סוזן לברון

.

אילו רק יכולנו לסלק את כל הבעיות הקטנות, המעצבנות והמלוכלכות שמזמנים לנו החיים סביבנו, להשמיד את כל המזיקים או לפחות להעביר את היצורים הקטנים והמכוערים האלה ואת הסבל שלהם לאזור שולי בקהילה שלנו ובחיינו. זה הרי מה שאנחנו עושים עם כל שאר הזבל שלנו ועם אוכלוסיות שאיננו אוהבים. כך נחסך מאתנו הצורך לראות או להריח את הריקבון, את המוות, את ההרס שלהם גרמנו, ואנחנו יכולים להרחיב בשקט את הכבישים שלנו, לרכוש עוד בגדים ולאכול עוד עוגיות ולמעשה להגדיל בשלווה את אזור הנוחות שלנו. ברוכים הבאים לכביש 6 ול"גבעת חיים ביתנו". עברנו דרך ארוכה מהמקום שבו התחלנו.

אני ורבים כמוני, המתגוררים בערים ובקהילות אחרות ברחבי המדינה, פתחנו בתוכניות של עיקור, סירוס והאכלה מינימלית של חתולים עזובים, משום שלא יכולנו עוד לראות בשעות הבוקר המוקדמות, בעת הצעידה לאורך הכבישים, חתולים גוססים ומתים שוכבים על מדרכות וכבישים, כשהגורים עדיין מנסים לינוק מאמותיהם. אם שדה הקטל הזה, שאינו מבחין בין בעלי החיים השונים, אינו מספיק כדי לעורר בנו רחמים, הרי שאלה מבינינו שחוו את הכאב של אובדן כלבים או חתולים אהובים שנפלו קורבן להרעלות, יכולים להיזכר עד כמה היה זה בלתי אנושי ועד כמה זה נראה להם כמו "עולם שלישי". עד כמה חינוכית הייתה החוויה הזאת עבור ילדינו? מה אנחנו יכולים לומר להם? אין ספק שיש כיום אנשים שאין להם שום בעיה לומר, "כך אנחנו מתמודדים עם מזיקים ועם 'יצורים בלתי רצויים' אחרים בסביבה. אנחנו פשוט גורמים להם להיעלם".

ובכן, מאז חלף לא מעט זמן ובינתיים ישראל עדיין מתגאה בכך שהיא דמוקרטיה חברתית המחויבת לערכים הומאניים, למודעות ולשמירה על איכות הסביבה ולחינוך הצעירים שלנו להיות מעורבים יותר במה שקורה לאחרים (והכוונה לבני אדם ולבעלי חיים גם יחד), שאינם יכולים להתחרות בהצלחה עם הסביבה שלנו המשתנה במהירות.

חתולים הם חלק מהנוף שלנו ואיננו יכולים להשמיד אותם כאילו היו מקקים. זהו החוק, והוא הרבה מעבר לסוגיית "אוהבי חתולים מול שונאי חתולים". הפרה של החוק גוררת ענישה הכוללת קנסות גבוהים ומאסר. אם מגלים שחתול או כל בעל חיים מוגן אחר הורעל או נהרג, החשד והחקירה מתמקדים קודם כל בשונאי בעלי החיים הללו. יש מספיק אזרחים שאכפת להם וארגונים להגנת הסביבה ובעלי חיים שיוודאו שאלה יקבלו את מלוא העונש המגיע להם על פי החוק. בקרה על אוכלוסיות בעלי חיים חייבת להתבצע ברמות שונות וביניהן חקיקה, רישום/זיהוי (כמו חיתוך קל של האוזן למטרות זיהוי), ניטור פסולת, ניטור סביבות מחייה טבעיות, סירוס חיות מחמד וכלבים וחתולים משוטטים וחינוך הציבור בקהילה שבה אנו חיים ובבתי הספר שבהם לומדים ילדינו.

