כולנו שמענו על הקורונה, אך למזלנו היא מבקרת נדירה בגח"א. אחת מהמעטות בקיבוץ שנדבקו בנגיף היא נחמה שגיא, שמספרת לעלון איך זה להיות חולת קורונה

"היו לי כמה ימים שהייתי 'על הפנים', הייתי עייפה כל הזמן ורציתי רק לישון ביום ובלילה ובכל זאת לא חשדתי בכלום", נזכרת נחמה. "העייפות באה ונעלמה. נסעתי לשחק ברידג' בגבעת-עדה עם 12 בחורות שאת חלקן אספתי בחדרה ולמחרת נסעתי להיות עם קשישה בה אני מטפלת בחוגלה.

איזולטור (חדר חולים) 1957. איור: זאב גוטקינד

כשחזרתי שוב הרגשתי רע כולל עייפות חריגה, אך ללא תסמיני קורונה. תמר, בתי, התעקשה לקחת אותי למיון בהלל-יפה, שם חיכיתי כשבע שעות עד שהגיעו אלי ועל סמך תחושותיי ובדיקות שעשו, הוחלט שאעבור צנתור.

לפני העברה מהמיון למחלקה אחרת, מבצעים בדיקת קורונה ואז חיכיתי שעות רבות במחלקה הקרדיולוגית כשבצהריים התכוננו להעביר אותי לצנתור. פתאום אני רואה את הצוות המטפל מסתודד ומסתכלים עלי ואז הם לבשו במהירות חליפות וכפפות הגנה וכך הסתבר לי שאני חולה בקורונה והעבירו אותי למחלקת קורונה.מסתבר כי במשך כשבוע הייתי כנראה חולה א-סימפטומטית, הייתי עם המשפחה, הסתובבתי בכלבו ובמקומות אחרים בקיבוץ וחשוב לציין שתמיד השתמשתי במסכה, מה שאולי הגן על אלה שבאו איתי במגע".

איך נדבקת?

"אין לי שמץ של מושג. אני יכולה לשער, אך אין ביסוס בדוק".

מה קרה לכל אלה שהיית איתם בקשר לפני כן?

"כל מי שנפגש איתי כולל דן והמשפחה, השותפות שלי בברידג' והקשישה מחוגלה – עברו בדיקות ונמצאו שליליים לנגיף. אני משוכנעת שלא הדבקתי אף אחד".

אז מה קרה לאחר שנדחה הצנתור?

"העבירו אותי למחלקת קורונה במתחם העצמאים, היה לי חדר לבד ולא היה לי קשר עם חולים קשה ומונשמים. לא פיתחתי סימפטומים למעט עייפות. אכלתי עצמאית ו"סבלתי" בעיקר מן הבידוד והאוכל המוסדי.

קיבלתי את כל מה שהייתי צריכה דרך חלון כפול, שחלקו הפנימי נפתח רק לאחר שהחיצוני נסגר. הצוות הנפלא שטיפל בי היה ממוגן באופן שקשה לתאר. ממש להוריד בפניהם את הכובע על תפקודם בתוך "חליפת חלל", מיוזעים ומוגבלים בתנועה למשך שעות. נקודת אור הייתה רעות נתיב העובדת במחלקה אחרת, שהביאה לי את כל מה שביקשתי מהמשפחה וגם היה נעים לדבר עם מישהי שאני מכירה. לאחר שהפצרתי בצוות שיעשו לי בדיקה נוספת, נמצאתי שוב חיובית לנגיף ואז כבר לא יכולתי להתווכח איתם.

הרגשתי טוב, לא היו לי תסמיני קורונה ובדיקה שלישית שעשו לי לאחר חמישה ימים, הייתה שלילית ואז שלחו אותי הביתה לבידוד. דן נאלץ לחפש לו מקום חלופי ולשמחתו נעתרו נורית ואורי דייג לארח אותו בקומה השנייה בדירתם".

וזה סוף הסיפור?

"לגמרי לא. לאחר שהגעתי הביתה הרגשתי לא טוב ונעשתה לי בדיקת א.ק.ג. שלאחריה אובחנתי ב"לניאדו" כחיובית לקורונה, אך היות ולא סבלתי הורשיתי להיות בבידוד בביתנו כשדן חזר לחדרו אצל משפחת דייג.

למי שכבר נדבק בנגיף, אני מאחלת שירגיש כמוני, ללא רוב התסמינים הקשים ואפילו הורדתי משמעותית במשקל, "בזכות" המזון המוסדי בבית-החולים. חלק מהטיפול בחולי הקורונה כולל טיפול תרופתי לדילול הדם כשתופעות הלוואי הכוללות סחרחורות והרגשה נוראית, אילצו אותי לחזור פעמיים למיון, עד שהגעתי לתובנה שהטיפול לדילול הדם גורם לי לכך. מהרגע שהפסקתי הרגשתי טוב יותר והתופעות לא חזרו, מה שמוכיח כי אף אחד לא מכיר את הגוף שלנו כפי שאנחנו מכירים".

איך את מרגישה היום?

"אחרי תשע בדיקות קורונה, אני מרגישה טוב, למעט עייפות שאני מודעת לכך שתמשך עוד מספר שבועות. מאז, עברתי צנתור ולא אותרה כל בעיה, אני לא לוקחת תרופות ואני מקווה שכך זה יימשך. "בלעתי" בתקופה הקצרה הזו 14 ספרים, מה שלא קורה לי בדרך כלל".

האם, לדעתך, הקיבוץ ערוך להתמודד עם מקרי קורונה?

"אני רוצה לציין את צוות הרווחה בקיבוץ לחיוב, אבל למרות הרושם החיובי לגבי מוכנות הקיבוץ להתמודד קורונה בקיבוץ, נאלץ דן לחפש פתרון אחר. למזלנו, נורית ואורי דייג היו שם כדי לעזור ולארח אותו ואפילו את ארוחת ערב שבת הם חלקו איתי. בכלל, התעניינות החברים והנכונות לעזור עשתה לנו הרגשה טובה, למרות הבידוד".

וכעת, לשותף בחוויה – דן: איך עברה עליך חווית הקורונה של נחמה?

"שבוע לפני שנחמה אובחנה, אמרתי לה בחצי רצינות שאני חושב שהיא חולה בקורונה. היא לא לקחה את זה ברצינות וגם אני כמובן לא הייתי בטוח בכך.

הייתי בבידוד 24 ימים ואני חש בר-מזל שמשפחתנו כאן ואני לא לבד. תמר לקחה את נחמה ל"הלל יפה" וליוותה את נחמה ואותי גם בהמשך. מערכת הרווחה ליוותה אותנו באופן יוצא מן הכלל וחזרתי ואמרתי לעצמי איזה בר-מזל אני על שאנו חיים בקיבוץ.

למרות זאת היה קשה להיות בבידוד שנראה כמו נצח, מנותק מהכל. יצרתי לעצמי סדר יום קבוע, כך שאוכל להעביר את היום בקריאה, כתיבת יומן, משחקי מחשב ופאזלים. יש לי חוג גדול של ידידים בקיבוץ ומחוצה לו, כך שניהלתי הרבה שיחות טלפוניות שעזרו לי להעביר את הזמן. גילת וממי הביאו לי אוכל מחדר אוכל והיו אחרים שהגיעו עם אוכל באופן פרטי".