תכנית המיחזור עובדת בקיבוצנו כבר שמונה חודשים, ובמועצה היא כבר חוגגת שנה, ואין כמו עלון סתיו על מנת להתעדכן וללמוד קצת מאריק, שאמון על הנושא בקיבוץ, על התכנית, כיצד היא התחילה ואיפה היא עומדת היום.

אריק, כיצד ואיך נולד פרויקט המיחזור?

תחילת הפרויקט הייתה באוקטובר 2010, בתחילה עם מספר יישובים באופן ניסיוני ואחר כך באופן הדרגתי לכל יישובי המועצה (12,000 בתי אב). בימים אלו אנו מציינים שנה לפרויקט, כשהישובים האחרונים של המועצה נכנסים לפרויקט (יד חנה ובחן). כך שניתן להגיד שהמועצה בהחלט עמדה ביעד הזמנים.

מדובר בפרויקט הגדול בארץ של מחזור ל-12 סוגי פסולת והמועצה היחידה  שלקחה על עצמה מחויבות בסדר גודל שכזה. פרויקט בסדר גודל כזה מצריך לוגיסטיקה לא פשוטה של איסוף ושליחת הפסולת הממוינת למרכזי האיסוף, כמו גם פעילות של חינוך והסברה בקרב התושבים.

ציין כמה מהבעיות הקיימות בפרויקט שכזה?

הרבה בעיות נובעות מהעובדה שקשה למצוא פתרונות קצה שיקלטו את הפסולת הממוינת. זכוכית, לדוגמה – פתרון הקצה הוא מפעל "פניציה" שנמצא רחוק מאוד, או למשל בגדים. אין פתרון קצה שיקלוט בגדים. בהתחלה שלחו את זה אפילו לשטחים, אבל זה לא השתלם. התחלפו 3– 4 קבלנים עד שלבסוף המועצה כפתה על הקבלן הנוכחי לקחת על עצמו גם את נושא הבגדים.

איך אנחנו יודעים שבסופו של דבר הפסולת ממוחזרת ולא מוטמנת?

האשפה מחולקת בראש ובראשונה לשני זרמים: זרם אורגני – שבעבר נזרק כלאחר יד להטמנה, והיום הולך למפעל הקומפוסט בשטחי "מרץ" (יחד עם חומרים אורגניים מהרפתות והלולים א.ז.)  וזרם א-אורגני שבעבר הלך כולו להטמנה והיום מחולק לסוגי הפסולת השונים.

אני רוצה להאמין שאכן הכול מטופל. יש פתרונות קצה שהם יחסית יותר פשוטים : נייר – מפעלי נייר חדרה, קל קר – לריסוק ושימוש חוזר במפעל בעין כרמל, פלסטיק – למפעל ברמת חובב. לעומת זאת, יש פסולת שלא ברור לנו לאן היא הולכת (מוצרי אלקטרוניקה לדוגמה) ואנו צריכים להאמין למועצה שהיא מוודאת שהקבלן לא פשוט הולך וזורק את זה באיזה שהוא מקום. יש לזכור גם שעלויות ההטמנה הן על הקבלן, ולכן כדאי לו למחזר כמה שיותר ולא לשלוח להטמנה שהיא יקרה מאוד.

בעיה נוספת היא הכמויות, שקיות פלסטיק לדוגמה. הציבור משתמש בכמויות עצומות. המטרה האמיתית היא לא לצרוך ולמחזר אלא פשוט לצרוך פחות. בעיקר בדברים שבהם יש תחליף טוב (כמו שקיות רב פעמיות).

איך אתה רואה את התקדמות הפרויקט בגבעת חיים?

גבעת חיים התחילה למחזר במרץ 2011, הכניסה שלנו לנושא המחזור הייתה מתוך חזון וראייה עתידית של מה יקרה עם כמויות ההטמנה ומה יהיה עם עתיד ילדינו לאור קצב ייצור האשפה הנוכחי.

הכניסה של גח"א לפרויקט לוותה בחוסר אמון מצד ההנהלה, בעיקר כלפי המועצה האזורית שכביכול "הנחיתה" את זה על הקיבוץ. בכניסה לביצוע לא היה שיתוף פעולה מלא, לדוגמה בנושא מרכז המחזור היישובי ועוד. היום, שמונה חודשים אחרי, מדובר באפיזודה חולפת ויש תיאום טוב בין הקיבוץ ובין המועצה.

מבחינתי, לקחתי אחריות על הפרויקט מתוך חזון ושליחות ומעורבות אישית. זה לא מובן מאליו שאיש הנוי ייקח אחריות על המחזור, ובהרבה יישובים זה לא פועל כך (גח"מ, עין החורש, המעפיל ועוד) . אני חשבתי שזה חלק טבעי מהענף שלנו, ולקחתי על עצמי ועל הצוות שלי להוביל את הנושא. אני שמח שזה באחריותנו ולא באחריות מישהו אחר.

איך יודעים מה לעשות, אתם הרי לא מומחים בענייני מחזור?

