בהמשך לכתבה שפורסמה בעלון ספטמבר, בכתבה זו אעשה השוואה קצרה בין המצב המצוי למצב הרצוי לדעת חברי הקיבוץ, כפי שבאו לידי ביטוי בשאלון. לאחר מכן אחבר את הממצאים לתיאוריות מקובלות בתחום יישוב הסכסוכים ואציע מודל ליישוב סכסוכים המותאם לקיבוץ המתחדש.

השוואה בין המצב המצוי למצב הרצוי
ממצאי השאלון מראים בצורה ברורה, לגבי רוב סוגי הסכסוכים, כי המצב המצוי היום בקיבוץ בנוגע לדרכים בהם מיישבים סכסוכים שונה משמעותית מהמצב הרצוי לדעת החברים.
בעוד שלדעת החברים המצב המצוי בסכסוכים בין החברים למוסדות הקיבוץ, מאופיין בנטייה ברורה של החברים ליישב את הסכסוך בדרך של בוררות או בבית משפט, המצב הרצוי לדעתם הוא ליישב סכסוכים אלה בדרך של גישור, בין אם גישור פנימי או גישור חיצוני. מסקנה זו נכונה לגבי כל סוגי הסכסוכים בין החברים למוסדות הקיבוץ מלבד סכסוכים בעל מאפיינים פליליים – בסכסוכים אלה המצב המצוי דומה למצב הרצוי ורוב החברים חושבים כי בסכסוכים אלה יש לפנות לבית משפט.
הפער בין המצב המצוי לבין המצב הרצוי קיים בצורה דומה גם בסכסוכים בין חברי קיבוץ. גם כאן, בכל סוגי הסכסוך (שכנים, משפחתי, כספי) מלבד סכסוך בעל מאפיינים פליליים, הדרך המועדפת היא דרך של גישור ואילו בפועל, רבים חושבים שהחברים בוחרים בדרך של בוררות או בית משפט.

