מכון "ביוקשב" שהוקם לפני 19 שנים, ושוכן בביתן קטן מול הכֹּלבּוֹלית (קצת קשה לזהותו בשל השלט הדהוי), משלב טכניקות מתקדמות לאבחון, טיפול ושיפור מיומנויות קוגניטיביות. ענת ברנע, מנהלת המכון והאישה הראשונה מהקיבוץ שזכתה לתואר "דוקטור", היא בהכשרתה נוירופיזיולוגית ומומחית ל EEG-ונוירופידבק, וכעת עסוקה גם במיזם חדשני שעשוי להיות פריצת דרך בתחום הפסיכיאטריה.

במה מתעסק המכון, מה תפקידך בו ומה הרקע שלך בתחום?

מכון "ביוקשב" הוא מכון לאבחון וטיפול בהפרעות קשב. הליבה שלו היא עיסוק ב- EEG- הפעילות החשמלית של המוח, שזו ההתמחות שלי כבר 30 שנה. אני יודעת לדגום EEG ולנתח אותו מאוחר יותר בצורה כמותית, ולהשוות את הרכב גלי ה EEG-של הנבדק שלי למסד נתונים, כך שביכולתי לקבוע, האם הנבדק נמצא בתחום הנורמה או לא, בהקשר של הפעילות החשמלית המוחית שלו. מטרת הבדיקה היא להכין את הרקע לטיפול שנקרא "נוירופידבק" – שיטה שבה האדם מקבל משוב על הפעילות החשמלית של המוח שלו. הפרעת קשב מסוג ADHD יכולה להתאפיין במספר דפוסי EEG שונים, שמשמעו, שמקור ההפרעה יכול להיות שונה או לערב אזורי מוח שונים. ישנם בעלי ADHD שמתאפיינים יותר בחולמנות, כך שגלי המוח שלהם איטיים (גלי תיטא) יותר מהרגיל, או בחרדה או בעיות ויסות רגשי המאופיינות בעודף תדרי מוח גבוהים (גלי ביתא). בהכשרתי אני נוירופיזיולגית, עוסקת בפעילות מוחית בקרב ילדים לקויי למידה, ובתחום זה עשיתי דוקטוראט. יחד עם זאת, בשלוש השנים האחרונות אני מתעסקת בעיקר במיזם חדשני, שאני מפתחת יחד עם צוות שותפים.

מה את יכולה לספר על הפרויקט הזה?

לחברה שלנו קוראים "Mind's Eye": לראות את ה"נפש" דרך העיניים; כלומר, במקום להסתכל על נפש האדם דרך הEEG-, אנחנו מסתכלים עליה דרך האישונים, זאת משום שידוע, שאישוני העיניים, בנוסף להיותם רגישים לאור ולחושך, הם משקפים מצבים נפשיים. המשמעות היא שכאשר אדם נמצא במצב קשוב, למשל – אישוניו גדלים, ואדם שמאבד קשב – אישוניו מתחילים לדעוך. את תגובות האישונים ומדדים נוספים של העיניים מודדים באמצעות מכשיר שנקרא "Eye Tracker". ההזנק (סטראט-אפ) הזה זכה לתנופה רצינית בחודשים האחרונים הודות להשקעה כספית משמעותית שקיבלנו מהמדען הראשי, ומבית השקעות המשתייך לחממה הטכנולוגית של קופת-חולים "מכבי", מה שמאפשר לנו להתחיל לבצע ניסויים בקנה מידה גדול, וגם לפתח את הרעיון. התחלנו לעבוד עליו באופן מקרי לגמרי, כמו כול הגילויים הגדולים בהיסטוריה של המדע: פתאום שמנו לב, שיש אנשים שהאישונים שלהם מתנהגים בצורה שונה מהאישונים של רוב האנשים. כך התחלנו להבין שהלוקים בהפרעת קשב וריכוז מסוג ADHD הם בעלי דפוס "התנהגות אישונים" שונה מאלה שאינם לוקים בהפרעה – והם גם ממצמצים הרבה מעל הממוצע. מיד כשגילינו זאת אמרתי לשאר חברי הצוות: "הלכנו לחפש אתונות ומצאנו מלוכה", כי למעשה גילינו "פצצה" פורצת דרך מבחינה מדעית שאף אחד לא גילה עד היום; לכאורה, מצאנו כלי דיאגנוסטי לאִבחון ADHD. כך, באמצעות מצלמת ה" Eye "Tracker ניתן יהיה לדגום את עיני המטופל בזמן שהוא מבצע מבחן קשב ממוחשב, כאשר בינתיים אישוניו מצולמים. המצלמה פועלת על קרינה תת-אדומה (אינפרה-אדום) שמתעדת את האישון ומספקת מידע על גודלו ומיקומו, ועל סמך זה ניתן יהיה לאבחן את המטופל. למעשה, פיתחנו אלגוריתם ספציפי שמנתח את מדדי העיניים, ויוכל להוציא מעין ציון, או רמה של מידת הפרעת הקשב.

