*בעקבות כתבות שפורסמו בעיתונים בקשנו משמאי מדיני שיסביר לנו קצת מה קורה בענף החלב.

———

ענף החלב הוא הענף החקלאי האחרון שהתכנון נשאר בידי המדינה. משרד החקלאות קובע את מכסת היצור השנתית לכל יצרן חלב. כמו כן המחיר שיצרן החלב מקבל בתמורה לחלב נקבע בסקר דו שנתי של רפתות מייצגות ומעודכן על פי שינויי מדד מדי רבעון. בנוסף יצרן חלב יכול להיות רק חקלאי "בעל נחלה" שקיבל אישור ממועצת החלב והוקצתה לו מכסה. ובנוסף מתקיימת הגנת מכסים על מוצרי חלב מקומיים. כל הדברים המוזכרים מעוגנים בחוק החלב שנחקק ב-2011.

רפת 2017 צילם שלמה כהן (2)

משרדי האוצר וראש הממשלה באג'נדה של שוק חופשי ויוקר המחיה (ואולי גם "כותרת"), מאוד לא אוהבים את הסידור הזה ושואפים לבטלו. מנגד אנחנו (יצרני החלב) שמאוגדים בהתאחדות מגדלי בקר, בטוחים בצורך של שמירה על תכנון מרכזי והגנה על יצרן החלב הקטן (מושבניק עם מכסת חלב של פחות מ-1 מיליון ליטר) והגדול (שותפות 3 משקים קיבוציים עם מכסת חלב של מעל 10 מיליון ליטר) וכמובן רפתות הפזורות בכל רחבי הארץ. ברוב מדינות אירופה בוטל התכנון לפני מספר שנים, מחיר החלב התדרדר ומשקי החלב לא הצליחו שם להתאושש מהמשבר, מה שגורם להזרמת סובסידיות לרפתנים, הן מהמדינות והן מהשוק האירופאי על מנת שישרדו (קנדה ונורבגיה שומרות על תכנון בענף עם מחירים דומים למחירים בארץ, וחיות עם זה בשלום).
במדינת ישראל משק החלב יעיל בכל קני המידה מלבד בהוצאות המזון לפרות. מדינה חצי מדברית, עלות מים לגידול מספוא גבוהה והגרעינים המיובאים מחו"ל יקרים.

מטרת עקרונות ההסכם שנחתם לאחרונה בין הרפתנים למשרדי הממשלה, להשיג שקט תעשייתי לתקופה ארוכה יחסית (7 שנים). העקרונות כוללים הפחתת מחיר מדורגת, הפחתת מכסים מדורגת המותנית בכמות של יצור ארצי מקומי הנוכחי, ומענקים ממשלתיים להתייעלות ועזרה לפורשים מהענף. ההסכם אמנם פוגע פגיעה לא מבוטלת ברווחיות הענף, אך החלופה ללא הסכם נראית מסוכנת ורעה הרבה יותר.

אפריל 2014 צילם יובל נקר רפת)

רפת גבעת חיים איחוד – מכסת היצור השנתית שלנו כ-4 מיליון ליטר, בממוצע 380 פרות עם יכולת יצור של 10% מעל למכסה. צוות עובדים מסור ומיומן חלקם חברים בקיבוץ. לרפת צמודה מחלבה מקומית עם פוטנציאל התרחבות. במונחים כלכליים רפת יעילה שבממוצע בעשר השנים האחרונות הותירה רווח נקי (לאחר הפחת על ההשקעות והוצאות המימון ולפני תשלום מס) ממוצע 1.65 מיליון ₪ בשנה.

מיקום הרפת בשוליים המזרחיים של הקיבוץ עם אפשרות התרחבות מזרחה על שטחים חקלאיים. המטרדים לאוכלוסייה נמוכים בגלל המיקום. הרפת צורכת מספוא שמגודל בשטחי השלחין שלנו ושומרת על הצביון החקלאי של הישוב (כמובן ביחד עם המטעים והגד"ש). תכניות הפיתוח של הרפת מאפשרות לנו להכפיל את הייצור אם רפתות לא יעילות יפרשו מהענף ומכסת החלב שלהם תועבר לממשיכים, ובכך לפצות על השחיקה ברווחיות.

לסיום אחזור לכותרת "סערה בכוס חלב". החלום הרטוב של האוצר הורדת מחיר החלב ב-15% כ-30 אג' לליטר ואז לפי חשבונם המחיר הוא תחרותי לחלב גלמי באירופה.

נעשה חשבון: צריכת חלב ממוצעת לנפש בארץ כ-175 ליטר לשנה. משפחה ממוצעת 4 – 5 נפשות. חיסכון חודשי למשפחה כ-20 ₪. וזה במקרה הטוב שכל הסכום הזה באמת מתגלגל לצרכן (בדרך כלל הצרכן לא נהנה כלל).

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

42495896