צילום: אלדד ורדי
"חדר אוכל הוא מרכז ההתרחשות אליו מובילות כל הדרכים: המדרכות, השבילים, הקיצורים הקבועים בדשאים, הפרצות בגדרות הגנים ובתי-הילדים. כל ההליכות האחרות נעשו דרכו, בדרך אליו או בדרך חזרה ממנו, והמסלולים נקבעו בהתאם לזמני הארוחות.
ההליכה אל חדר האוכל וממנו הייתה אירוע בפני עצמו, הזדמנות לפגוש ולהתרועע, לראות מה חדש ב"חצר", לסגור עניינים ולעשות סידורים או פשוט להיפגש עם אנשים בדרך, בלי לקבוע מראש.
חדר האוכל ומועדיו אפשרו לתעות עם תכלית, לשוטט בהיתר.
כוחו של חדר האוכל אינו באכילה אלא במה שמלפניה, מאחריה, ומכל צדדיה, בדרמה הנוצרת במהלך האינטראקציות החברתיות המתרחשות על בימת חדר האוכל ובשיפוט שהן גוזרות על כל אחד מן המשתתפים. זו הצגה שאין בה חלוקה ברורה בין צופים לבין משתתפים. זה מקום בו כל האולם במה, בו מתחלפים תפקידים, פרסונות, טקסטים, מסכות.
זה תאטרון חברתי בו כללים ברורים ותפקידים קבועים אך השחקנים מתחלפים, המחזה ידוע מראש, אך מותיר מקום נרחב לאלתור".
("חדר האוכל כמשל" מאת ד"ר יערה בר און)
צילום: אלדד ורדי
הכל התחיל בישיבת המועצה, לפני שנה בערך, במהלכה ביקשתי תקציב השקעות לחדרוכל.
אבל בעצם הכל התחיל הרבה לפני, עם עבודת שטח ארוכה ובחינות כלכליות, התייעצויות, ואין סוף פגישות ושיחות.
לשמחתי הרבה אושרה ההשקעה והתחלנו בתהליך ארוך (ומייגע, יש לומר) של שיפוצים.
אני – לא מתעניינת בבנייה וכל המושגים של קונסטרוקציות , מפת ביובים או ניקוזים, זרים ורחוקים ממני שנות אור.
אבל ידעתי שכדי שלמקום הזה יהיה עתיד ונוכל לקדם אותו צעד או אולי חצי צעד קדימה, יש לשנות את הגישה ולהפוך אותו לעדכני.
לא אכתוב שוב על ההתייעלות האנרגטית שכל כך חשובה לנו ולילדינו בעיקר עכשיו, כשמדברים רבות, על משאבים וחסרונם בעולמנו.
לא אכתוב על ההתקדמות הקולינארית שמתרחשת פה במהלך השנים האחרונות, מבחינת בריאות, מוצרים וטריות.
וגם לא אכתוב על העולם המטורף אליו אנחנו צועדים יחד ועל עליית מחירי המזון המטורפת שהתרחשה במהלך השנה האחרונה, שטרם רואים את סופה בעולם הקולינארי.
אכתוב על ההתקדמות שלנו במטבח, על הקירות החדשים והמקררים שעוד מעט כבר יהיו מוכנים.
על מכונת השטיפה שהותקנה ועובדת כבר לאחר חבלי לידה קשה וארוכה, על הקיטור החדש שרכשנו בעזרתה הטובה של ענת תירוש ועל המעדנייה שכבר מתרגשת לה מעבר לפינה ומתחילה להראות את פניה אפילו בחדרוכל.
בקצה התהליך, שכולנו תקווה יתרחש בעוד כחודש, נוכל לעבוד בצורה מסודרת במטבח, נקבל את האישורים המתאימים ממשרד הבריאות ונצא לדרך חדשה.
צילום: אלדד ורדי
המעדנייה צפויה להיפתח לקהל הרחב באמצע דצמבר, תהיה פתוחה בימי חמישי ושישי ותמוקם באגף הדרום-מערבי של החדרוכל. המעדנייה תהיה ניידת, כך שהכל יהיה על גלגלים ויוכל לזוז בערבי חג ובאירועים. יהיה בה אוכל טרי וטעים לסופי שבוע, יהיו בה מוצרים משלימים לארוחה טובה, פרחים של צביה וגבינות של תמיר פרץ. המחירים לחברי קיבוץ יהיו נוחים והיא תאפשר התפתחות כלכלית לחדרוכל.
חשוב לציין שלמרות השיפוצים הקדיחות, כאב הראש והבלגן במהלך החודשים האחרונים, הצלחנו להשאיר את החדרוכל פתוח בעזרת הצוות המדהים של החדרוכל ומנחם הרטמן המפקח על הבנייה. זה לא מובן מאליו וכך הצלחנו לחסוך כסף רב ולהמשיך את הפעילות היומיומית של החדרוכל. אנחנו כאן כדי לשרת את הציבור. תפיסה זו עמדה ועומדת לנגד עינינו לאורך כל הדרך ונמשיך לדבוק בה.
וזה המקום והזמן להודות למנחם הרטמן שבזכותו הכל קורה, לצוות החדרוכל המדהים שסחב ולא נשבר גם ברגעים קשים מאוד אפופי אבק ובעיקר לכם, ציבור יקר, שאתם מצביעים ברגליים וממשיכים להגיע.
לכל מי שמעוניין להציע, להעיר ולהאיר, אתם מוזמנים לכתוב אלי
"תהלים על הדשא הגדול
בערב שבת, בקיץ: חדר האכל
שט על הדשא הגדול כספינה
מוארת חלונות, הילדים
משחקים על הדשא. ההורים בחולצות לבנות
משוחחים בנחת על הרחבה.
הערב פורש את כנפיו כדוגרת
המכניסה את אפרוחיה
תחת כנפה.
בשבילי זו השעה היפה בעולם. ביקום כולו".
("יחף – תהילי עין שמר" מאת עלי אלון)
Share this post