אני ושותפיי רשמנו על הרעיון הזה פטנט, שעדין אינו חלוט, ולכן אינני יכולה לספר מעבר לכך. החידוש הגדול כאן שמדובר ב"סמן ביולוגי" המשתייך לתחום הפסיכיאטריה, שעד היום התבסס אך ורק על התרשמות התנהגותית של מומחה. הרי רוב המחלות מבוססות על מדדים ביולוגים חד-משמעיים: אם רמת הסוכר בגוף שלך גבוהה – אתה מאובחן כחולה סוכרת, ואם יש לך סטרפטוקוקוס בגרון אז יש לך אנגינה, וכו'. המדד שלנו מאוד מבטיח, ולכן הלהיב הרבה מאוד מומחים, ואני מקווה שנוכל להרחיב אותו לתסמונות נוספות בעתיד. במקביל, אנחנו מפתחים "Eye Tracker" שיפעל גם על סמארטפונים, כך שיהיה ניתן לעקוב עם המצלמה של המכשיר אחר האישונים, ולאבחן את השינויים ברמת הקשב של המטופל במהלך היום. יש לי שלושה שותפים נוספים לפרויקט: דוקטור לפיזיקה, מנכ"ל שאחראי על כל הביורוקרטיה, וגם איש שיווק וטכנולוגיה. אני המדענית הראשית בצוות ותפקידי הוא להיות ערה לחידושים במדע בתחום, לבנות את הניסויים, לארגן אותם ולהמליץ כיצד לפעול בהתאם, וגם לנתח את התוצאות.

בשנים האחרונות נדמה שיש עלייה של ילדים בפרט ואנשים בכלל הלוקים בהפרעות קשב וריכוז. מה הסיבה לכך?

תסמונת הפרעת הקשב והריכוז ADHD מוכתבת גנטית. כלומר, מי שלוקה בה – נולד איתה. קיימת הערכה שבין 5% ל- 7% מהאנשים בעולם ובארץ לוקים בתסמונת הזו. בשנים האחרונות, בבתי הספר בארץ קיים שיעור של כ- 20% מהתלמידים מתוך כל כיתה, הנוטלים כדורי ריטלין או תרופות דומות. לפיכך, ברור שרובם לוקחים את התרופה ללא כל סיבה, שכן הם אינם לוקים בהפרעת קשב. הסיבות לכך הן רמת חוסר העניין בלימודים או אינספור גירויים אחרים בעידן הטכנולוגי, ולכן ההורים שולחים בקלות יתרה את ילדיהם לנוירולוג שנותן להם מרשם, וכך הם מאובחנים באופן שגוי, ונוטלים את התרופות לשווא. לפיכך, כמות "מופרעי הקשב" לא באמת עלתה, אלא יש אבחון יתר; כל מי שלא מתנהג לפי הנורמה של המורה בבית-הספר – מתויג כלוקה בתסמונת. לפעמים לאנשים יש קושי בריכוז כי הם עייפים או מוטרדים ממשהו… עומס נפשי, בעיות בבית וכו'… זה נחשב להפרעות קשב אבל זה לא ADHD לפי ספרי הפסיכיאטריה. עם זאת, ילדים מאובחנים "זוכים" להטבות בלימודים כמו הארכת זמן במבחנים, אז משתלם ללכת עם ה"דגל" הזה – למרות שברוב המקרים הוא לא מוצדק. לסיכום: אין באמת עלייה בכמות הלוקים בתסמונת – אלא יש תופעה חברתית שיוצרת אשליה כזו.