אנחנו כל הזמן מלווים בייעוץ והכוונה של אנשי המועצה, ועל כך בירכתי ותודתי.  עם זאת, חשוב לדעת שכולנו לומדים תוך כדי תנועה. כל יום מתנסים ולומדים. אין פתרונות בית ספר, צריך לזכור שמדובר בפרויקט ראשוני וחלוצי בארץ.

לדוגמה, נושא האשפה האורגנית. בהתחלה האנשים האחראים במועצה רצו איסוף מרכזי. היו עם זה המון בעיות וגם המפעל במרץ לא היה מוכן והיה צורך לשנע חלק מן האשפה לבקעה. גם בקיבוצים, בעיקר, היו הרבה טענות על כך שהמיכל לא אסתטי, הפתיחה לא נוחה ובנוסף, כמובן, בעיית הרימות והזבובים בקיץ.

היום יש תפנית מחשבתית וחושבים יותר ויותר שקומפוסטרים בייתים ושכונתיים יהיו פתרון טוב יותר. גם לנושא שינוע האשפה האורגנית והסתובבות של רכבי אשפה כבדים במשק וכן מבחינה אסתטית.  ההתניה שלנו למעבר למרכזי קומפוסט שכונתי היא שנוכל למצוא לכל מרכז כזה אחראי שכונתי שידאג לתחזוק המרכז (זה לא הרבה עבודה – הפיכת הקומפוסט, הוספת חומר יבש והשקיה מפעם לפעם).

אצלנו פועל באופן ניסיוני מרכז קומפוסט שכונתי אחד בשכונת הבנים. האחראי עושה עבודה טובה. אנחנו, כצוות נוי, יכולים לתת תמיכה לוגיסטית, אבל לא לקחת אחריות ישירה, אנחנו גם בוחנים אופנים אחרים של תמיכה.

זה גם טוב שיהיו אחראים שכונתיים גם לנושא הקומפוסטר וגם בכלל לאזור מיכלי האשפה כי אז הציבור יותר מעורב ולוקח אחריות ויהיו פחות "קטסטרופות" בנושא.

מה ההתרשמות שלך מהאופן שבו הגיב הציבור בקיבוץ לפרויקט?

בתחילת הפרויקט, בארבעת–חמשת החודשים הראשונים הייתי די מיואש מההתנהגות. פעמים רבות הפחים להטמנה היו מפוצצים, אנשים סירבו לגשת לפחים אחרים, ריקים יותר אלא העדיפו לזרוק את האשפה בצד ולגרום למפגעים אסתטיים בלתי מתקבלים על הדעת. גם מבדיקה שעשתה המועצה בחודשי הקיץ עלה ש 85% מהאשפה שנזרקה להטמנה הייתה יכולה להתמיין ולהיות ממוחזרת.

לעומת זאת, בשלושת החודשים האחרונים רואים שיפור בהתנהגות הציבור. יש הסברה והדרכה מטעם המועצה – עוברים בית בית, מדברים עם התושבים ומסבירים את חשיבות המחזור. יש גם חומר כתוב שמופץ וגם פעילות הסברה לילדים בבתי הספר שיידעו וישפיעו על ההורים. יש בהחלט עוד למה לשאוף, אבל רואים בבירור שיפור והתקדמות.

מהם הדברים העיקריים שאתם, כצוות, צריכים מאיתנו, הציבור, על מנת לשפר את התהליך?

יש מספר דברים שחשוב לשים אליהם לב :

–          שמנו שילוט במרכזים (עדיין חסר במקומות מסוימים). חשוב מאוד לפעול על פי השילוט ולזרוק במקומות שעליהם מורה השילוט.

–          בתחום הגזם. חשוב מאוד שלא לזרוק פלסטיקים או פסולת גושנית יחד עם הגזם כי קשה מאוד לאסוף את הגזם במידה ופסולת אחרת מעורבבת בו.

–          נייר – אחד מתוצרי הפסולת החשובים. יש להקפיד ולהפריד אותו ולהכניס בפחים המתאימים.

מה מתוכנן לעתיד?

בעתיד, אנו נוסיף 4-5  מרכזים אזוריים ושכונתיים, עם מיכלים יותר מסודרים לקרטון ושקיות פלסטיק וזכוכית. כך שיהיה קל יותר לאנשים לזרוק ולמיין את הפסולת ולא יצטרכו ללכת עד מרכז המיון המרכזי.

כמו כן, יש רצון לשילוב רב יותר של מערכות החינוך, של הדור הצעיר ושל שוכרים ועסקים בקיבוץ. בתחילת הפרויקט, הדגש הופנה לבתים פרטיים, היום, מופנית יתר תשומת לב לעסקים. בימים אלו, לשמחתנו, יכנסו חדר האוכל והמטבח לתחום ההפרדה.

חשוב לי להדגיש שבסופו של דבר מדובר ברצון הטוב ובשיתוף הפעולה של הציבור ואלמנט הזמן הוא חשוב וההטמעה תיקח זמן. זאת התמודדות יומיומית, בעיקר בתוך השכונות, אבל גם הקבלן שעבר תקופת הרצה, מודע היום יותר לנושא המחזור ולנושא ניקיון המרכזים ואיסוף יותר מוקפד.

