שמענו שחגי דור ויפתח שביט עושים כל מיני דברים מעניינים אז קפצנו לבקר. מהון להון מסתבר שהם מציינים עשור ליציאתם לעצמאות כלכלית, וכ-25 שנים של עבודה משותפת.

יפתח מביים את סרט אפיקי עמק חפר

קצת היסטוריה
בתחילת שנות ה-90 הם התחילו לעבוד יחד על התכנית "גלי גבעה" יחד עם יוסי רום, בוצי ברות, יוני פרינץ ורבים אחרים. "גלי גבעה" היותה חלק מהפעילות התרבותית של גח"א. במסגרת העבודה על התכנית, הם נדרשו לספק דיווח מצולם ויומנים חודשיים על אירועים שהתרחשו בקיבוץ, אסיפות, מסיבות וכו'. בשנת 1991 הוגשה הצעה לקיבוץ להקים ענף שיתמקד בהפקה ועריכת סרטים, צילום וידאו וסטילס + עיצוב גראפי לגורמי חוץ – חברות, מוסדות, ארגונים ופרטיים – וההצעה אושרה.
הסרט הראשון שהופק ובוצע במשך שלושה שבועות בלבד, היה סרט מייצג על עמק חפר של משלחת תלמידים ומבוגרים, שיצאה למחוז זיגן בגרמניה. הסרט הזה הוביל בהמשך ועד היום, לתיעוד אירועים והפקות עצמאיות של סרטים מכל סוג, ארוכים וקצרים – סרטי חתונות ואירועים, סרטי זיכרון ושמחות, סרטים תיעודיים לערוצי הטלוויזיה בארץ ובחו"ל, וסרטי תדמית ושווק לחברות וארגונים שונים, שחלקם צולמו בחו"ל.

פעם מצלמה היתה מצלמה…חגי בכביש בגין בי-ם

מתחילים לתעד תשתיות
בשנת 1996 הם קיבלו את העבודה ראשונה בתחום ה"צילום הטכני". בנתניה נחפרה מנהרת ניקוז מתחת לצומת הרחובות הרצל/ויצמן ועד לים. המפקח על העבודה "גילה" אותם, והם מצאו חן בעיניו, ונשכרו לצורך ביצוע תיעוד העבודות שבוצעו במנהרה (לפני, במהלך ואחרי). במהלך התיעוד הם שכרו צלם שנדרש לצלם במנהרה בגובה נמוך, והמסכן לא עמד בזה והתעלף…

עצמאיים בשטח
החל משנת 2005 הם עסק עצמאי לכל דבר בשם DSP" הפקות", ומאז 2011 חברה בע"מ בשם "דור שביט בע"מ". הם מספרים שתחושת העצמאות הייתה מעורבת – בין שמחה על "יציאה לחופש" ובין חששות לאי ודאות. בתחילה לא ידעו דבר על דרך ניהול חברה (שיווק ופרסום, רו"ח, חשבוניות, ניהול חשבון בנק). אולם הצורך להקים עסק עצמאי הביא להתגייסות מלאה של שניהם, בהבינם כי פרנסתם תלויה בכך.
בזכות החברה ששכרה את שירותיהם בנתניה, הם נדרשו בהמשך לפרויקטים גדולי ממדים כמו איגוד ערים דן (כלל מרחב גוש דן כולל השפד"ן בראשון לציון), נתיבי איילון, תיעוד בניית מנהרות הרכבת ת"א-ירושלים, בניית תחנת הכוח באשקלון לחברת דוראד, תיעוד לחברות מהונג קונג בבניית מתקן התפלה "שורק" בפלמחים, הקמת מחלבת אילון תבור ומרכזי הפצה לחברת תנובה, ועד תיעוד בתוואי הרכבת הקלה בת"א ממש בימים אלה.

מגדל בבל או מנהרות ירושלים
"תיעוד מנהרות הרכבת לירושלים הוא פרויקט מרתק" אומרים יפתח וחגי "מעצם היקפו והייחודיות בנושא כריית מנהרות בארץ בכלל." הם בילו ימים שלמים במעבה האדמה, בהרי ירושלים, מעמק איילון ועד 80 מטר מתחת לבניני האומה, מלווים את הפועלים הטכנאים והמהנדסים בתוך המנהרות, עוקבים אחר יישום הטכנולוגיות השונות ומוקפים בבליל שפות: רוסית, גרמנית, טורקית, בולגרית, הונגרית, איטלקית, סינית, אריתראית וסודנית, וכמובן עברית וערבית.
אל עמק איילון הובאו מכונות כרייה ענקיות בקוטר 11 מ' ובאורך של 250 מ', שתפקידם היה לכרסם באבני ההר. המכונות נעו על פסי רכבת משל עצמם, ובכל פעם כשהמכונה התקדמה מעט ויצרה חלל עצום בסלע, הוסעו הסלעים והעפר לאחור על פס נע באורך של קילומטר וחצי אל המאגר בשער הגיא. במקביל נבנו קירות המנהרה ע"י מכונת החפירה עצמה בשימוש בחלקי בטון מוכנים כמו חלקי לגו, שהובאו ממפעל שנבנה בסמוך. וכך כל קטע שנחפר מיד בוטן והיה מוכן לשימוש. העבודות במנהרות ובגשרים התבצעו בעשרה מוקדים בו זמנית בתוואי שאורכו כ-25 ק"מ. חגי ויפתח תיעדו מדי שבוע את העבודות לאורך כל התוואי.

