לא חושבים בפרדיגמה של קיימות ואיכות סביבתית.

 יש לך דוגמאות?

שלא כדי להעביר ביקורת, אלא מתוך רצון ללמוד בוא נתבונן על השכונה החדשה ששנינו בונים בה עכשיו את בתינו: בבניית הבתים יש הקפדה על נושאים כמו בידוד ושימור אנרגיה. אבל יש הרבה בטון ומעט ירוק… אני לא מומחה, ותכנון סביבתי הוא מקצוע בפני עצמו, אבל אפשר היה את אזור החניות לבנות עם ריצוף חלול שבתוכו צמחים, עמודי התאורה יכולים להיות נמוכים ועדינים יותר וגם סולארים (כמו בתמונה), לא תוכנן גג שמתאים למערכת סולארית, ולא חשבו על שימוש במי גשמים, אפילו ברמה פשוטה של איסוף מים מהמרזבים. ויש גם דברים שעוד אפשר לתכנן כמו מיקום השתילה של העצים ביחס לבית ולשמש כך שיתנו צל או אור (בשלכת) בעונה המתאימה. אני עונה על זה כי שאלת… זו לא ביקורת, אלא דוגמאות לחשיבה סביבתית קצת שונה.

 אמרת קודם שאתה רואה את עצמך חלק מהקהילה, האם תיקח חלק גם מבחינה מעשית בקידום התהליכים האלה בקיבוץ?

אני בהחלט מרגיש חלק מהקיבוץ, וזו גם אחת הסיבות המרכזיות שהחלטנו, רות ואני, להגיע לחיות כאן. באופן מיוחד התקופה האחרונה, בה התמודדנו עם המחלה של גלי, וכמעט במקביל עם הלידה של אייל, היתה מרגשת מאוד ויצרה אצלי רצון "להחזיר" לקהילה אהבה ונתינה כפי שקיבלנו.

בכל אופן, מבחינת כניסה לתפקידים פורמליים, כל דבר בעתו… כרגע אני עוד מתאקלם ומתמודד עם ההורות החדשה, העבודה החדשה, בניית הבית ובכלל עם גלגולי החיים העצובים והשמחים שאנחנו עוברים כאן לאחרונה… קצת סבלנות…