מה קורה בתחום של אכיפה ועונשים, האם יש דבר כזה?

מדובר בנושא מסובך גם מבחינה לוגיסטית וגם מבחינה משפטית. כבר היום יש מקומות שמתחמי המחזור מצולמים, זאת על מנת לקיים ביקורת על הזריקה ולוודא שלא לוקחים אשפה ממוחזרת ממיכלי המחזור. אצלנו זה לא קיים, ואני התנגדתי לכך.

כרגע המועצה לא בודקת את כמויות האשפה הממוחזרות על בסיס יישובי, אלא בודקים 3-4 קיבוצים ביחד. לכן קשה לקבוע באופן וודאי האם קיבוץ אחד ממחזר יותר או פחות, וקשה לתגמל בהתאם.

המועצה עורכת מפגשי פעילים בקיבוצים ומקבלת משובים ורעיונות לשיפור. וחשוב לי להדגיש שכל רעיון או משוב שיש למישהו, חשוב להעביר לי או לאחד הפעילים ואנחנו נעביר את זה הלאה לרכזת הפרויקט במועצה. השנה, כמו בשנה שעברה, יהיה הפנינג ירוק במועצה (כחלק מחגיגות גשר הצבים) וגם בו ישתלב נושא המחזור ויינתנו פרסים בתחום.

לסיכום נושא המיחזור, רציתי להודות  לצוות של הענף שעושה במלאכה ובמיוחד ליוסי הפנסיונר שעושה הרבה עבודה ולוקח יוזמה לקידום התחום – יישר כוח!

מה בתחום הנוי, לאן אתה רואה את הענף מתפתח ומהם האתגרים העיקריים שצופן העתיד?

ענף הנוי מתמקד בהחזקה ופיתוח של הנוי בהתאם ליכולות הצוות. מאחריות בעבר על הנוי בלבד, עברנו לאחריות כוללת על החצר והתברואה וכמובן שזה מקשה ומוסיף עבודה ואחריות ומשימות נוספות.

המשימות העיקריות בעתיד יהיו: ליווי של הנוי לצד פיתוח הכבישים הצפוי, גמר 10 היחידות החדשות בשכונת הבנים, מעגל התנועה לגבעת חיים (שסוכם שאנחנו נהיה אחראים על הגינון שלו) ובהמשך מרכזי החינוך המשופצים ועוד.

סה"כ אני מרוצה ממצב החזות של גח"א. הייתי רוצה לטפל בעוד שטחים שמיועדים לשינוי (כמו אזור החשמליה) אבל צריך להיות מציאותיים ולעשות את המקסימום במגבלות הצוות. בסופו של דבר זה רק שאלת תקציב, גודל הצוות, וזמן. צריך למצוא את שביל הזהב ולתמרן עם מה שיש.

מה לגבי חצרות פרטיות שלא מטופלות? איך מתמודדים עם זה?

ההפרטה שינתה הרבה תבניות נוף. הנוי כבר איננו מ"קצה אל קצה". האחריות על החצרות עברה לתושבים עצמם, והרבה מקומות הוזנחו, גם עקב עלויות המים הגבוהות. אין לנו הרבה מה לעשות, חוץ מלראות ולדאוב את ההזנחה.

עם זאת, עקב שיוך הדיור רואים שהגינון חוזר. והתמונות של 2004 ותחילת ההפרטה כבר לא חוזרות על עצמם והמצב משתפר. חשוב שלאנשים יהיה אכפת ולזכור שגינון וטיפוח גם מעלים את ערך הנכס והסביבה.

 מה עם השטחים הפתוחים, ויוזמות של מתנדבים לטפל בהם?

אם יהיו התארגנויות כאלו נתמוך בהם מבחינה לוגיסטית ומבחינת ציוד. אם אנשים ירצו, למה לא? זאת תופעה ברוכה. כרגע אני לא רואה הרבה התארגנויות כאלו. במצב העניינים הנוכחי הנוי לא יכול לקחת אחריות על כל השפ"פים. זה עניין של זמן ושל תקציב. זה גם עניין של לחץ של הדיירים על הקהילה וההנהלה. אם דיירים ירצו מספיק, אז השפ"פים יטופלו.

המגמה היום היא לטפל בשטחים פתוחים ע"י נטיעת חורשות בעיקר לשם חיסכון במים. עם זאת, היום אנחנו עובדים הרבה יותר בצמוד לתוכנית אב, ואם יש איזור שצפוי להיות מפותח או להיות מגרש חניה, אז לא נטע שם עצים, רק על מנת להוציא אותם אחרי מספר שנים. פשוט נחכה עד שהאזור יפותח על פי הייעוד שלו.

מילות סיום?

אני אוהב את העבודה, ואוהב את הגן בגבעת חיים. ומאמין שיהיה דור המשך, יש כבר שאיפה לכמה שיהוו דור ההמשך.