ראש המקדח קו הרכבת המהירה לי-ם

כנסו כבר לסל…
בירושלים באתר התחנה הסופית "תחנת האומה" נחפר בור בעומק 85 מ' ובקוטר של כ-40 מ'. על מנת לתעד אותו ואת סביבתו, הם נאלצו להיכנס לסל והורמו ע"י מנוף מיוחד. הם היו תלויים בגובה של כ-100 מ' מעל הבור, ולאחר מכן הורדו לתחתיתו, שם הם תיעדו את הקמת התחנה ורציפיה. חלקי מנהרה אחרים הוצפו במי התהום, והיה צורך ללכת במים עד הברכיים ולעיתים בחשיכה כדי להגיע ליעדי התיעוד (דרך אגב אתם זוכרים בני כמה הזוג הזה?)

תחנות שאיבה בים המלח

שפכים זו לא מילה גסה…
עם חב' איגוד ערים דן לתשתיות איכות הסביבה יש להם רומן ארוך שנים. מאז 2003 הם מתעדים על בסיס שבועי את פעילויות החברה המתבצעות ברחבי גוש דן. עם גידול האוכלוסייה והצורך לשיפור משמעותי בטיפול ומחזור מי השפכים בגוש דן, יזמה החברה שינויים מרחיקי לכת שביסודם בניית מתקני ענק לטיפול בשפכים, הקמת תחנות שאיבה חדשות והחלפת רוב קווי הביוב הקיימים. לשם כך נדרש תיעוד מסיבי ודקדקני "מטר אחרי מטר" של פעולות ההקמה, טכנולוגיות שיושמו בשטח לצרכים ארכיוניים, משפטיים ושיווקיים. יפתח וחגי הסתובבו הרבה מתחת לפני האדמה בקווים חדשים בגוש דן, שרק נבנו ובקווים הישנים ששופצו ובתחנות שאיבה ענקיות שנבנו מתחת לפני האדמה.

קו איילון

בשטח השפד"ן בראשל"צ – מפעל טיפול ומחזור מי השפכים המתקדם בעולם, הם מתעדים מדי שבוע בשבוע בניית מתקני ענק שבעוד שנה-שנתיים יבטלו כליל את הצורך בהזרמה לים, וייצרו מהבוצה דשן לשימוש החקלאים.
לכל קטע שנסתיימה בו העבודה הופק ונערך סרט סיכום וכן סרטים תקופתיים שמסכמים את התקדמות העבודה.
באחד המתקנים בקצה הדרום-מערבי של שדה דב, ליד רידינג, מתבצעת הנחת צינור למעמקי הים באורך 1.5 ק"מ, כשחצי הק"מ האחרון עשוי מצינור ב"חתיכה" אחת שנגרר כל הדרך על פני הים מנורבגיה לקפריסין, ומשם הוא נגרר ימית עד לשדה דב/רידינג.

יפתח וחגי נסעו לקפריסין ללימסול, ותיעדו את כל פעולות ההרכבה וגרירת הצינור עד לארץ בפעולה משולבת של צילום תת-ימי, אווירי ובצילום מגובה פני המים בסירה ומהאסדה.
הם גם תיעדו את הקמת חלק ממנהרות כביש 6, את הקמת מחלפי נתיבי איילון דרום ועוד מספר רב של פרויקטים טכנולוגיים מגוונים מצפון הארץ ועד ים המלח, דימונה וירוחם בדרום.

פריצת המנהרות בכביש 6

לא קלה היא הדרך…
רק לאחרונה הם תיעדו עבור נ.ת.ע. – פרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב, את תוואי המסילה העתידי: הם הלכו ברגל מתחנת אגד הישנה בפתח-תקווה דרך רחוב ז'בוטינסקי ועד לדרך בגין בראשון לציון כולל בני ברק, ר"ג, קטע ביפו, בת-ים ועד בואך ראשל"צ, כשהם מתעדים את התוואי, וכל הנמצא בו מעל פני האדמה, משני צדדיו במשך שלושה ימים. בסך הכל כ-23 ק"מ, ומסרו לנ.ת.ע. 8500 צילומים בנושא.

בסכמם את התקופה הלא קצרה הם שמחים שעלה בידם לייצר יש מאין ו"להמציא את הגלגל", וליצור לעצמם נישה ייחודית במרחב הכלכלי הישראלי.