קריקטורה של זאב גוטקינד, שנים ראשונות של הקיבוץ

החיבור לתיאוריות בתחום יישוב הסכסוכים
על פי אחד המודלים המוכרים ליישוב הסכסוכים (יורי ופישר), אחד העקרונות על פיהם יש ליישב את הסכסוך הוא התמקדות באינטרסים ולא בעמדות והוא ממומש באמצעות ניתוח האינטרסים והצרכים של הצדדים לסכסוך. האינטרסים האישיים של הצדדים קשורים קשר הדוק לערכים. ממצאי השאלון מראים באופן מובהק כי גם היום, בעידן של הקיבוץ המתחדש, לחברי הקיבוץ חשוב לשמור על ערכי המקום – סובלנות, ערבות הדדית ושותפות. ערכים אלה משולבים בחיי היום יום של החברים ומוסדות הקיבוץ וקיים מתח מתמיד בינם לבין צרכים ואינטרסים אישיים של החבר כמו הצורך בפרטיות, השאיפה לעצמאות כלכלית, עצמאות בקבלת החלטות, החופש לבחור ועוד. על מנת לשלב בין הערכים והצרכים השונים, כל חבר, כמו גם מוסדות הקיבוץ, מקיימים איזון עדין בין הערכים והצרכים השונים וזאת כדי לשמר את אותו מרקם חיים המיוחד לקיבוץ. איזון זה הוא תהליך מתמשך, מורכב ודינאמי המושפע מתהליכים חברתיים שונים המתרחשים בסביבה הקרובה והרחוקה.
כפי שציינתי, על פי השאלון החברים מעדיפים לנהל את הסכסוכים בקיבוץ בדרך של גישור. העדפה זו נובעת לדעתי מההבנה וההכרה בחשיבות הרבה שיש לאופן ניהול הסכסוך, להידברות ולמציאת הסכמות לשם שמירה על מרקם החיים של הקהילה, לא פחות מן הפתרון המושג. יישוב סכסוך בדרך של גישור, להבדיל מדרך של בוררות או בית משפט, מאפשר לצדדים גמישות רבה ומעודד יצירתיות בפתרונות האפשריים. גמישות זאת חיונית על מנת להגיע לפתרונות המרחיבים את העוגה (פתרונות בעלי סכום חיובי) ולא סכום אפס, כך שמצד אחד מושגים האינטרסים והצרכים האישיים של החברים ומהצד האחר נשמרים ערכי ומאפייני הקהילה בה הם חיים.
עולם יישוב הסכסוכים התפתח מאוד בשני העשורים האחרונים. בתקופה זו פותחו מודלים שונים לגישור המותאמים לאופי הסכסוך. בסכסוכים בקיבוץ, פעמים רבות כל מה שהחבר רוצה זה התנצלות או בקשת סליחה, הכרה פומבית (בתוך הקיבוץ) בעוול שנעשה לו. לסכסוכים כאלה מתאים מודל מסוים, בעוד שאם הסוגיה היא כספית בעיקרה, נדרש פתרון מהיר ושם ניתן להתאים מודל אחר.
לגבי הבחירה בין גישור פנימי או חיצוני, כאשר בוחרים לנהל סכסוך בקיבוץ בהליך של גישור יש חשיבות קריטית להבנת אורח החיים הקיבוצי על מנת להוביל בו מהלך אפקטיבי של גישור. על המגשר להיות מודע לכל ההשלכות של אירוע סכסוך בקיבוץ ול"ניואנסים" הרבים שמלווים תהליך כזה. בעידן ההפרטה, כל קיבוץ בחר לעצמו את האיזון המיוחד לו בין חיי שיתוף וקהילה לחיים אינדיבידואלים. ישנם קיבוצים שנמצאים בתהליכי הפרטה ראשונים וישנם כאלה שנמצאים בתהליכים מתקדמים. יש קיבוצים שתהליכי ההפרטה גרמו אצלם להתפרקות של ממש בערכי השיתוף והערבות ההדדית ויש כאלה שמצאו את שביל הזהב לשלב בין הדברים. כל קיבוץ והניואנסים שלו. לכן, חשוב מאוד היכן שניתן לשלב בין שפת הגישור לשפת המקום. שילוב כזה אפשרי ביתר קלות באם בוחרים בגישור פנימי. כפי שציינתי בפרק הקודם, במרבית הסכסוכים החברים ציינו כי הם מעדיפים את הדרך של גישור פנימי על גישור חיצוני. כנראה, שלדעת החברים ישנה חשיבות רבה להיכרות ארוכת השנים עם האנשים ולהישענות על ערכי המקום המיוחדים, ובאמצעות גישור פנימי ההיכרות עם האנשים והערכים היא ממקור ראשון ובלתי אמצעית.
נכון, קיימת בעיה של אובייקטיביות או ניטרליות בגישור פנימי. ניטרליות המגשר היא אבן יסוד בתהליך הגישור וגם בממצאי השאלון החברים ציינו תכונה זו כחשובה מאוד לאנשי ה"מנהיגות המגשרת" בקיבוץ. ישנם חברים שהביעו את חששם כי לא ניתן יהיה למצוא חברים מגשרים שיביאו איתם רמה גבוהה של אובייקטיביות. חשש זה נובע מאופי החיים האינטימי בקיבוץ וההיכרות רבת השנים של המשפחות אחת עם השנייה. כל חבר קשור בצורה כזו או אחרת לחבר אחר והוא מביא אתו מחשבות ודעות על הצדדים לסכסוך או משפחתם הקרובה מאירועים וחוויות משותפות שהיו בעבר (מבית הילדים, מקום העבודה וכד'). כך ייתכן מצב שהמגשר יהיה "חשוד" כמגשר לא ניטראלי.
כמובן שלא ניתן להתעלם מבעיה זו, אך לדעתי ניתן להתגבר עליה. כניסתם של חברים חדשים לקיבוץ שאין להם "היסטוריה" מוכרת בקיבוץ ובנוסף, בחירת קאדר מגוון של אנשים ל"מנהיגות המגשרת" ומתן אפשרות לגישור על ידי זוג מגשרים בסכסוכים מסוימים או במצבים שהצדדים מבקשים זאת, יהווה פתרון טוב לבעיה.

הצעה למודל ייחודי בקיבוץ המתחדש
הממצאים מצביעים בצורה ברורה על העדפה של תהליך הגישור אם כי חברים רבים מבינים כי דרך זו אינה מתאימה לכל סוגי הסכסוכים ולכל החברים באותה מידה. המודל המוצע הינו מודל משולב והוא נועד להשיג מספר מטרות:
1. גמישות מלאה בבחירת הליך יישוב הסכסוך תוך ניסיון למצות ראשית את הליך הגישור.
2. סיוע לחבר בבחירת הדרך המתאימה לסכסוך הספציפי.
3. הנגשת הטיפול בסכסוך לחבר על מנת לצמצם את משך הזמן מרגע שמתהווה הסכסוך ועד לתחילת הטיפול בו ובכך למנוע את הסלמתו.
4. שמירה על ערכי הקהילה הייחודיים ומרקם החיים המיוחד לקיבוץ.

