דבי ודני בוניטוב הגיעו לקיבוץ לפני כ-30 שנים עם בנם אדיר. ותחילה עבדה דבי בנוי עם אריק סיון ועם לידת ליאור, בנה השני, סיימה את עבודתה שם. דני עבד ברפת ובהמשך ריכז את הענף במשך תקופה ארוכה, שלאחריה ריכז את הרפת במענית לאורך שנים. לאחרונה עבר לריכוז רפת קיבוץ גבת בעמק יזרעאל.

מלבד אדיר (29) המשרת בקבע כמ"פ בדרגת רס"ן בתחום הכשרות חי"ר בקורס קצינים, נולדו בקיבוץ ליאור (25) ומעיין (16). ליאור עובד ברפת וציוריו המרשימים שהיו בתערוכה בסביום ממלאים את קירות דירתם והוא עומד להשתתף בתוכנית מעבר מלימודים לעבודה שהקימה דבורה לשם ברופין. מעיין לומדת בכיתה י' במעיין-שחר ועוסקת בהתעמלות קרקע בזמנה החופשי.
דבי עבדה 22 שנים בשפרירים בתפקידים מגוונים, בתחילה ללא תואר בחינוך מיוחד ולאחר מכן (בהשראת בנימין שפריר) למדה וסיימה לימודי תואר ראשון ושני בתחום ב"אורנים" עם קידום משמעותי בתפקידים. "התואר השני התמקד בלקויות למידה ופתח לי אופקים חדשים", היא מספרת. בזכות אותם לימודים, נשארה דבי ב"שפרירים" עם המעבר של בית-הספר לידי משרד החינוך.
לפני כשלוש שנים עמדה דבי בתנאי מכרז לתפקיד מנהלת פדגוגית של החינוך המיוחד במערכת החינוך בזכרון יעקב ומאז היא עובדת שם. כך היא גם מנהלת את התחום וגם עומדת בראש המרכז לשיפור כישורי למידה הפועל בחסות המועצה המקומית.
"אני עובדת מהבוקר עד הערב וזוכה לגיבוי מנהלת מחלקת החינוך וראש המועצה כחלק מכלל מרכיבי החינוך המיוחד בקהילה", היא מסבירה.

בעבודתה היא עוסקת בתלמידים הזקוקים לסיוע במערכת הכללית ובצד השני של הסקאלה, מסייעת באיתור ובעזרה לקבלה לבתי-ספר ומסגרות הולמות לתלמידים הזקוקים למסגרות מחוץ ליישוב.
"כמובן שאחד היעדים הוא "שפרירים" שלצערי לא תמיד יכול לקבל את התלמידים שאני מפנה. אני מאמינה מאוד ב"שפרירים" כבי"ס איכותי מאוד גם כיום עם תשתיות חינוכיות גבוהות בכל מדד, גם לאחר המעבר למשרד החינוך. יש לי שותפים רבים במערכת החינוך בזכרון ובין תחומי האחריות שלי נמצאות כל הסייעות בכל בתי-הספר הנמצאים במסגרת המועצה. אני עובדת גם כמרצה בחינוך מיוחד (חמישה קורסים) במכללת בית ברל ועוסקת בהכשרת המוסבים לחינוך".

איך הגעת לפעילות ימית וספציפית ל"סאפ-גלים" שאת עושה בשנים האחרונות?
"במשך שנים הלכתי לאורך חוף בית-ינאי כפעילות גופנית שאהבתי ותמיד שמתי לב לגולשים ולנשות ואנשי הסאפ (מעין גלשן שטוח עליו עומדים וחותרים עם משוט גדול). התחום סיקרן אותי מאוד והיה לי חלום שיום אחד אהיה שם, אך נרתעתי מלהיכנס למים משום שהבאתי המון פחדים לים: בילדותי נהרס בית המשפחה שלנו (כשכולנו בבית, אך אף אחד לא נפגע) בסאן-חואן שלרגלי הרי האנדים (גבול צ'ילה) מרעידת אדמה שגרמה לי לטראומה ממושכת, שהתבטאה בין השאר בפחד מחוסר יציבות, החל במעליות וכלה בכניסה למי ים עם גלים וחול לא יציב.
חיפשתי מישהו שיחבר אותי לים. המדריכה הראשונה שלי ממש לקחה אותי יד ביד אל תוך המים ולימדה אותי להחזיק את הראש מתחת למים, לנשום בצורה מבוקרת ולעמוד מול הגלים ללא תחושה שאני נסחפת. בהתחלה, כשעליתי על סאפ המתחילים היציב והרחב הנתון לתנודות הגלים, גרמה לי חוסר היציבות להקאות. צריך היה להיכנס לעומק ולקח לי שנה שלמה להסתגל לכך על הסאפ הבסיסי במים שקטים וללא גלים. חתרתי והתחלתי להרגיש בטחון. אתגר נוסף היה הקור שהקשה עלי כמי שתמיד סובלת מקור בכל מקרה.