מה שתוכנית הלכידה-סירוס-עיקור בגבעת חיים מנסה לעשות הוא לנטר מבחינה ביולוגית את אוכלוסיות החתולים. מחקרים רבים נעשו בנושא זה, ונמצא שרעל אינו מהווה פתרון לבעיה. ערים וקהילות ברחבי העולם אימצו את תוכנית הלכידה-סירוס-עיקור, פשוט מפני שהיא יעילה בהרבה מהרעלה והרבה יותר אנושית ממנה. אוכלוסיית חתולים שאינה מטופלת מבחינת רבייה מינית, נוטה לגדול ללא בקרה, ואין זה משנה באילו שיטות נוקטים. המזון שניתן לחתולים בתחנות האכלה שונות נעשה באופן כזה שבעלי החיים מקבלים כמות מינימאלית של מזון. דבר זה נעשה משתי סיבות: 1) כדי שלא ייכנסו לבתים ויהוו מטרד לאנשים שאין להם כל סימפטיה לבעלי חיים, ו-2) כדי שיימלאו את תפקידם המוכח כגורם מרתיע לעכברים ולנחשים.

אלה שהיו רוצים להרעיב אותם למוות צריכים לדעת שמניעת המזון והשתייה תוביל בדיוק לתוצאה ההפוכה. נסו להרעיב אותם וראו מה קורה. הם ימצאו את דרכם לכל מקור מזון כדי לשרוד, כפי שעושה כל יצור חי – אדם או כל בעל חיים אחר – במצבים שבהם הוא חווה מצוקת מים ומזון.

אין כל ספק שקיימים בקהילה שלנו אנשים שאין בהם כל אהבה לחתולי רחוב וחושבים שצריך פשוט להרוג אותם או לגרום להם "להיעלם" מבלי לשאול יותר מדי שאלות. אין זה משנה שיכול להתרחש פיצוץ אוכלוסין בקרב אוכלוסיות העכברים והנחשים אם החתולים ייעלמו, אנשים אלה יכחישו תמיד את כל הנתונים העובדתיים, מפני שרווחת בעלי החיים פשוט אינה חלק מסדר היום שלהם.

החתולים המשוטטים בגבעת חיים מהווים שוב מוקד למאבק בין בני אדם, ובמאבק הזה קיימים שני צדדים: צד אחד שרוצה שהם יסתלקו וצד שני שרוצה להציל אותם. בינתיים ניצבת הנהלת גבעת חיים  בין המחנות בניסיון למצוא דרך להפיג את המתח בין הצדדים. המטרה שלהם היא לפתח תוכנית טיפול ארוכת טווח שתהיה יציבה מבחינה אקולוגית, חוקית ואנושית כאחד. התוכנית מתקיימת בעלות מינימלית ואינה מציעה כל סיוע וטרינארי. כל סיוע כזה לחתולים פצועים ממומן על ידי אנשים פרטיים שאכפת להם והם מוכנים לממן זאת מכיסם. ההנהלה מספקת תקציב מינימלי עבור המזון הבסיסי ביותר שיוכל להשאיר את החתולים בחיים. דבר זה גורם לכך שהם יפריעו פחות לאנשים שאינם רוצים בהם בסביבתם וכן יבטיח שיהיה להם את הכוח הדרוש כדי לנטר נחשים ועכברים.

יש אנשים המסרבים לשלם אגורה אחת נוספת לתוכנית הזאת. אני למשל לא אשלם אגורה אחת נוספת לסלילת כל כביש שהורס את מקומות המחייה הטבעיים שלנו. לא אשלם כדי שמישהו ייהנה מעוד בגדים או עוגיות, אבל אשלם למען קרן מיוחדת לחברי הקהילה שאין להם בגדים או מזון או למען עובדים זרים או ערבים שחיים בתנאים סוציו-אקונומיים קשים ומקבלים משכורות מינימליות, מפני שאנו שוכרים אותם מקבלנים פרטיים.

למרבה המזל הם חיים בפריפריה, כך שנחסך מאתנו הצורך לראות או להריח את הקשיים שלהם, ואם איננו שואלים, איננו חייבים לדעת…. הודות לחתולים התברר לכולנו מה פירוש להיות עני ומחוסר בית, להיות במצב של הזדקקות לעזרה, בין אם היה לנו אכפת מספיק כדי שנטרח להתעניין במצבם או לא.