כשאתה גר על גבעה בואכה הרפת, אחד היתרונות הבולטים הוא הטרקטור והעגלה של "לגעת בחיות" שעובר כמה פעמים ביום, במיוחד בחגים. "זאת שכונת ההרחבה שבנינו לבנים שלנו השבים לקיבוץ" מכריז בגאווה נהג הטרקטור. "הנה קיבוצניק עובד בגינה", מצביע עלי בחרדת קודש אחד הפעוטות, משל הייתי דינוזאור נכחד ואביו בטח חושב "וואלה, הקיבוצניקים האלה… שיחקו אותה". האם חושבת "איזו פסטורליה". ואני חושב לעצמי, "תמימים… לו ידעתם שגם אני אחד כמוכם, עירוני בן עירוניים, ירושלמי לבנבן המתחזה לקיבוצניק שזוף". תודה לאל וליובל נבון שמעניק לי כמה פעמים ביום את הזכות להיות "NATIVE" – מקומי בלעז. זאת היא זכות גדולה.

 יום שלישי, שדה בוטנים קצור, שמש שוקעת, מתקבצים מ-3 כנפות הארץ – קיבוצניקים מגבעת חיים, נשים מבקעה אל גרבייה וזקנות מגאולי תימן. כולם מקיימים מצוות "לקט", סטייל רות ובועז. ג'יפ אימתני של חברת שמירה מנסה ליישם כללי אפרטהייד מקומי – "שדה ליהודים בלבד". תודה לבוצי שנזעקה ולדודו שהפעיל אדנה ועדינות. בזכותם האפרטהייד נבלם, והג'יפ נסוג בכלימה וניצחון קטן לערכים ישנים הושג בשדה הבוטנים הקצור.

 ולפינת המילון הקיבוצי, והפעם המילה "חבר", (עם כניסתם של כ 70 חברים חדשים). מה משמעותה היום ? ומהי חברות בהקשר הקיבוצי? האם אנחנו "חברים" אחד של השני? המילה נקרתה לי לאחרונה בשתי הזדמנויות. האחת, ברדיו, בדרך הביתה, בואכה גן יאשיה. השיר "בלילה על הדשא" של יאיר רוזנבלום. "נשב בחוץ, כל כך יפה הליל, נשיר רעים לקול צלילי מיתר". אני מקווה שאף אחד לא יפגע – אבל, עם כל הצער בדבר, זה כבר לא ריאלי לשבת  בלילה על הדשא עם כל ה"חברים" בקיבוץ, אולי פעם, בגרעין, לפני שנות אור, אבל היום ??

ההזדמנות השנייה הייתה בבית קפה סנובי ברמת אביב. "חבר" פנתה אלי המלצרית החטובה בלבוש מינימלי, "מה תרצה להזמין?", כאילו חזרנו בזמן 60 שנה אחורה, ואני נמצא במסעדת פועלים של תנובה. גם כאן, ההקשר היה זר ומוזר וכאילו לא שייך. אז מה באמת המשמעות של המילה "חבר" היום?