מגיל צעיר אני תושבת עמק חפר, גדלתי במושב עולש ונפשי תמיד נמשכה אל הים. אל הרוח ואל הגלים.
לפני קצת יותר מעשר שנים גרתי במכמורת, שתי דקות הליכה מהחוף האהוב עליי. אותו חוף שכבר בגיל 15 עבדתי בו כמלצרית במסעדת "רנצ'ו בנצ'ו" שוותיקי העמק בטח זוכרים.
בשנים הללו כולנו ישבנו בערב בבית ינאי, מפגשי צעירים ומבוגרים, רווקים ומשפחות, במזח אצל יורה או אצל אמציה. חלקנו היו מבקרים קבועים בחוף נעורים. אנשי ים בלב ובנשמה. נדדנו בין חופי הים ומכל קצוות העמק הגענו לחופים.
ככה זה שאתה חי קרוב לים וככל שאתה קרוב יותר אתה נושם אותו יותר לתוכך.
אך משהו השתנה בשנים האחרונות, הזכיינים מתחלפים ואנחנו משלמים ומתרחקים, כבר לא נודדים בין החופים, אפילו רשות הטבע והגנים כבר לא מסייעת. המנוי לחוף יקר, כך גם התשלום היומי, השערים סגורים וגובים תשלום כניסה 24 שעות ביממה.
אם פעם משפחה עשתה מנוי לבית ינאי וחשקה נפשה בקפה או בירה מול השקיעה המהממת במכמורת, עכשיו היא צריכה לשלם גם בערב. פעם סיפרו לנו שהגבייה היא על שירותי הצלה ולכן מהשקיעה ועד שעות הבוקר המאוחרת הכניסה חופשית. היום המצילים הולכים הביתה ואנחנו ממשיכים לשלם. נדידת החופים נעצרה.
אם אתה ספורטאי שכבר שלושים שנה מגיע בשש בבוקר לצעוד על החוף אז עכשיו אתה נדרש לשלם חנייה. אם רצית לחנות בסמוך לחוף אז עכשיו תדע שיגררו לך את הרכב וזה יעלה לך כמנוי שנתי לחוף אחד. אם הגעת ברגל או באוטובוס ורצית לישון בים ולחסוך תשלומי חנייה אז קח בחשבון שתשלם על האוהל כמה עשרות שקלים. אם שלמת חנייה וחשבת שזה במקום תשלום על האוהל, אז טעית. אם התמזל מזלך והצלחת להגיע בזמן ולמצוא מקום חניה בחוף של כושי בחינם, אז תצעד עם משפחתך והצידניות 400 מטר בחום יולי-אוגוסט. ואם חשבת שלא כדאי לעורר מהומה כי התשלום הוא רק בחודשי הקיץ, בעונה החמה בין מאי לספטמבר, אז תדע שטעית, עכשיו משלמים כל השנה.
אם הגעת לחוף נעורים באמצע שבוע ולא נדרשת לשלם חנייה אז תדע שייתכן שיש אירוע פרטי ולא בטוח שתוכל לרדת אל החוף, אז תיסע לחוף אחר ותשלם. יש סיכוי שבחוף המקביל בדיוק חוגגים באוהלי ענק אירועים פרטיים, מצד ימין ושמאל למסעדה, ברחבה הצמודה למסעדה ולפעמים גם בצד הדרומי, בנקודה הכי יפה בחוף. הם יאפשרו לך להיכנס לחוף אחרי ששילמת אבל תדע שיש אזורים שמישהו אחר שילם עליהם יותר ולכן לך חפש לך פינה שקטה.
ואם מצאת לך פינת חוף קטנה להניח בה מחצלת וחשקה נפשך בבירה, קפה קר או גלידה לילדים, אז מקווים שהבאת כרטיס אשראי וחסכת מספיק בצעדה מכושי כי תשלם ביוקר על התענוג. ואז תחשוב לעצמך אולי היה כדאי להוסיף לצידנית גם בקבוק שתייה כי כך יכולת לחסוך ולשלם חנייה בשבוע הבא.
רצית אולי לבוא גם מחר, כי הים זה כמו פארק ציבורי בכל עיר וכפר, מקום שכיף להיות בו, אבל הים שלנו יקר.
צרפו חברים לקבוצה בפייסבוק – ים חופשי – עמק חפר, ספרו לנו מה דעתכם, שתפו וחיתמו על העצומה ונתחיל לדבר על ים חופשי בעמק חפר ובכל רחבי הארץ, גם בחברה הקפיטליסטית שהפכנו להיות.
ניפגש בקרוב בים חופשי.
http://www.atzuma.co.il/hofhofshiforus

בגלריה שלנו
"1.5 ס"מ של חוף לכל אדם" – צילומים של גידי בועז על "גבולות וחופש" בחופי הרחצה בישראל. אוצרת התערוכה: רותי שגיא.
הים והחוף נתפשו בעבר כמרחב אין סופי, מושא רומנטי בלי גבולות וכמעט מופשט. חוף הים נתפש תמיד כמקום של שחרור. מקום פנאי ובילוי להשתחררות פיסית מעול היומיום וגם מקום לביטוי רגשות של רומנטיקה, אהבה, כמיהה וגעגועים.
במציאות העכשווית חוף הים הוא משאב מוגבל, נדיר ויקר ערך, שהולך ומתכלה. החוף בישראל נמתח לאור 188 ק"מ אך מרביתו לא נגיש לציבור, ובחישוב פשוט לכל אדם בישראל נותרו פחות מ-1.5 ס"מ של חוף (אדם, טבע ודין).
הצילומים של בועז עוסקים בבני אדם, בחיי היומיום שלהם, לעיתים חודרניים, פולשניים ואף גרוטסקיים, בהם המצלמה משמשת לאמן כלי הנותן לגיטימציה להתקרבות אל האובייקט המצולם. עבודותיו של בועז בוחנות, לא תמיד באופן מודע, את היחסים בין הסביבה לאדם תוך מתן ביטוי לקונפליקט ולשילוב של הדמויות בסביבה הטבעית – או המופרת.

רוצו לראות את התערוכה במתחם היד השנייה – סופשבוע אחרון: 7-8.8.2015.