כשנכנסים אל הבוסתן של אבי מלמד, הדבר הראשון שרוצים לעשות זה לשבת שם. דק מעץ ומעליו קורות עץ מאסיביות וביניהן אשכולות ענבים בשלים המעניקים מימד ויזואלי למונח "איש תחת גפנו". דלתות הבית עשויות מעץ מלא, "כמו בקבוץ של פעם", מחייך אבי ומסביב עצי פרי תחת אור השקיעה הרך

"אני מסתובב המון בעולם", הוא אומר, "ובסוף כל המקומות וכל המסעות, אני פשוט אוהב לשבת ולשתות ג'ין עם טוניק בבוסתן שלי". כאמור, אחרי חצי דקה, אני מבין מאוד על מה הוא מדבר. אני מבקש מאבי (59) שחי פה עם מאיה, בת זוגו לחיים ולעשייה, לספר קצת על עצמו.

"זו הזדמנות להזים את השמועות. יש סביבי שמועות סהרוריות ולא, אני לא רצחתי את ארלוזורוב", הוא מחייך. "אני מכיר את גבעת חיים איחוד החל משנת 1981 כשהכרתי את שחר בן אור. התגוררנו בירושלים וחלומי היה להגיע לתחום החינוך כי במהותי אני איש חינוך. הגשמת החלום לקחה כמעט שני עשורים, לאחר שמילאתי מגוון תפקידים בתחום הערבי".

בסוף שנות התשעים הפך אבי למורה ומחנך בבית-הספר "מעיין-שחר". "זו הייתה תקופה טובה שאהבתי מאוד", הוא נזכר. "נהניתי מהעבודה עם הדור הצעיר ואחר כך המשכתי הלאה".

מסביב לעולם

כעת, מזה כ-17 שנים, עוסק אבי בעבודה של חייו ומשלב את התחום המקצועי של המזה"ת, מודיעין ותחום החינוך. "אני מביא אל העבודה הזו את כל מה שיש בי, את כל מה שצברתי, למדתי והבנתי", הוא מספר. במסגרת עבודתו, מספק אבי אבחנות, מסקנות ותובנות אודות המתרחש בכל רחבי המזרח התיכון, האזור בו הדבר היחידי הקבוע הוא השינוי.

"המסעות בעולם מחייבים יכולת התמודדות עם התובענות הפיזית, הרגשית והאינטלקטואלית הכרוכים באורח חיים כזה ולשמחתי ניחנתי ביצר הנדודים. חוץ מאנטארקטיקה הגעתי לכל היבשות. יש לי מפגשים מרתקים, מעניינים ומעשירים, חוויות מגוונות, לעתים מוזרות ואני תמיד אסיר תודה על הכל. אני מופיע בפני ממשלות זרות, ארגונים בינלאומיים, פורומים מקצועיים, מכוני מחקר, מועדוני יוקרה, גופי אקדמיה ותקשורת ולשמחתי יצרתי לעצמי מוניטין ומעמד בתחום הזה".

"איני יכול לנוח על זרי הדפנה, אני נבחן בכל פעם מחדש ואין הנחות. אין לי צוות מחפה או כפיל. זה אני נטו, כל פעם מחדש", אומר אבי. "באירועי התרמה בהם אני הדובר המרכזי, בפורומים מקצועיים, בפורומים של 20 או 200 איש, במועדוני יוקרה מפונפנים, אני חייב להיות תמיד עדכני, רהוט, כריזמטי ואני חייב להביא תוכן משמעותי, מוסף ואינטליגנטי. לכן אני מקפיד להיות עם היד על הדופק כל הזמן. כל יום אני מקדיש שעות רבות לאיסוף, עיבוד וניתוח מידע במטרה לקבל ולספק תמונה ברורה ככל הניתן של המציאות המזרח-תיכונית. זו משימה המחייבת משמעת עצמית גבוהה".

"אני נמצא במקום בו הכל התחבר לי", הוא אומר. "הידע, הנסיון, האישיות והכישורים שלי. כל מה שאני. יש בי ידיעה עמוקה שאני עושה בדיוק את מה שנועדתי לעשות ויש שיקראו לזה אושר. יש בי הכרת תודה רבה על כך שאני, שגדלתי בשנות השישים בירושלים במקום צנוע מאוד, הגעתי לזה".

הדרקון הישראלי

אבי מציין את חלקה הרב של מאיה, בת זוגו שמצטרפת לשיחה, כשותפה לדרכו. "שנינו זיהינו במסגרת העבודה את האנטגוניזם שהלך והתפתח בחו"ל בעשור האחרון כלפי מדינת ישראל ושנינו ניסינו להבין את המקורות לתופעה הזו ומדוע היא הולכת וגוברת, גם ובעיקר בקרב צעירים יהודיים בארה"ב".