את בעד נטילת כדורי ריטלין, קונצרטה ודומיהם כטיפול להפרעות הללו?

לא. מן הסתם בגלל ההתנגדות הזו הקמתי את הקליניקה, שמעניקה פתרונות ומציעה טיפול אחר מאשר טיפול תרופתי; אני מאמינה שטיפול תרופתי מסיר את האחריות מהמטופל, וגם מהחינוך שלו. הוא חושב לעצמו "אקח כדור ואז אהיה יותר מרוכז", במקום שיכיר מתי הוא מאבד קשב, וילמד טכניקות לשליטה בהתנהגות הסוררת הזו. לכן זו לא הדרך הנכונה להתמודד איתה, בטח שלא על ידי נטילת הכמויות האדירות כפי שמקובל כיום. יש מקרים קיצוניים, שבהם הילד בכלל לא מצליח לתפקד בבית הספר, אז הגיוני לפנות לתרופות. בנוסף, אין הצדקה לתת לילדים את התרופות הללו, מכיוון שהמוח המתפתח שלהם עלול להינזק מהן. לעומת זאת, אדם בוגר שלומד באוניברסיטה, למשל, בהחלט יכול ליטול את התרופות הללו, אם הן עוזרות לו.

יש לך מה לומר לנשים שחוששות להיכנס לתחום ולהתחיל קריירה מקצועית כמו שלך?

כשאני בקשתי מהקיבוץ להמשיך ללימודי דוקטוראט (לפני 30 שנה), זו הייתה נחשבת "חוצפה" ועזות מצח; הייתי צריכה להיות מאד נחושה, וללכת עם הדחף הזה ללא פשרות. כיום כבר ישנם הרבה דוקטורים בקיבוץ, וזה לא נדיר כמו בתקופה שהתחלתי את הלימודים. אני מנהלת קריירה מקצועית-עסקית, ולמרות שכבר עברתי את גיל הפנסיה – אני נמצאת בשיא הפעילות שלי. אחד היעדים שהצבתי לעצמי הוא לעזור ולתמוך בנשים המתלבטות איך ובאיזה כיוון להוליך את הקריירה שלהן; זה בהחלט אחד הדברים שמאוד חשובים לי, ואני משקיעה בהם די הרבה. לכול אישה צעירה, לא רק מהקיבוץ, שתגיד לי שהיא רוצה ללכת לכיוון קריירה אקדמאית ומקצועית בתחום, אעזור בשמחה ובהתנדבות. יש נשים שנמנעות מלפרוץ קדימה בגלל איזושהי תקרת זכוכית, שהיא לעתים מדומיינת, על אף שבשנים האחרונות התקרה הזו נשברה. עם זאת, המהפכה עדין לא הושלמה, ויש נשים שחוששות, ולכן פחות דוחפות את עצמן בשביל להתקדם. אז מי שתרצה ממני עזרה או עצה – אני כאן בשבילה. בנוסף, אני משתדלת לעזור לאנשים מהקיבוץ שזקוקים לייעוץ או לטיפול בתחום שלי ולספק להם שירותים בהתנדבות.