צילמה אפרת אשל

האנדרטה בקיבוץ נחנכה ב- 9.5.1989 – לפני 30 שנה בדיוק.

פינדה ז"ל – אבינו וסבינו – היה הוגה רעיון הקמתה וביחד עם חברים נוספים מימשו את בנייתה לאחר שש שנים, בהן הבשיל הרעיון בקרב חברי הקיבוץ שהכירו בחשיבותה. ארבע שנים לאחר הקמת האנדרטה, כמעט 50 שנה לאחר השואה ובגיל 81, פינדה הרגיש צורך לכתוב מכתבים להוריו שנספו בשואה – אידה ורודולף פישר. מרבית תוכנם של מכתבים אלה הם פרי דמיונו של פינדה בשילוב עובדות, שמות, מספרים ומקומות שלמד עליהם מתוך החומרים הרבים שנאספו ב"בית טרזין".

מתוך: מכתבים להורי בשואה – פינדה

קטע 1

יום השואה 1993. זה כמה ימים רודפת אותי המחשבה שאני חייב חוב שעד עכשיו לא הציק לי משום מה. היום אני שואל את עצמי מדוע זה כך, מדוע דווקא כעת. אלי… אין לי תשובה לזה. אני חב דין וחשבון להוריי!

קטע 2

הורי היקרים!

היום יום השואה. עליתי לבית טרזין. הוצאתי את הקלסרים שמתחילים באות "אף" וראו זה פלא: בין כל כך הרבה פישרים ורודולפים – שמו של אבא לפני. נולד ב-10 באפריל 1875. מגורים אחרונים בפראג רובע 14, רחוב דרושסטבני 35. אתם הרי יודעים היטב שבתקופה זו הייתי כבר כאן בארץ, אבל הייתי איתכם כאשר הגיעה אלי הידיעה באמצעות הצלב האדום עם אותה כתובת לא סימפטית.

קטע 3

פגשתי אתכם כאשר עבדתי במשך כל אותן השנים בבית טרזין. הייתי בין הראשונים שהייתה להם האפשרות לחפש בקלסרים שנשלחו לנו מוינה ובהם – שחור על גבי לבן – עדויות ושמות על מה שקרה לכם ולמרבית יהודי צ'כיה. הייתי לצידכם עוד בפראג, באותו מקום איסוף שבו רוכזו יהודי עירנו לפני שליחתם ברכבת לטרזינשטאט.

קטע 4

נלוויתי אליכם בשעה שדרכתם על אדמת הגיטו. נכנסתם אל הלא-ידוע בתקווה שהשארתם מאחוריכם את ההשפלה ובתקווה שלפניכם חיים חדשים, אולי במקצת טובים יותר. עמדתי מאחוריכם כאשר האס-אס הגרמנים בדקו את מזוודותיכם העלובות וראיתי בעיני שפשפשו בין החפצים ומצאו צרור תמונות – צילומים שלנו – ילדיכם האהובים מכל. היכן רק אותה קופסה מהודרת שכה אהבנו לדפדף בה? ברגע זה, שם ב"שלויסקה", עצמתם את עיניכם הלחות והפלגתם אלינו והיינו חמשתנו ביחד מחובקים ובוכים… האס-אס החזירו לכם את הצרור. אין לאלה כל עניין במה שקדוש לזולת.

קטע 5

לא סתם אני מגיע אליכם דווקא בתאריך זה – 18.10.1942. בטוחני שנמסר לכם היום, או אולי כבר אתמול, שהינכם ברשימה של הנוסעים מחר – 19.10.1942 – לגטו אחר. נאמר לכם, וודאי, כי שם זקוקים לכם לעבודה יותר חשובה עבור ה"רייך". לכם, ולרובכם במסע הזה, הובטח גם לפני בואכם לטרזינשטאט שיהיה לכם טוב, והתאכזבתם קשות. אבל אתם, שחונכתם ברפובליקה הדמוקרטית, האמנתם תמיד כי מילת השלטון היא מילת החוק. וגם הפעם, מי יכול לדעת? אולי באמת יהיה טוב יותר? כי גרוע יותר לא יכול להיות. התחנה הסופית – שמה היה טרבלינקה.

קטע 6

כפי שכתבתי לכם באותן שנים ארוכות, בכל פעם שרגלינו דרכו על אדמת בתי עלמין, פקדה אותנו השאלה מדוע אין לנו פיסת קרקע זעירה עם אבן קטנה ועליה כמה אותיות מוכרות ויקרות, כפי שניתנו לכל אלה שזכו לקבר, למנוחת עולמים. האם זוהי לא זכות מקודשת של כל אדם לזכות באותה פיסת אדמה? רק מכם באי-שם נשללה הזכות הלגיטימית הזו. אבל אבן…? ועליה חרוטים שמותיכם? זכות וחובה אלו איש לא יעיז לשלול ממני! ובכן, הוריי היקרים, עבורכם ועבור שכמותכם, עבורכם הוקמו אבנים אלה… יהיה זכרכם ברוך.