אבי נואם במועדון "לוטוס" היוקרתי בניו יורק

השילוב של סיסמאות קליטות, מסר פשטני, ילדותי, רדידות התהליך החינוכי, ביחד עם אידיאל של "אביר בשליחות", משחק לידי ארגונים פלסטינאיים וארגונים אנטי ישראלים המשווקים נרטיב פלסטיני קורבני. הנרטיב הזה מציע ל "אביר בשליחות" דרקון להילחם בו שנקרא ישראל"."אני מזהה שלושה גורמים עיקריים לתהליך זה", אומר אבי. "הראשון – הידע של המערב על המזה"ת מסופק באמצעות מתווכי מידע שאינם דוברים את שפות המזה"ת והמשמעות היא העברה חלקית מאוד, אם בכלל, של תמונת המציאות המורכבת במזה"ת. הגורם השני הוא ראיית עולם פשטנית ואפילו ילדותית, המכפיפה את המציאות לסיסמאות כגון "צדק חברתי", "זכויות אדם", "קורבן ותוקפן", "מנצל ומנוצל", מה שמרדד את השיח וגורם לחוסר יכולת להבין מציאות מורכבת. והגורם השלישי הוא התפתחות אידיאל שאני מכנה "אביר בשליחות" המתגייס למטרות בשירות ערכים גלובליים (הגנת הסביבה, פעילות למען זכויות אדם וזכויות בעלי חיים וכו'). הגדרת הזהות והיעוד אישי של "האביר בשליחות" אינה מעוגנת ברכיבי זהות כמו דת או לאומיות, אלא מתמקדת בערכים גלובליים המייתרים, אם לא עויינים, ייחודיות המבדילה בין עמים, חברות ומדינות.

אל הסנאט והקונגרס

תובנות אלו הביאו את אבי למסקנה כי הדרך להתמודדות עם האתגר, לא יכולה לעבור דרך ההסברה הרגילה.

"לפני כשבע שנים נפגשתי עם מנכ"ל מכון אייזנהאואר בוושינגטון שהטיל אתגר לפתחי: לבנות תוכנית חינוכית בנושא המזה"ת, תוכנית המשלבת את הנסיון והרקע שלי הן ברמה האינטלקטואלית והן ברמת השטח, שתאפשר לאנשים להבין את האזור הזה", הוא נזכר. "אני ומאיה הרמנו את הכפפה ובנינו תוכנית המטפלת בשורשי האתגר של הסחף האנטי ישראלי. התכנית משלבת ידע מקצועי ומעמיק בהיבטים שונים של המזה"ת ולא רק הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יחד עם הקניית ותרגול כלים מעשיים וצורת חשיבה הלקוחים מעולם  המודיעין, במטרה להטמיע דפוסי חשיבה ביקורתית. במקביל הקמנו ואנו מרחיבים מעגל התורמים לתכנית".

"הצלחת חמשת המחזורים שקיימנו עם סטודנטים בארה"ב סללה לנו את הדרך אל מרכז הכח של ארה"ב – הקונגרס והסנאט. נכון להיום סיימנו שני מחזורים של התוכנית עבור עוזרים בכירים של חברי קונגרס משני צדי המתרס הפוליטי. ממש לאחרונה קיימנו סיור של שמונה ימים בישראל ובשטחי הרשות עבור בוגרי התכנית, במהלכו הם נפגשו עם מומחים מובילים מתחומי מזה"ת ומודיעין ושמעו תדריכים מקצועיים בכל הגזרות".

ועכשיו – היהודים

מסתבר, שהתכנית של אבי ומאיה מציעה גם מענה אמיתי לבעייה מרכזית נוספת והיא הסחף האנטי ישראלי בקרב הדור הצעיר של יהודים בארה"ב.

"התובנה שלי היא שסיסמאות קליטות, מסר פשטני ורדידות התהליך החינוכי ואידיאל של "אביר בשליחות" חברו למשהו שמוטמע עמוק ביהדות ארה"ב והוא המושג היהודי של "תיקון עולם" – הרצון להביא לתיקון, שיפור ואף גאולת המין האנושי בכללותו. החיבור הזה מתורגם באופן מעוות על ידי חלק מהדור הצעיר של יהדות ארה"ב והתוצאה היא הסחף האנטי ישראלי בקרבם. באירועים שקיימתי עם מנהיגות יהודית בארה"ב שיתפתי אותם בתובנות הללו, ואמרתי להם שבמובן מסויים יהדות ארה"ב "נחטפה מבפנים" משום שהאידיאל של "תיקון עולם" הפך להיות חרב פיפיות. התובנות הללו היכו אותם בהלם", מספר אבי.

"אנחנו יודעים שהתוכנית שלנו מסוגלת לחולל שינוי חיובי בשיח הפנימי של יהדות ארה"ב וליצור בסיס חדש, מפרה, לשיח בין ישראל ליהדות ארה"ב. האתגר הוא עצום ומרתק ואני מצפה לכך מאוד. אני מאמין שנוכל לחולל שינוי מהותי".

הערב כבר יורד ואני ממשיך לדבר עם אבי על האזור המרתק בו אנו חיים, על מה שקורה בין וושינגטון לביירות, על פלסטינאים, ישראלים ואמריקאים ואז אני כבר חייב ללכת. אני נפרד, יוצא מהבוסתן ומשוכנע שעוד אשוב לשיחות מרתקות שכאלו.