בחפשנו דירה בברוקלין, בתחילת השליחות, מצאנו אחרי מאמצים רבים בית קטן וחמוד עם גינה וחצר – ממש כמו שחלמנו. בחצר אפילו עמד לו עץ אגס מעטיר ופורה ומענפיו משתלשלים להם אגסים שמנמנים וזהובים.  אלא שהימים ימי סוף הקיץ, והבית עמד בשיממונו כבר מס' שבועות וכשנכנסנו אליו לבסוף מצאנו את החצר המרוצפת מכוסה בעשרות אגסים מרקיבים למחצה וענן סמיך של ברחשים מרחף בתווך.

לא עמדתי בטל, מיהרתי ואספתי את כל האגסים בשקי אשפה שחורים, בעמל רב גררתיהם אל שפת המדרכה, (ללמדכם, שבעיר ניו יורק, האשפה נאספת ממש משפת המדרכה, בשקים, ללא צורך בפחים). ובא לציון גואל, סברתי.   אלא שלמחרת, ביוצאי את הבית, מצאתי את השקים שלי עומדים לבדם, מיותמים על המדרכה ופתק חד משמעי באנגלית אמריקאית שלטונית צמוד להם.  להודיעני כדלקמן:  "אין עובדי התברואה הניו-יורקית מתכוונים לאסוף שקיות כה כבדות ומלאות, רחמנא ליצלן, בקילוגרמים רבים ומטפטפים של קומפוט אגסים מהביל ומסריח. ויתכבד אדוני ויפטר מהשקים האלו במהרה שמא ימצאו הם מוטלים שוב על המדרכה, ובמקרה שכזה ישלם כבודו קנס מפולפל ללמדו שיש סדר ושלטון בעיר ניו יורק".

אם כך נותרתי, עם כ-50 קילו אגסים רקובים, וללא שום יכולת לזרקם או להיפטר מהם. באותו ערב נכנסתי לאינטרנט, קראתי כל מה שאפשר לדעת על תהליך הפקת הקומפוסט, והשאר, כפי שנאמר, הסטוריה מתוקה של מודעות סביבתית.

כך, שלא תתפלאו לשמוע שמייד כשנקרתה בפני ההזדמנות, מיהרתי לשמוע על תוכניות המיחזור המקומיות מאלי שוורצר. אלי הוא בן זוגה של עמית גשן, אדריכל ומתכנן עירוני – עוסק בשנים האחרונות באיכות הסביבה, מלווה פרויקטים  של בנייה ירוקה. כמו כן הוא מייעץ ומלווה פרויקטים של בינוי במשרד הביטחון.  אלי מייעץ להנהלת הקיבוץ בנושאי איכות הסביבה, בעיקר בהקשר של תכנית המיחזור של המועצה המקומית. ללמדכם, שהמועצה מחויבת לתוכנית ארצית לצמצום הפסולת להטמנה ב-20%.

ולמה מחויבים אנו בכך, אולי תשאלו? ובכן דעו לכם כי כבר אין מקום בארצנו הקטנטנה להטמין בה עוד את הררי האשפה שאנו מייצרים, וגם במקום בו מטמינים, הזיהום הוא רב והנזק חמור. כמו כן, רק חישבו על כמויות האנרגיה שצורכות כל אותן משאיות שמסיעות את הזבל שלנו הלוך ושוב על פני הארץ.

אלי הסביר לי שלמעשה, החוכמה הגדולה איננה מיחזור האשפה ( שגם הוא תהליך זולל אנרגיה ומזהם לכשעצמו) אלא בעצם השימוש החוזר, ורק כשנלמד כולנו את הלכות השימוש החוזר האמיתי ונדע פשוט לזרוק הרבה פחות דברים לאשפה – כי אז גם נהיה סביבתיים באמת. אלא שבינתיים, אין מה לעשות ויש להתמודד עם האשפה שאנחנו מייצרים.

אז מה התכנית?

הפסולת הביתית בעצם מחולקת לשתיים:

הפסולת הרטובה (שיירי המזון, גזם גינתי ועוד) תלך לתהליך קומפוסט ביתי: כל בית יקבל מיכל קומפוסט וילמד איך מייצרים קומפוסט ביתי, כך שאפילו קליפה אחת של בננה לא תיזרק לפח הזבל השכונתי. לא מאמינים?  כן, כן, זה אפשרי ואפילו די כיף והרבה יותר היגייני ונוח.

את הפסולת היבשה (אריזות, נייר, בקבוקים וכו') ניקח למרכזי המיון בקיבוץ ושם נמיין אותם על פי סוגי אשפה שונים, סוג סוג ומיכלו התואם בצבע אחר. חלקם כבר מוכרים לנו כיום. (נייר, בקבוקי פלסטיק, זכוכית, מתכת, פלסטיק קשיח ועוד) נמלא אותם עד גדותיהם ושיר חדוות המיחזור בפינו.

בנוסף לכ-20 מרכזים שכונתיים כאלו, יעמוד בלב הקיבוץ מרכז ובו מלוא הרפרטואר של מיכלי מיחזור, כולל מיכלים לבדים ובגדים ישנים, צעצועים, פסולת אלקטרונית ועוד. כך בעצם נוכל להפריד במקור את כל הפסולת שלנו, ולפחים הרגילים, אלו של האשפה הרגילה, יגיע רק זרזיף דק מן הדק של אשפה בלתי ממוינת.

עוד גילה לי אלי, שזהו בעצם מעין רק הליך ביניים.  בעתיד היותר רחוק, ייבנו מרכזי מיחזור אשפה אזוריים משוכללים, ואנו, ביישובנו,  נשוב להפריד את האשפה רק לשני סוגים – אשפה רטובה ואשפה יבשה. הרטובה – לקומפוסט כמובן (יופי שזכרתם!!), והיבשה למיכלי אשפה יבשה שיאספו ויופרדו לסוגי האשפה השונים במרכזי המיחזור הכלליים. אלא שעד שאלו יבנו, במהירה בימינו, אנו, האזרחים, נקבל את הזכות להפריד את האשפה במקור.

ולמה, הוספתי לשאול, יתכבדו תושביה הנכבדים של הגבעה לטרוח את כל הטורח הזה? תהיה מערכת אכיפה, ענה אלי, וישוב שלא יעמוד ביעדי המיחזור שתקבע המועצה – ייקנס. מעבר לזאת, המטרה כמובן היא שהתושבים יבינו את החשיבות הסביבתית העצומה במיחזור ויעשו זאת מרצונם הטוב. כמו כן, התהליך כולו ילווה במערכות משלימות של חינוך סביבתי והסברה.

העולם כולו מבין היום, הוסיף אלי, שמודעות סביבתית היא כבר לא נחלת המשוגעים לדבר שחסים על גורלו של פרפר מסויים, או זן נידח של "שונמית החורש". מדובר במציאות חיים חדשה, שכל מי שחרד לעתידו הכלכלי והחברתי חייב להבין שאורח חיים סביבתי הוא בבחינת הכרח ולא מותרות.

המשכנו להפליג ולדבר על נושאים אחרים, תכנית האב ליירוק עמק חפר, בנייה ירוקה, פיתוח בר קיימא ושימור המרחב הקיבוצי ועוד ועוד, אבל על כל אלו בפעם הבאה.