בשנה השנייה חתרתי לאורך החוף והצטרפתי לקבוצה מחבצלת השרון/נעורים ולאחר כשנתיים התחלתי לחפש משהו מאתגר יותר. אז התחלתי לגלוש על גלים ואהבתי את התחושה כאילו אני עפה עם הגלים ועדיין נשארת בשליטה, לאחר שנמנעתי כל חיי מאתגרים כמו רכבת הרים או רכיבה על סוסים. לפני כשנה עברתי לסאפ גלישה שהוא דק, קטן, פחות יציב ומקצועי יותר. אז נסעתי לסרי-לנקה ללמוד לגלוש על "גלים רכים" ושנה לאחר מכן טסתי עם חברה לאותו מקום כדי לשפר את חוויית הגלישה. היה מדהים. זה שנה שאני מתאמנת אצל עמית ענבר שהוא שם דבר בתחום גלישה על גלים בגובה של מטר לפחות. יחד איתו ועם הקבוצה אני יוצאת עכשיו לחופשת גלישה נוספת בסרי-לנקה. זה חלום המתגשם, לאחר שבשנים הקודמות לא הייתי טובה מספיק מבחינה מקצועית כדי להיכלל בקבוצתו. בסרי לנקה הגלים הם של מטר וחצי עד שניים. הים שם פחות מאיים ויותר ידידותי.
יש קבוצה של נשים וגברים הגולשים במשותף בבית-ינאי ושומרים זה על זה ולמרות זאת, נפצעתי פעמים רבות, גם פציעות לא קלות. אני גולשת כל השנה, ארבע פעמים בשבוע מוקדם בבוקר וממשיכה תמיד בחורף, אז הגלים גבוהים יותר ומתאימים לסוג זה של גלישה".

מה הן החוויות החיוביות ומה הם האתגרים העיקריים?
"זה נותן תחושה של בריאות בגוף. אני לא זקוקה לעיסוי יותר וזה מחזק מאוד מצד אחד ומשחרר מצד שני. אני יוצאת הרבה פעמים אל הים עם מחשבות ודאגות וחוזרת עם ראש נקי, במקום טיפול נפשי אני הולכת לים כך שהפעילות מחזקת אותי מבחינה מנטאלית. בשנים האחרונות עשיתי שינויים בזכות מה שנתן לי הים שחיזק והרגיע אותי, כך שאוכל לחפש תחומים חדשים ולהתקדם בדברים הקשורים בעבודה ובחיי. היום כבר אינני סובלת מקור ואני חזקה יותר לעמוד באתגרי החיים.
בונוס נוסף הוא החבורה הנחמדה של העוסקים בכך, שהם אנשים מיוחדים שלא הייתי פוגשת לולא הייתי בתחום. בצד האתגרים, אפשר לציין את הפציעות מהן סבלתי ועדיין סובלת. הים הוא אתגר בפני עצמו וצריך להימנע ממצבי סיכון".

מה הן הציפיות שלך לקראת המסע הקרוב לסרי-לנקה?
"מצפות לנו גלישות בוקר ולפנות ערב. זו הגשמת חלום להיות בקבוצה של עמית ענבר ובמסגרת ההדרכה שלו נצולם בווידאו כל יום במהלך הגלישה ובערב ינתח עמית את הגלישה איתנו תוך צפייה בגלישה על המסך. יהיה לנו גם זמן לטייל ולראות את הסביבה באיזור אתרי הגלישה".
איחלתי לדבי הצלחה במסע ובכלל, לאחר שלמדתי שגם בגיל לא צעיר ניתן להפיק הנאה גדולה, ללמוד, להתחזק ולהתפתח באמצעות ענף ספורט זה, שמעטים מכירים. לא פלא שחברים מהקיבוץ הרואים את דבי בים מפרגנים לה. כמובן שדבי נהנית גם מתמיכה, הבנה והכלה ללא סייג מצד דני ושאר בני המשפחה, להם היא מעניקה אשראי גדול על הכול.