ראשית יש לבחור קבוצת חברים שתיקרא "מנהיגות מגשרת" (קבוצה שאינה משויכת לממסד). הקבוצה תימנה כ-15-10 חברים, בעלי מאפיינים ותכונות רלוונטיים – מרבית המאפיינים והתכונות הופיעו בשאלון והחברים הביעו את דעתם לגבי דרגת חשיבותם. הקבוצה תהווה מעין קאדר של אנשים ממנו ניתן יהיה לבחור את המגשר או המגשרים שיטפלו בסכסוך הספציפי.
כאשר פורץ סכסוך בין חברי קיבוץ או בין חבר למוסדות הקיבוץ, הצדדים יכולים לפנות ל"מנהיגות המגשרת", אך גם חברי "המנהיגות המגשרת" יכולים ליזום את הקשר עם הצדדים ולהציע את עזרתם. לאחר יצירת הקשר, בעדיפות קרוב ככל שניתן לתחילת הסכסוך, יתחיל הטיפול לפי השלבים הבאים:
1. שלב ראשון – יוחלט מי מחברי הקבוצה (אחד או שניים) ינהל את הגישור בסכסוך.
2. שלב שני – ישיבה עם הצדדים, יחד או בנפרד, ולאחר שמיעה ראשונית של נושא הסכסוך, סיוע לצדדים לבחור בדרך הנכונה ליישוב הסכסוך, תוך הצגת היתרונות והחסרונות של כל הליך (גישור פנימי, גישור חיצוני, בוררות, בית משפט) לסכסוך הספציפי והתייחסות / התחשבות בערכי הקהילה ומרקם החיים בקיבוץ.
3. שלב שלישי – אחרי בחירת הצדדים בהליך, באם בחרו בגישור פנימי, המשך טיפול על ידי המגשר / המגשרים שנבחרו.

טרם יישום המודל המוצע בקיבוץ, יש להתייחס למספר נקודות טכניות ומהותיות: מהו מקור הסמכות של "המנהיגות המגשרת", האם עבודת החברים בקבוצה מתבצעת באופן וולונטרי או בתשלום ומי הגורם המשלם, מהם יחסי הגומלין בין "המנהיגות המגשרת" למוסדות הקיבוץ, אופן בחירת החברים לקבוצה ועוד.
לסיכום, הליך הגישור מהווה את אחת הדרכים החלופיות העיקריות ביישוב סכסוכים והעובדה כי הינו הליך גמיש הניתן להתאמה לצדדים, למקום ולזמן, מאפשרת להתאימו לסכסוכים בקיבוץ המתחדש. הערכים עליהם מושתת הקיבוץ, מרקם החיים הייחודי וחיי הקהילה מתאימים מאוד להליך הגישור ואין זה מפתיע כי כך חושבים רוב חברי הקיבוץ. הליך הגישור מאופיין בהקשבה, סובלנות, קבלת האחר ומחשבה לטווח ארוך ויישוב הסכסוך בהליך זה נעשה תוך ניסיון למצוא פתרונות יצירתיים שישרתו את שני הצדדים ויפתרו את הסכסוך לשנים רבות. את הפער בין המצוי לרצוי – הרבה סכסוכים המגיעים לבתי משפט ולבוררות על אף שהדרך המועדפת לדעת החברים היא דרך של גישור – ניתן להסביר בכך שאנשים אינם מכירים או אינם חשופים מספיק להליכי הגישור הקיימים.
המודל המוצע בפרויקט זה, מטרתו להנגיש לחברים את הדרכים החלופיות האפשריות ליישוב סכסוכים ולאפשר להם לבחור בהליך שמשלב את האינטרסים האישיים שלהם בסכסוך יחד עם הערכים החשובים להם לשימור בקיבוץ בו הם חיים. מודל זה לדעתי, בראש ובראשונה יקדם את הליך הגישור כהליך העיקרי ליישוב סכסוכים בין חברים ובין חברים למוסדות הקיבוץ. לגבי הדילמה בין גישור פנימי או גישור חיצוני, לדעתי מאפייני הסכסוך הספציפי ודעות הצדדים לסכסוך בשאלת הניטרליות של המגשרים מתוך הקיבוץ היא שתכריע בסוגיה. כפי שציינתי בעבודה, שאלת הניטרליות של המגשר היא יסודית ומהותית בהליך הגישור ומרקם החיים בקיבוץ מקשה מאוד להשגתה, אך לצד שאלה זו יש יתרונות אחרים בגישור הפנימי שיכולים להטות את הכף לטובת גישור פנימי למרות בעיית הניטרליות הקיימת.