התגובה החשובה והמעניינת ביותר הייתה שיחה טלפונית שקיבלתי מגלעד, בעל בית הקפה, זמן מה לאחר פרסום הכתבה.

ניהלנו שיחה ארוכה ועניינית. הוא ביקש לשמוע את טענותיי יותר בפירוט, הסברתי לו איך אני רואה את הדברים, על מה כדאי לשים דגש ומה, לדעתי, פוגע באיכותו של בית הקפה. לזכותו של גלעד יאמר, שהוא היה מאד פתוח לביקורת. היה לו חשוב לשמוע דעתו של מישהו אובייקטיבי, "מבחוץ". רוח השיחה הייתה של הקשבה, של ניסיון אמיתי להבין את הטענות ולנסות לראות איך אפשר לפתור אותן. הוא סיפר לי שהם במהלך של שינוי התפריט, המטבח וצוות המלצרים. בסיום השיחה קבענו, שאגיע שוב, אינקוגניטו, ואדווח לו האם חל שינוי.

ביקרתי מאז פעמיים.

כבר בפעם הראשונה, עם כניסה לבית הקפה, ניתן היה להרגיש שינוי באווירה. אני לא יודעת להסביר מה השתנה (לא נראה לי שחל שינוי עיצובי כלשהו, אבל אולי אני טועה). האור היה יותר נעים, המוסיקה התאימה יותר ובית הקפה שידר נינוחות.

היינו שלוש, והזמנו שלוש מנות: פיצה, פסטה ברוטב רוקפור ולזניה אנטי-פסטי. מה אומר, מהפך!

הפיצה הייתה דקה וטעימה, הפסטה ברוטב הרוקפור, אינה מיועדת לילדים. משום כך יצאה השפית לשולחננו, ונתנה לצעירה לטעום את הרוקפור, לוודא שהגבינה לא חריפה מדי לטעמה. הצעירה אישרה את הטעם, ואח"כ גם אמרה שהמנה מצוינת.

אני הזמנתי לזניה אנטי-פסטי, שהורכבה מסלק, קישואים ועוד ירקות שונים שנצלו לדרגת פריכות ראויה (לא רך מדי). הלזניה כוסתה ברוטב עגבניות טריות, והייתה טעימה ביותר.

בפעם השנייה שהגענו, חודש לאחר מכן, הזמנו בדיוק אותו דבר. שני המבוגרים שהצטרפו הזמינו כריך סלמון וקיש בטטה. כריך הסלמון, שבפעם הראשונה שהיינו בבית הקפה, נאלצנו לחפשו בפינצטה, היה עמוס סלמון. קיש הבטטה לא היה הברקה, ובאופן אישי, לא הייתי מזמינה מנה זו, אבל זה כבר עניין של טעם.

הקינוחים היו מוצלחים מאד (לא שהשאירו לי לטעום, אבל אני סומכת על תגובות אלו שאכלו…).

על הקפדנות היתרה, על הרגישות לאורחים (טעם הרוקפור לילדים), על שיפור האיכות ועל הנדיבות, על כל אלה מגיע לגלעד ולצוות שאפו! כל הכבוד, אין ספק שנשוב…